אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › עז

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · עז

עו

שם ע"ב בגמ' מאי מברך וכו' ור' יוחנן מסיים בה הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל ונהי' אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך וכו'. (א) עיין ברי"ף שגרס ונהי' אנחנו וכו' ולומדי תורתך לשמה. ולגירסא זו יש לבאר נוסח הברכה עפ"י דברי הש"ס בתענית ז' כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים וכו' וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות. וראיתי לא"ז הגאון מאוה"ג ורשכ"י זצלה"ה בהקדמתו לספרו הנחמד חא"ח אות ו' שביאר דברי המאמר הזה דידוע דבלימוד התורה יש ב' בחינות, האחת לקנות שלימות לנפש ולהתענג בתענוג רוחני ע"י מתיקת התורה הנותנת חיים למוצאי' והשנית להנצל מפח היצה"ר אשר יפרוש מצודות וחרמים לרגלי האדם ללכדו ולהניעו מדרך הטוב וע"י התורה יחלש כחו כמאמר חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש (עיין סוכה נ"ב ע"ב) והנה הבחינה הראשונה לא תתכן רק בעוסק בתורה לשמה כי העושה כן מרגיש אמנם מתיקות התורה וערבותה, אכן הבחינה השני' תמצא אפי' בעוסק בתורה שלא לשמה דאף שאינו מרגיש עריבת התורה אבל עכ"פ ע"י הלימוד הוא מחליש כח היצר ולא יתנהו לנגוע בו לרעה, וזה שאמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו תורתו סם חיים הכונה שהתורה תסבב לו עונג רוחני ע"י מתיקותה וטעמה הטוב, אמנם מי שעוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות הכונה כי לכה"פ התורה שלומד נעשית לו לסם ולתרופה נגד המות הוא היצה"ר החפץ לבלעו ולהעבירו מדרך הטוב עיי"ש בדבריו היקרים כי נעמו, ולפ"ז י"ל דזה תהי' ג"כ כונת הברכה שאנו מברכים קודם לימוד התורה כי מתחננים אנחנו שהקב"ה יעריב דברי תורתו בפינו והיינו שנרגיש מתיקות התורה כי כל דברי' עריבים לאוזן שומעת וטעמם כדבש ונופת צופים וכנ"ל אכן מתי נגיע למדרגה הזאת אם נהי' לומדים את התורה לשמה אשר אז תהי' לנו התורה לסם חיים לעונג ושעשועים ולא לבד לסם נגד המות הוא היצה"ר כמו התורה שילמוד האדם שלא לשמה וכאמור:

ובפשיטות י"ל בהבנת נוסח הברכה הנ"ל עפ"י הידוע לנו מפאת הנסיון דמי שדברי תורה עריבים עליו ומרגיש בטוב טעמם הוא מגדל ומחנך גם בניו לתורה ואף אם ירבה עליו הטורח וההוצאות לא ינוח ולא ישקוט ללמדם תורה ומצות כי כן דרך האב לעשות כל אשר ביכלתו למען המציא לבניו הדבר אשר נתיקר בעיניו וגם נתכבד, אכן מי שדברי תורה אינם עריבים עליו ואדרבה עוד יהי' עליו למעמסה הוא בודאי לא יגדל בניו לתורה ודי לו אם הוא לבדו מתעסק בדבר אשר ערכו קטן בעיניו ובמה נחשב הוא וכמובן וע"כ אנו מתפללים כי ה' יעריב דברי תורתו בפינו ונרגיש בנועם זיו התורה כי נופת תטופנה שפתי' דבש וחלב תחת לשונה ואז לא אנחנו לבד כי אם גם צאצאינו ובנינו אחרינו יהי' יודעים את התורה וכנ"ל:

ב ועיין ש"ס נדרים פ"א ע"א מפני מה ת"ח אין מצוין לצאת מבניהם ת"ח וכו' מפני שאין מברכין בתורה תחלה ועיין במפרש שם שביאר דמתוך שאין זהירין לברך כשפותחין ללמוד לא מקיימי גבייהו ברכת התורה שנהי' אנחנו וצאצאינו לומדים את התורה עיי"ש. ועיין בספר עוללות אפרים חלק ב' עמוד י"ט שביאר המאמר הזה בסגנון אחר דכונתו דלכן אין הדבר מצוי שיהי' בני ת"ח ג"כ ת"ח מפני שאין מברכין בתורה תחלה היינו כשמברכין את בניהם לומר ישימך אלקים כפלוני ופלוני אין מברכין אותן תחלה שיהי' בני תורה ורק מקדימין לברך אותם שיהי' בעלי הון ועושר וא"כ בזה המה בעצמם מראים לבניהם לדעת דאין התורה חשובה אצלם הרבה ולכן לא יתעורר כלל בלב הבנים החשק ללמוד וממילא יגדלו ללא תורה והדברים נחמדים:

ובחדושי עה"ת בפ' ויחי הלכתי בדרך הזה לבאר מאמר הכתוב שם כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם, ואמרתי בהבנת הכתוב דהנה כשנסתכל בתכונת נפש האדם נראה כי שונים המה האנשים בנוגע לתשוקותיהם אשר אליהן המה נושאים את נפשם, יש אשר יחמוד חכמה ודעת ויש אשר ידרוש כסף וזהב, יש אשר ירדוף אחרי הכבוד ויש אשר ישתוקק אל הממשלה והעוז, יש אוהב את המלאכה ויש אשר יתאוה אל המסחר וכהנה, וכאשר נרצה להחליט על איזהו אדם פרטי מה היא תשוקתו היותר גדולה ומה הוא הדבר אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשו ביתר שאת אז הברכה אשר הוא רגיל לברך בה את אוהביו ומכיריו היא תהי' לנו לעינים לשפוט ממנה על תכונת נפשו הנסתרה, כי מדרך האוהב המברך את אוהבו לברך אותו בדבר אשר נתיקר בעיניו ביחוד וא"כ מתוכן הברכה נדע מה היא תאות נפש המברך לדוגמא שוחר תורה אם יברך את רעהו הנה יברכו כי יעשו חיל בלימוד וילך הלוך וגדול בתורה, אוהב כסף אם יביע ברכתו לרעו יברך אותו כי יאסוף כחול אוצרות וחדרי ביתו ימלאו כסף וזהב, רודף אחר הממשלה אם יברך הנה תוכן ברכתו תהי' כי המתברך יתנשא לכל לראש וישלוט על ארץ רבה וכדומה וא"כ בשמענו הברכה השגורה בפי כל איש ואיש נדע התשוקה הצפונה בחדרי לבבו עד"מ אם רגיל הוא לברך את רעהו בחכמה נדע כי דורש חכמה הוא, בעושר, נדע כי הוא רודף אחר ההון, בגבורה, נדע כי אל הגבורה הוא נושא את נפשו וכאלה רבות (ובדרך המליצה יש להעמיס הכונה הזאת בדברי הש"ס בברכות נ' ע"א מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא עיי"ש והבן). והנה יעקב אבינו כשרצה לברך את בניו רצה לברך את כל אחד בברכה הרצוי' בעיניו וכאשר אנו רואים באמת כי נשתנו הברכות והי' מכוונות לעומת תכונת נפש המתברכים, למשל את יהודה ברך בעת וממשלה, את יששכר בחכמה, את זבולון בהצלחה במסחר, את אשר במשמני הארץ וכהנה, וע"כ הסתכל גם הוא בהברכה אשר היתה שגורה בפי כל אחד משבטי ישורון הקדושים ואשר רגילים הי' לברך בה את אחרים ובה בעצמה ברך את אותו השבט בדעתו כי הברכה הזאת היא הברכה הנכונה לפי רוחו ותכונת נפשו וע"ד שאמרנו, לדוגמא יששכר הי' מתאוה מאד ללמוד תורה והטה שכמו לסבול ולכן הברכה אשר היתה שגורה בפיו דברה מעשיית חיל בתורה וע"כ ברך יעקב גם אותו בברכה כזאת, יהודה הי' משתוקק אל העוז והממשלה וברכתו לאחרים היתה מענין הזה וע"כ גם יעקב ברך אותו מעין הברכה הזאת כי לא יסור שבני מיהודה ומחוקק מבין רגליו וכן לשאר השבטים נתן לכל אחד הברכה היאותה לו. ומעתה יהי' זאת ביאור הכתוב הנ"ל וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם כלומר כ"א כברכה שלו אשר רגיל הי' הוא להאציל לאחרים ואשר בה גלה דעתו מה היא התשוקה היותר נכבדה אשר נכספה נפשו אלי' בברכה זו עצמה ברך אותו אביו. והדברים יקרים ומשמחים לב:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה