אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › פח

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · פח

פז

בא"ד והקשה הר' יעקב מקינון מאי קא מבעיא לי' והא ודאי מצות א"צ כונה. והי' אומר הר"י דהיינו בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא נתכוין לצאת אבל היכי דנתכוין לברך על היין ונמצא שכר ל"מ (א) עיין ברא"ש שהביא דטפי עדיף בלא כונה כלל ממה שעוקר הכונה לברכה אחרת עיי"ש ועיין בר"נ סוף ר"ה שכתב ג"כ סברא זו דאף דקיי"ל מצות אצ"כ זה דוקא היכי שאינו מכוין כלל כגון התוקע לשיר אבל אם מכוין למצוה אחרת אה"נ דלא קיים המצוה ודמיא הא מילתא למאי דאמרינן ריש זבחים (דף ג' ע"א) דמינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה עיי"ש. ויש להעיר מדברי התוס' בסוטה ל"ג ע"א ד"ה ור' יהודה שכ' דזה סברא תמוה לומר דאם לא קראה (היבמה) כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב עיי"ש ומשמע מדברי התוס' שזה דבר תמוה מאד לומר שאם לא נעשה הדבר לגמרי אינו מזיק ואם נעשה רק שנעשה שלא כיאות יהי' מזיק וה"נ איך שייך לומר שאם לא כיון כלל וחסרה הכונה לגמרי יצא ואם כיון לדבר אחר לא יצא, אולם במק"א מצינן גם להתוס' גופייהו שהביאו סברא כיוצא בזו עיין מגילה ט' ע"א תוס' ד"ה בשלמא שכתבו בשם הקונטרס דאף דס"ת שחסר בו פסוק אחד כשר מ"מ אם נכתב תרגום פסול דטפי גרע כשנכתב תרגום ממה שלא נכתב כלל עיי"ש, הרי דקאי התוס' ג"כ בסברא דמשכחת לה שהעדר הדבר לגמרי לא יזיק ואם הוא נמצא שלא כיאות גרע ומזיק אכן כד נעיין שפיר בדברי התוס' במגילה שם בראה שגם שם אין דעת התוס' כוחה לגמרי מזה עיי"ש שכתבו ע"ז ודחק הקונטרס הרי שחשבו זאת באמת לדוחק ועיין תוס' גיטין פ' ע"א ד"ה ושם עירו שכתבו דאם שנה שם העיר שנולד בה כשר כיון דא"צ לכותבה גם אם שנה כשר ועיי"ש שהביאו ג"כ בשם ר"ת דכשנשתנה בשטר דבר שאינו צריך אינו נפסל בכך עיי"ש ומשמע ג"כ דס"ל דכל דבר שלא איכפת לן בהעדרו גם אם נשתנה ונמצא שלא כיאות לא מזיק. וה"ה דגם לענין מצל"כ הו"ל למימר דאם מצאל"כ וחסרון הכונה לגמרי אינו מזיק ה"ה דאינו מזיק ג"כ אם כיון לדבר אחר וכמ"ש:

ב ולפענ"ד הי' נראה להביא ראי' נכונה לסברת רש"י ורא"ש שהבאנו דטפי עדיף כשחסר הדבר לגמרי מאשר אם נמצא שלא כהוגן ומה"ט אפי' אם כשלא נמצא הדבר לגמרי אינו מזיק כשנמצא שלא כהוגן מזיק מדבר הש"ס בזבחים ד' ע"א אשכחן כולהו הולכה מנ"ל, וכ"ת לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שא"א לבטלה תאמר בהולכה שאפשר לבטלה אלא אמר קרא והקריב וכו' הרי דאף שההולכה בעצמה אינה מעכבת ואפשר לבטלה מ"מ אם עשאה שלא לשמה פסולה וש"מ דטפי עדיף אם לא נעשה הדבר לגמרי מאם נעשה שלא כיאות, ואולי י"ל דמשם אין ראי' שכן ילפינן לה מקרא דהולכה בכלל קבלה כדאיתא בש"ס שם ולכן אם עשאה שלא לשמה פסולה. אף שאם לא עשאה כל עיקר אינה מעכבת, אבל בשאר מקום אם חסרון הדבר אינו מזיק ה"ה גם אם נמצא שלא כהוגן אינו מזיק אמנם לפ"ז היא הנותנת ויש להסתייע מכאן אדרבה לאידך גיסא דמדאיצטריך קרא מיוחד לרבות הולכה משום דהו"א דכיון שאפשר לבטלה גם שלא לשמה אינו פוסל בה ש"מ דכל דבר שאם חסר לגמרי אינו פוסל גם אם נמצא שלא כמו שצריך להיות רק נשתנה ג"כ אינו פוסל, ומה"ט איצטריך קרא לרבות הלכה ודוק:

ג ועיין ר"ה ל' ע"ב בראשונה הי' מקבלין עדות החודש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר וכו' ואמרינן בגמרא שם מה קלקול קלקלו הלוים הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר ר"ז אמרו שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים וכו', ונראה דהפלוגתא הזאת אם הקלקול הי' שלא אמרו שירה כל עיקר או שאמרו שירה של חול תסוב ג"כ על קוטב החקירה הנ"ל איזהו עדיף יותר אם חסרון הדבר לגמרי או עשייתו שלא כהילכתא, דלישנא קמא קאי בסברא דטפי עדיף כשחסר הדבר לגמרי מאשר אם הוא נעשה שלא כהילכתא, ולכן ס"ל דאם ראו שהעדים שהו לבוא והברירה היתה בידם לבחור באחת משתי אלה או שלא לומר שירה של יום כל עיקר או לומר שירה של חול ולהכניס עצמם בחשש שיאמרו שירה שלא כדבעי, דדילמא יבואו העדים אח"כ ונמצא שהיום קודש והי' צ"ל שיר של קודש, מהראוי הי' לבחור שלא לומר שירה כל עיקר, דאם יבואו העדים אח"כ מוטב שלא הי' אומרים שירה כל עיקר מאשר אם הי' אומרים שירה שלא כדבעי, דחסרון הדבר לגמרי עדיף ממציאותו שלא. כיאות, ולפ"ז הי' הקלקול שלא אמרו שירה כל עיקר, אמנם ר"ז הי' ס"ל דטפי עדיף לעשות הדבר אפי' שלא כדבעי משלא לעשותו כלל, ולכן ס"ל דבכגון דא שהי' בידם לבחור אחת משתי אלה או שלא לומר שירה כל עיקר או לומר שירה של חול ולהכניס עצמם בספק שיאמרו שירה שלא כדבעי, בחירת הרע במיעוטו היתה בזה לומר עכ"פ שירה של חול דאפי' אם יתברר שהי' יו"ט והשירה לא היתה כדבעי מוטב שהי' אומרים עכ"פ שירה אפי' שלא כדבעי משלא הי' אומרים כלל דטפי עדיף לעשות הדבר אפי' שלא כדבעי משלא לעשותו כלל ולכן ס"ל דהקלקול הי' יכול להיות רק שאמרו שירה של חול והבן:

ד עוד נלפע"ד להעיר בדבר החקירה הנ"ל אם במקום שחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק גם מציאותו שלא על צד הנאות אינו מזיק מדברי הש"ס בקידושין ו' ע"א איבעי' להו מיוחדת לי מהו וכו' במאי עסקינן אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי' מנא ידעה מאי קאמר לה ואלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי' אע"ג דלא אמר לה נמי וכו' לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי' ואי דיהיב לה ושתיק ה"נ הב"ע דיהיב לה ואמר לה בהני לישנא, ונראה דספיקת הש"ס היא ג"כ מעין החקירה הזאת והיינו מי נימא כיון דחסרון האמירה לגמרי אינו מזיק ה"ה דאינו מזיק ג"כ אם אמר בלשון גרוע, דבכ"מ שחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק ה"ה ג"כ אם נמצא שלא ע"צ הנאות אינו מזיק או דילמא טפי עדיף חסרון הדבר לגמרי ממציאותו שלא כדבעי ולכן אם לא אמר כלום מהני ואם אמר בלשון גרוע ל"מ:

ויש להביא דמיון לזה שכן מצאנו לפעמים דחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק ואם נמצא שלא כדבעי מזיק מדברי הרש"ל ביש"ש הובא בפתחי תשובה אה"ע סי' קס"ט ס"ק ז' שכתב דאף דהדין שאם חלצו בלא קביעות מקום כשר מ"מ אם קבעו מקום ובעת החליצה הלכו למקום אחר גרע וצריכה חליצה אחרת עיי"ש, הרי ג"כ דטפי עדיף חסרון הדבר לגמרי ממציאותו שלא כיאות, דחסרון לגמרי אינו מזיק ומציאות שלא כיאות מזיק, עוד נלפענ"ד להביא דמיון לזה מדברי התב"ש סי' ל"ה סעיף ל"ה שכתב דאפי' במקומות שמכשירין חסר ורדא אם נמצא ורדא וחסר כיס טרפה, דגרע טפי אם נמצאת ורדא וחסר כיס מהיכי דליכא ורדא כלל עיי"ש הרי ג"כ דחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק ואם נמצא שלא כהוגן מזיק, ועיין בבית יוסף או"ח סי' תרנ"א שהביא מחלוקת הפוסקים לענין אם ביו"ט שני דחסר כשר ה"ה ג"כ כשחסר מין אחד לגמרי מארבע מינים או לא שדעת הרא"ש והר"ת דכשר דכמו דחסר כשר ביו"ט שני ה"ה גם חסר מין כשר ודעת הראב"י דפסול ורק אם נמצא המין וחסר ממנו מקצת הוא דכשר ביו"ט שני אבל אם חסר המין לגמרי פסול ועיין תוס' מנחות כ"ז ע"א ד"ה ולקחתם, ונראה דד"ז תליא ג"כ בחקירה הנ"ל איזהו עדיף אם חסרון הדבר לגמרי או מציאותו שלא ע"צ הנאות, דאם נאמר דחסרון הדבר לגמרי עדיף ממציאותו שלא ע"צ הנאות י"ל כמו דחסר מקצת המין כשר ביו"ט שני ה"ה ג"כ כשחסר מין אחד לגמרי ג"כ כשר, ועוד כש"כ הוא דהשתא כשנמצא המין ואינו כמו שצריך להיות כשר מכש"כ כשלא נמצא כלל בודאי כשר, דאם לא נמצא כלל עדיף מנמצא שלא כיאות, אבל אם נאמר דמציאות שלא ע"צ הנאות עדיף מחסרון לגמרי י"ל דדווקא היכי שנמצא המין וחסר ממנו מקצת הוא דכשר ביו"ט שני אבל אם חסר אחר מהמינים לגמרי גם ביו"ט שני פסול דחסרון המין לגמרי גרע ממציאותו שלא כדבעי, ולא הוכשר ביו"ט שני רק אם נמצא המין ולא נמצא כמו שצריך להיות כגון שחסר ממנו מקצת אבל לא כשחסר המין לגמרי ודוק:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה