אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › פ

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · פ

עט

שם תוס' ד"ה שכבר נפטר וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב בסוכה פוטרתו א"נ משום שמא לא יישן והוה ברכה לבטלה עכ"ל התוס' (א) יש להבין מה שייכות יש לקושיא זו כאן הלא פה לא ידובר כלל מברכת הסוכה, והתוס' לא הזכירו ברכה זו רק להקשות מדוע אין מברכין על התורה בכל פעם כמו שמברכין בכל פעם על האכילה בסוכה, אבל מדוע אין מברכין על השינה ין זה ענין כלל לכאן, ויותר הו"ל להתוס' להקשות קושיא זו במס' סוכה במקום שידובר מברכת הסוכה עיי"ש בדף מ"ה, ונראה קצת דהתוס' שהקשו קושיא זו ידעו ג"כ דיש לתרץ כדבריהם כאן דעל השינה ל"ש לברך כיון שהברכה על האכילה כבר פוטרתו, אכן התוס' הוה קאי בסברא דע"כ ל"ש לומר כן רק אם נאמר דגם על האכילה א"צ לברך בכל פעם כשקובע סעודתו רק די אם בירך פעם אחת כשלא יצא בנתים, ואף שכבר גמר סעודתו א"צ לברך עוד הפעם כשקובע סעודתו שנית, א"כ י"ל דעל השינה א"צ לברך שכבר נפטר בברכה שבירך על האכילה, אבל אם נאמר דגם באכילה צריך לברך שנית כשקבע סעודתו מחדש הרי חזינן דאף דלא יצא בנתים מהסוכה מ"מ כיון שמתחלת קביעות חדשה צריך לברך שנית, א"כ גם לענין השינה יש לנו לומר דחשובה קביעות בפ"ע ואין הברכה על האכילה פוטרת אותו, ודבר זה אי צריך לברך על כל סעודה וסעודה או די לברך רק פעם אחת אם לא יצא בנתים מהסוכה היא מחלוקת בין הטו"ז והמג"א בש"ע או"ח סי' תרל"ט דדעת הטו"ז שם בס"ק כ' דיש לברך בכל פעם כשקובע סעודתו וכן היא ג"כ דעת הב"ח אמנם המג"א שם בס"ק י"ז חולק ע"ז וס"ל דא"צ לברך בכל פעם עיי"ש והנה מפשטות דברי התוס' בברכות כאן מוכח דס"ל דיש לברך על כל סעודה וסעודה שהקשו אמאי בסוכה צריך לברך על כל סעודה לישב בסוכה ובברה"ת די כשמברך פ"א ותירצו דשאני תורה שאינו מיאש דעתו ממנה דכל שעה מחויב אדם ללמוד וכו' אבל אכילת סוכה יש שעה קבועה, משמע מפשטות לשונם דעיקר הקפידא לענין הברכה בסוכה הוא על קביעת הסעודה כמ"ש הטו"ז וממילא אם קבע סעודתו מחדש צריך לברך שנית אף שכבר בירך בסעודה הקודמת (ועיין בטו"ז שם שהוכיח בלא"ה מקושית התוס' עצמה דס"ל דצריך לברך על כל סעודה עיי"ש) ומעתה י"ל דכל דברי התוס' כאן משולבים יחד וקושית התוס' אמאי אין מברכין על השינה בסוכה קשורה היא עם דברי התוס' שלפניהם ופירוש דברי התוס' כך הוא, דכיון שהקדימו דלכן בסוכה צריך לברך בכל פעם משא"כ בברה"ת משום דבסוכה יש שעה קבועה לאכילה א"כ לפ"ז כיון דכל עיקר הקפידא בסוכה הוא על קביעות הסעודה ממילא שצריך לברך על כל סעודה וסעודה אף שלא יהי' הפסק בינה לסעודה שלפני' וכמו שביארנו, א"כ קשה אמאי אין מברכין על השינה, הרי אם עיקר הקפידא הוא על הקביעות שוב יש לנו לומר דגם שינה חשובה קביעות בפ"ע ואין הברכה שבירך על האכילה אלימא למיפטר אותו כמו שאין בכחה לפטור כשאוכלין סעודה אחרת משום דהוה קביעות חדשה וכנ"ל:

ותירצו התוס' דברכה דאכילה שמברכין לישב בסוכה פוטרתו, כונת דבריהם לסתור הסברא שנקטו בהו"א דאם צריך לברך על כל סעודה ה"ה דמהראוי לברך על השינה כיון דגם שינה חשובה קביעות בפ"ע, דזה אינו, דאכילה אה"נ דחשובה קביעות בפ"ע כשכבר גמר סעודתו ויושב לאכול שנית ולכן צריך לברך עוד הפעם משא"כ שינה ל"ח קביעות בפ"ע ושפיר י"ל דהברכה שבירך על האכילה פוטרתו, והחילוק בין אכילה לשינה לענין קביעות מיוחדת נכון מאד, דאכילה אה"נ דהוה קביעות בפ"ע אבל שינה הוה רק טפילה לגבי אכילה כמ"ש הרא"ש בפ' לולב וערבה הובא בטו"ז שם סי' תרל"ט עיי"ש שכתב ור"ת אומר לפי שעיקר קבע שאדם עושה בסוכה הוא האכילה אבל שאר דברים טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים הם לגבי אכילה עיי"ש וכיון שכן שפיר י"ל דהברכה שבירך על האכילה פוטרתו וכאמור:

ואולי י"ל דבסברא זו עצמה אי שינה דומה לאכילה לענין שנחשוב אותה ג"כ לקביעות בפ"ע או לא, נחלקו באמת שני תירוצי התוס', דבתירוץ הראשון קיימי התוס' בסברא דשינה ל"ח קביעות חדשה ולכן תירצו דהברכה שברך על האכילה פוטרתו, והדר כתבו א"נ היינו אף נאמר כמו שנקטו התוס' בהו"א דשינה חשובה ג"כ קביעות בפ"ע כמו אכילה אשר אז ע"כ א"א לומר דהברכה שבירך על האכילה פוטרתו כמו שלא תפטור כשקובע סעודתו שנית הנה בלא"ה ל"ש לומר שיברכו על השינה דשמא לא יישן והוה ברכה לבטלה:

ב ויש להעיר על תירוץ הראשון של התוס' דמה"ט אין מברכין על השינה משום דהברכה שבירך על האכילה פוטרתו, דזה ניחא כשהולך לישן אחר הסעודה שפיר י"ל דהברכה שבירך על האכילה פוטרתו, אבל עדיין קשה מדוע לא יברך אם לא אכל מקודם הרי אז אין מקום לפטור מטעם זה כיון שלא בירך מתחלה על האכילה, ואולי גם בעבור זה כתבו התוס' ב' תירוצים ולא הספיקו עצמם בתירוץ הראשון לבד לומר לך דאפי' אם לא סעד מתחלה ג"כ א"צ לברך דהוה חשש ברכה לבטלה שמא לא יישן ולפ"ז שני תירוצי התוס' עולים בקנה אחד ופירוש דבריהם כך הוא דעל השינה א"צ לברך משום שכבר נפטר בברכה שבירך על האכילה א"נ פירוש אף אם לא בירך על האכילה ג"כ פטור דשמא לא יישן:

ומה שכתבו התוס' בתירוץ בתרא דלכן אין לברך על השינה דשמא לא יישן י"ל דדבריהם מתאימים עם מ"ש התוס' בכתובות ע"ב ע"א ד"ה וספרה דלכן אין לברך על ספירת זבה דשמא תראה ותסתור עיי"ש והיינו דיש לברך רק על מצוה שתתקיים בודאי אבל על מצוה שיש עוד ספק אם תתקיים אין לברך דשמא לא יבוא לידי קיום המצוה וה"נ כיון שיוכל להיות שלא יישן ולא תתקיים כלל המצוה אין לברך ועיין בתשו' הרשב"א סי' י"ח ובאבודרהם שער ברכת המצות בענין ברכת המצות וגדריהן ומשפטיהן עיי"ש:

והנני להעיר עוד במה שהקשו התוס' מפני מה אין מברכין לישן בסוכה הנה מפשטות לשונם מוכח דכונתם שכן יהי' נוסח הברכה לישן בסוכה וזה ליתא דהא בכל אופן שיהי' לא יתכן ששינה תהי' עדיפא מאכילה ואם על האכילה אין מברכין לאכול בסוכה רק לישב בסוכה הנה בודאי אף אם היתה השינה צריכה ברכה ג"כ הי' נוסח הברכה לישב בסוכה ולא לישן בסוכה וצ"ל דהפי' בדברי התוס' הוא בדרך כלל מפני מה אין השינה בסוכה צריכה ברכה, אבל אילו הי' צריכה ברכה אז בודאי הי' נוסח הברכה לישב בסוכה כמו על האכילה דישיבה כוללת כל דבר ועיין בטו"ז או"ח סי' תרמ"ג ס"ק ב' וזה פשוט:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה