ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · פט
שם בגמרא אמר רבה בר חיננא סבא משמי' דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו עיין בסידור עיון תפלה לבעל הכתב והקבלה שהביא בשם הגר"א דבאמת ויציב עד תיבת ויפה יש שם עשרה תיבות כנגד ששה עשר פסוקים שבפרשת שמע עם פרשת והי' אם שמוע ותיבת ויציב היא נגד בשכמל"ו שהוא פסוק שני שבפרשת שמע, וכמו שתקנו שם לאומרו בלחש וחשאי כדי ללכת הצנע במה שמלאכי השרת משבחים בו כמ"ש הטור באו"ח סי' תרי"ט ככה תקנו נגדו לומר ויציב בלשון ארמי שאין מלאה"ש מכירין בו כדאיתא בש"ס דשבת י"ב ע"ב עיי"ש:
ועיין בתוס' שבת שם ד"ה שאין שהקשו דהשתא מחשבה שבלב כל אדם יודעים המלאכים לשון ארמי אין יודעים, ועיין ברא"ש ברכות רפ"ב שכתב דאה"נ דהמלאכים מכירים גם בלשון ארמי רק שאין נזקקין להמתפלל בלשון ארמי משום שהלשון הזה מגונה בעיניהם ויש להבין מפני מה. לשון ארמי מגונה אצל כל המלאכים יותר משאר לשונות, והלא אדרבה מצאנו לחז"ל שהפליגו בשבח הלשון הזה בכמה מקומות וחלקו לו מלא חפנים כבוד ויקר עיין לדוגמא בירושלמי סוטה פ"ז ה"ב וכן הוא גם בבראשית רבה פרשה ע"ד אל יהא לשון סירסי (הוא לשון ארמי עיין תוס' ב"ק פ"ג ע"א ד"ה לשון סירסי) קל בעיניך שבתורה בנביאים ובכתובים הוא אמור בתורה מה ניהו יגר שהדותא וכו' ועיין רש"י קידושין מ"ט ע"א שכתב דתרגום אונקלוס מסיני נאמר אשר מכ"ז מוכח דאדרבה נכבד הוא הלשון הזה ומאד נעלה. וראיתי במעדני יו"ט על הרא"ש שם שרצה להסביר הדבר דכיון דלשון ארמי קרוב הוא ללשון הקודש א"כ מראיתו כלשון שנשתבש ולכן הוא מגונה אצל המלאכים וכעין שכתב הרא"ש (הובא למעלה בדיבור הקדום) דטפי עדיף בלא כונה כלל ממה שעוקר הכונה לדבר אחר. אולם במעיו"ט שם הרגיש בעצמו בחולשת הדבר דלפ"ז גם לשון ערבי הי' צריך להיות מגונה דגם הוא דומה ללה"ק והרמב"ם אמר עליו שהוא לה"ק משובש:
ולפענ"ד נראה לומר השערה נכונה בהבנת הדבר עפ"י דברי הירושלמי בסוטה שם אמר ר' יונתן דבית גוברין ארבעה לשונות נאין להשתמש בהן העולם ואילו הן לעז לזמר, רומי לקרב, סירסי לאילייא (פי' לקינות) עברי לדיבור עיי"ש. וידוע דהתפלה צריכה להיות מתוך שמחה עיין ברכות ל"א ע"א אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה ועיין בילקוט תהלים ק' עבדו את ה' בשמחה כשתהא עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה עובד לאלקים שאין כיוצא בו עיי"ש ולכן לא יעלה לרצון לפני המלאכים אם האדם מתפלל בלשון ארמי המסוגל לקינות ומורה על עצבות וע"כ אין נזקקין ללשון הזה:
ועיין סנהדרין ל"ח ע"ב אמר ר' יהודה אמר רב אדה"ר בלשון ארמי סיפר שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קל"ט) והיינו דאמר ר"ל וכו' כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל, ועיין בספר הפלאה שבערכין להגאון ר"י ברלין זצלה"ה ערך יקר מ"ש בזה דהגמ' שאמרה דאדה"ר בלשון ארמי סיפר הוציאה זאת מתיבת יקרו אשר היא מלה ארמית כדאיתא במגילה ט' ע"א מגילה מאי תרגום איכא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן עיי"ש ועיין בשו"ת בית אפרים חא"ח סי' ע' שביאר בסגנון אחר דהגמ' הוציאה מתיבת רעיך שסיפר בלשון ארמי דרעיך במקרא הזה פי' מלשון רעיון ומחשבה ומקורו מלשון ארמי עיי"ש אבל בכל אופן שיהי' יפלא בעינינו מדוע באמת סיפר אדה"ר בלשון ארמי ולא בלשון אחר בשגם דוקא במקום הזה אשר ראה מיתתו של ר"ע ועיין במהרש"א ב"ב ע"ה בח"א מ"ש בזה ולדברי הירושלמי שהבאתי הדבר יתבאר לנו בטו"ט כי אחרי אשר אדה"ר רצה לקונן על מיתתו של ר"ע לכן בחר בלשון ארמי אשר הוא יפה לאילייא ולקינות וכנ"ל ודברי תורה עניים במק"א ועשירים במק"א וזה רעיון נחמד:
וקצת י"ל דהא דאמרו חז"ל אל יהי לשון סירסי קל בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים הוא אמור וכו' ויפלא לכאורה לאיזהו צורך סיפרו לנו בשבח של לשון ארמי דוקא, וי"ל ג"כ כיון דהלשון הזה מגונה היא אצל המלאכים ואין נזקקין לו קמ"ל חז"ל דעכ"ז לא נקל בו שהרי מצינו אותו בתורה ובנביאים ובכתובים:
ובגוף דברי המאמר הנ"ל שאין להתפלל בלשון ארמי כיון שאין מלאכי השרת נזקקין לו עיין בהכותב על העין יעקב מה שהאריך בזה שאין לפרש הדברים כפשוטם כיון דחלילה לנו להכניס שום אמצעי בתפלתינו א"כ מה איכפת לנו אם מלה"ש נזקקים או לא, ורק כונת המאמר להזהיר את המתפלל שתהי' תפלתו בכונה ולא כמצות אנשים מלומדה אבל חלילה לחשוב שצריך המתפלל לבקש רחמים מלפני מה"ש שיכניסו תפילתו לפנים אלא הקב"ה שומע תפלה עיי"ש שהאריך בדברי חן ועיין בספר נתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב עבודה פ' י"ב שמיאן לומר הפיוט מכניסי רחמים כיון שאין לנו עם המלאכים כלום ורק ה' שומע תפלה ועיין בשו"ת ח"ס או"ח סי' קס"ו מה שהעיר בדבריו ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש סוף פ"ק דברכות שפקפק על החרוז מדת הרחמים וכו' שבפיוט י"ג מדות מפני שנראה ג"כ כמתפלל לאמצעי והדברים ידועים: