ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · פז
שם תוס' ד"ה לא ור"י הי' אומר לחומרא דצריך לברך פעם אחרת (א) עיין במג"א סי' ר"ט ס"ק ג' שהעיר דהא קיי"ל ספק ברכות להקל ועיין בגליון הש"ס להגאון רעק"א שהביא דברי מהרש"א בפסחים ק"ב ע"א דהכלל הזה דספק ברכות להקל ל"ש רק בברכת המצות שאין מעכבות אבל לא בברכת הנהנין דאסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה כדאיתא בברכות ל"ה עיי"ש והנה המעיין בדברי מהרש"א שם יראה דלא נמצא שם סברא זו כלל כי במהרש"א לא בא רק לדחות סברת מהרש"ל שם דלענין ברכות הי' לנו לחשוב לכחא דהיתרא מאן דמצריך ברכה כיון דאינו חושש לברכה לבטלה ומתיר לברך ע"ז כתב מהרש"א דזה דוקא בברכות המצות דאין מעכבות, אבל בברכת הנהנין כיון דאסור ליהנות בלא ברכה דהוה כאילו מעל בקדשי שמים אדרבה מאן דפוטר מברכה ומתיר להנות בלא ברכה הוא חשיב כחא דהיתרא שנאמר עליו כחא דהיתרא עדיף עיי"ש אבל לענין שנאמר דבברכת הנהנין ספק ברכות לחומרא, מזה לא סכר כלל בדברי מהרש"א. ויש להעיר מדברי הצל"ח ריש ביצה שכ' בהבנת הענין דכחא דהיתרא עדיף משום דזה נחוץ להשמיענו שאם לא נדע ההיתר בבירור צריכין אנו להחמיר מספק דספק איסור לחומרא משא"כ האוסר לא עשה לנו תועלת בדבריו, שאף אם היינו מסופקים ג"כ היינו מחמירים מחמת הספק עיי"ש שהעלה מכח סברא זו דכחא דהיתרא עדיף ל"ש רק אם הפלוגתא היא בשל תורה, אבל אם הפלוגתא היא בשל סופרים נהפוך היא דכחא דאיסורא עדיף כיון דבשל סופרים צריך להשמיענו האיסור דבלא"ה היינו מקילין דספק דרבנן לקולא עיי"ש (ועיין בתשו' בית יצחק חא"ח סי' ע"ג בתשו' הנדפס שם מדודי הרה"ג מו"ה אהרן זצלה"ה שצידד י והוכיח מכמה מקומות בש"ס דאדרבה רק אם הפלוגתא היא בשל סופרים אמרינן דכחא דהיתרא עדיף אבל אם הפלוגתא היא בשל תורה ל"א כן עיי"ש) א"כ שפיר יש לדייק מדברי מהרש"א הנ"ל דס"ל דבברכות הנהנין ל"א ספק ברכות לקולא, דאילו הי' מקילינין בספק לא הי' שייך בזה לומר כחא דהיתרא עדיף ואיצטריך לאשמעינן דא"צ לברך כיון דאף אם היינו מסופקים ג"כ לא היינו מצריכין ברכה דספק ברכות לקולא, וא"כ מזה שכ' המהרש"א דבברכת הנהנין כחא דהיתרא עדיף ואיצטריך לאשמעינן דא"צ לברך ש"מ דמצד הספק היינו מחייבים לברך וע"כ דבבה"נ ל"א ספק ברכות לקולא. אמנם לפ"ז אין מהצורך להביא ראי' מדברי המהרש"א כי גם מדברי הרשב"ם בפסחים שם אשר עליהם סובבים דברי מהרש"א מהם גופי' יש להוכיח כן דבברכות הנהנין ל"א סב"ל מדהקשה הרשב"ם על הא דאמרינן בש"ס שם דלכן נקט עקרו רגליהן להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' דברים שטעונין ברכה לאחריהן ס"ל דצריך לברך ותמה ברשב"ם אדרבה לאשמעינן דברים שא"צ ברכה לאחריהן להודיעך כחא דהיתירא דרבנן דאפי' עליהם א"צ לברך וכחא דהיתרא עדיף עיי"ש א"כ מדחשיב הרשב"ם זאת לכחא דהיתרא מה שא"צ לברך ש"מ דמצד הספק הי' צריך לברך וע"כ דבברה"נ ל"א סב"ל וכנ"ל:
ב ועיין ברכות ס' ללישנא בתרא ס"ל לר' יהודה דאפי' קנה וחזר וקנה ג"כ צריך לברך והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ דאפי' קנה ויש לו ג"כ א"צ לברך משום דכחא דהיתרא עדיף. וקשה איך שייך לומר בברכות כחא דהיתרא עדיף הרי שם איירי בברכת שהחיינו והיא ברכת השבח וההודי' ובה בודאי י"ל דספק ברכות להקל א"כ ממילא אין בזה מקום לומר כחא דהיתרא עדיף וכנ"ל ועיין בצל"ח שם שהעיר בזה ותירץ דבברכת שהחיינו ל"ש לומר ספק ברכות להקל כיון דכל עיקר ברכת שהחיינו הוה רשות כדאיתא בעירובין מ' א"כ רשות לברך אותה גם מספק עיי"ש ונפלאתי מאד על הצל"ח שכתב הסברא הזאת מדעתא דנפשי' ולא זכר שר כי דא היא שטת הב"ח באו"ח סי' כ"ט עיי"ש שכ' וז"ל אבל לפע"ד דאיכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אעפ"י שאינו ודאי דחייב לברך דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמה ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה אבל כאן דמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו פשיטא כיון דאיכא ספק אינו יכול לברך ולומר וצונו דהוה ספק ברכה לבטלה עכ"ל ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה לה' ברכת השחר שרצה לחדש דלשטת הב"ח הנ"ל ה"ה דגם שאר ברכות שבח והודאה כמו הגומל וכדומה מותר לברך על הספק. וכן בעיקר הקושיא שהעיר בצל"ח איך שייך לומר בברכות כחא דהיתרא עדיף הרי בלא"ה ספק ברכות להקל כבר הרגיש בזה באלי' רבה סימן כ"ב הובא בתשו' ח"ס חא"ח סי' כ"ה ע"ש:
ולכאורה רציתי לומר בישוב הקושיא הנ"ל עפ"י המבואר בס' בית יצחק למרן א"ז מאוה"ג זצלה"ה בחא"ח סי' ע"ב דע"כ ל"ש לומר כסברת הצל"ח הנ"ל דכיון דבדרבנן בלא"ה היינו מתירים מפאת הספק ל"ש לומר כחא דהיתרא עדיף, רק אם נאמר דמותר לעשות ספק דרבנן בידים אבל אם נאמר כשטת הפמ"ג בסי' ק"י דאסור לעשות ספק דרבנן בידים (ועי' פר"ח או"ח סי' פ"ג ס"ק ב') גם בדרבנן י"ל כחא דהיתרא עדיף דגם בדרבנן נחוץ להשמיענו ההיתר דאל"כ היינו מחמירים שלא לעשות עכ"פ הספק בידים. א"כ אין תימה אם הש"ס בברכות הנ"ל קאי ג"כ בסברא דאסור לעשות ספק דרבנן בידים וע"כ שפיר קאמר דלכן פליגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ שהוא כחא דהתירא אף דבברכות קיי"ל ספק ברכות להקל וכנ"ל. ועיין בס' בית יצחק שם שכ' דד"ז אי מותר לעשות ספק דרבנן בידים או לא תליא אי ספיקא דאוריתא מה"ת להחמיר או רק מדרבנן להחמיר, דאם נאמר דס"ד מה"ת להחמיר א"כ בדרבנן נחית חד דרגא דספיקא לקולא אבל עכ"פ לא נתיר לעשות ספק דרבנן בידים, אבל אם נאמר דס"ד רק מדרבנן להחמיר אה"נ דבדרבנן מותר לעשות ספק בידים עיי"ש. ולפ"ז י"ל דבזה באמת יפלגו שני הלשונות בש"ס דברכות שם דלישנא קמא דמוקי לפלוגתת ר"ה ור' יוחנן ביש לו כיוצא בהן אבל בקנה וחזר וקנה ד"ה דא"צ לברך ס"ל ספיקא דאוריתא מה"ת לקולא ולכן לא הי' יכול לאוקמי פלוגתייהו בקנה וחזר וקנה אבל ביש לו וקנה ד"ה דצריך לברך דא"כ קשה קו' הש"ס שם ר' יוחנן דאמר כמאן לא כר"מ ולא כר' יהודה ול"ל כתי' הש"ס שם דאמר לך ר' יוחנן ה"ה דלר"י קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ דאפי' יש לו וקנה א"צ לברך משום דכחא דהתירא עדיף, דללישנא דא דס"ל ספיקא דאוריתא מה"ת לקולא וממילא ספק דרבנן מותר לעשות בידים ל"ש לומר בברכות כחא דהתירא עדיף כיון דבלא"ה ספק ברכות לקולא וכנ"ל אבל לישנא בתרא יסבור ס"ד מה"ת להחמיר ושוב אסור לעשות ספק דרבנן ולכן שפיר מוקי לפלוגתת ר"י ור"ה בקנה וחזר וקנה ור' יוחנן יסבור דלר"י קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דמיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ דכחא דהתירא עדיף כיון דללישנא דא דס"ד מה"ת לחומרא וספק דרבנן אסור לעשות בידים גם בברכות י"ל כחא דהתירא עדיף וכאמור ודוק:
ונרויח בזה לישב דברי הרמב"ם שפסק בפ"י מה' ברכות ה"א דהקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו מברך וכו' שהחיינו עיי"ש ומדלא הביא הרמב"ם הדין דאפי' קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך מוכח דס"ל כלישנא קמא דלא פליגי רק בקנה ויש לו כיוצא בהן, אבל בקנה וחזר וקנה ד"ה דא"צ לברך (דל"ל דהרמב"ם ס"ל כלישנא בתרא ורק דפסק כר"ה דהא קיי"ל כר' יוחנן) וקשה אמאי שביק הרמב"ם ללישנא בתרא דהרי"ף והרא"ש קיימו כותי' ופסק כלישנא קמא וכבר תמה בזה הרמ"ך הובא בכ"מ שם. להנ"ל נכון דכיון דהרמב"ם ס"ל ס"ד מה"ת לקולא כידוע לא הי' יכול למינקט כלישנא בתרא דלישנא דא ע"כ קאי בסברא דס"ד מה"ת לחומרא דאל"כ ל"ש לומר בברכות כחא דהתירא עדיף וכאשר אמרנו למעלה. וע"כ החליט כלישנא קמא והבן: