ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · צד
שם בגמרא בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש וכו' מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים וכו'. עיין בב"מ ס"א ע"ב דמדייק הש"ס ל"ל דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית יציאת מצרים במשקלות אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע וכו' עיי"ש ובדרוש לשבת שובה שנת תרע"א אמרתי בזה רעיון נחמד בהבנת הענין מדוע באמת הזכירה התורה יציאת מצרים בשני המקראות האלו, נוסף על הדרש שדרשו בש"ס כי כידוע חקרו רבים בטעם הדבר שהעניש הקב"ה את המצרים כ"כ ועשה בהם שפטים נוראים הלא לא עשו כן מעצמם רק מגזירת המקום ב"ה שאמר בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתב הראב"ד בפ"ו מה' תשובה דהחטא של המצרים הי' שהבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו עיי"ש והנה כאשר נתחקה על טעם הזה נראה אמנם מי לפ"ז מצד אחד הי' החטא של המצרים שלקחו יותר מאשר הי' מגיע להם כי להם נתנה הרשות לעבוד את ישראל בשיעבוד קל והם הרשו לעצמם לקחת יותר ויותר ומצד זה הי' החטא בבחינת לקיחת רבית, שענינם הוא' שלהמלוה מגיע אך כך וכך והוא לוקח מהלוה יותר מכפי שעולה החוב מתורת רבית, ומצד השני הי' החטא שלא דקדקו לתת המדה הנכונה בהשיעבוד כי תחת לעבוד את ישראל אך במדה הנאותה עברו הגבול ויעבידו אותם ביותר ומצד הזה הי' החטא בבחינת נזקי משקלות שענינם הוא שאחד מרמה את השני ומזיקו מפאת שאינו נותן לו מדה ישרה ומשקל צדק כפי שעליו לתת, ובזה איפוא שהקב"ה העניש את המצרים כ"כ והרבה והפלא מכותם באופן נורא מאד יש לנו מוסר נמרץ מה מאד עלינו להיות נזהרים בשני הענינים האלה והיינו שלא לקחת בשום פעם יותר מאשר מגיע לנו, אשר זה הוא ענין האיסור של נזקי משקלות, ולכן כאשר הזהירה התורה על הרבית ועל המשקלות הזכירה בכל פעם במכוון יציאת מצרים כאילו רצתה לקרא לנו בזה בכח:
האם חפצים אתם לדעת עד היכן האזהרות האלה מגיעות ומה מאד ההכרח להיות נזהר בהן, שימו נא על לבבכם את אשר נעשה למצרים על אשר מעלו מעל בשני הדברים האלה וקחו איפוא מזה מוסר כי חלילה לעשות כמעשיהם. והארכתי עוד בזה בדברים נמרצים לעורר את העם על גודל האיסור שיש ברבית שרבים נכשלים בו כעת מבלי דעת וגם על חומר נזקי משקלות והדברים כתובים בדרשותינו: