ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · סב
דף ט' ע"א בגמרא ואכלו את הבשר
בלילה הזה ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון אלא לר"ע הזה מאי עביד לי' וכו' סד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נאכל שתי לילות במקום שני ימים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד קמ"ל בלילה הזה בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר, וראב"ע מלא תותירו עד בוקר נפקא ור"ע אי מהתם הו"א מאי בוקר בוקר שני ור"א אמר לך כל בוקר בוקר ראשון הוא עכ"ל הגמרא. (א) הנה המאמר הזה איתא ג"כ בש"ס דפסחים ק"כ ע"ב והקשו בתוס' שם ד"ה ולא תותירו איך אמר ראב"ע דמלא תותירו עד בוקר נפקא דאין פסח נאכל לשתי לילות והרי בגמ' שם בדף פ"ג ובשבת כ"ד דרש חזקי' מקרא הזה דאין שורפין קדשים ביו"ט דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו אלמא דבוקר היינו בוקר שני ותירצו דראב"ע יסבור כאידך אמוראי בש"ס שם דלא ס"ל כחזקי' וילפי' מדוכתי אחרינא דאין שורפין קדשים ביו"ט, ובמהרש"א שם תמה על דבריהם דהרי הא דיליף חזקי' דאין שורפין קדשים ביו"ט משום דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו יליף מסיפא דקרא דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו ובוקר זה הוא מיותר כמו דאיתא בש"ס שם שאין ת"ל עד בוקר מה ת"ל עד בוקר וע"כ דרש דקרא אתיא ליתן לו בוקר שני לשרפתו אבל בוקר ברישא דקרא היינו בקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר גם לחזקי' י"ל דפירושו בוקר ראשון והניח הדבר בצ"ע והוא באמת תמי' גדולה ע"ד התוס':
וכדי לישב דברי התוס' שלא יהי' מוקשים כ"כ נראה דהתוס' קיימי בסברא דא"א לקרוע הכתוב לגזרים ולפסקו בסכינא חריפא דהתחלת המקרא ולא תותירו ממנו עד בוקר מדבר מבוקר אחר וסוף המקרא והנותר ממנו עד בוקר מדבר ג"כ מבוקר אחר, כיון דהכתוב אחר הוא ובודאי כלו קאי על בוקר אחד, ולכן ס"ל להתוס' דלחזקי' דס"ל דבוקר בסיפא דקרא היינו בקרא דוהנותר עד בוקר וכו' הוה בוקר שני דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו לדידי' גם בוקר ברישא דקרא היינו בקרא דולא תותירו ממנו עד בוקר ג"כ פירושו בוקר שני, והיינו כיון דהך בוקר בתרא מיותר דהול"ל והנותר ממנו באש תשרופו מפקינין לי' לדרשה ואמרינן דלכן כתבה התורה בוקר שנית כדי להורות דאף דבכ"מ בוקר פירושו בוקר ראשון פה הכונה בוקר שני דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו דאין שורפין קדשים ביו"ט וה"ה דלפ"ז גם בוקר קמא בקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר ג"כ פירושו בוקר שני וכיון שכן שפיר הקשו התוס' איך קאמר ראב"ע דמקרא דולא תותירו ממנו עד בוקר מוכח דפסח אינו נאכל לשתי לילות הרי לחזקי' דיליף מסיפא דקרא הזה היינו מקרא דוהנותר ממנו עד בוקר דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו דאין שורפין קדשים ביו"ט לדידי' ע"כ גם בוקר ברישא דקרא היינו בקרא דולא תותירו וכו' פירושו בוקר שני ולא בוקר ראשון, ותירצו דאה"נ דראב"ע ל"ל דחזקי' ולא דרש כלל מיתורא דבוקר שבקרא דוהנותר וכו' דבוקר בקרא הזה פירושו בוקר שני רק פירושו כמו בכ"מ בוקר ראשון והא דאין שורפין קדשים ביו"ט יליף ממקום אחר כשאר אמוראי שבש"ס ולכן מדייק מכאן דאין פסח נאכל לב' לילות ודוק:
ולפ"ז אומר אני מילתא חדתא דגם ר"ע שלא רצה ללמוד מקרא דלא תותירו דפסח אינו נאכל לשתי לילות משום דהו"א מאי בוקר בוקר שני אין כוונתו דבכ"מ שנאמר בתורה בוקר הפירוש בוקר שני, דמהיכי תיתי לן למימר כן ולהוציא המקרא מידי פשוטו דבוקר משמע בוקר של יום המחרת שהוא בוקר ראשון, רק כונתו דדוקא במקרא הזה הוה הפירוש של בוקר בוקר שני, והיינו דר"ע ס"ל כחזקיה דבוקר בתרא בקרא דהנותר וכו' שהוא מיותר אתיא להורות שאין שורפין קדשים ביו"ט דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו וממילא גם בוקר קמא בקרא דולא תותירו וכו' פירושו בוקר שני כנ"ל ושוב אין להוכיח מקרא זה דפסח אינו נאכל לשתי לילות וע"כ יליף זאת ממקום אחר היינו מלשון הזה, אבל בכ"מ אה"נ דס"ל ג"כ דבוקר היינו בוקר ראשון, ונמצא לפ"ז דראב"ע ור"ע פליגי בסברת חזקי' דראב"ע ל"ל כחזקי' ולכן שפיר מדייק מקרא דולא תותירו דפסח אינו נאכל לשתי לילות וכו' אמנם ר"ע ס"ל כחזקי' ולכן לדידי' א"א לדייק זאת מקרא דולא תותירו וכו' דלחזקי' ע"כ הפירוש של בוקר במקרא הזה בוקר שני וע"כ מדייק כן ממק"א וכאמור:
ב וכאשר נדקדק היטב בדברי הש"ס כאן נראה כי מבין השורות יזהיר הרעיון הזה אשר אמרנו, דהש"ס קאמר שר"ע השיב לראב"ע שאמר דהא דפסח אינו נאכל לשתי לילות ויום אחד נפקא מלא תותירו עד ביקר אי מהתם הו"א מאי בוקר בוקר שני וראב"ע א"ל כל בוקר בוקר ראשון משמע ויש לדקדק על הלשון אי מהתם דקאמר ר"ע דהול"ל מאי בוקר בוקר שני וכמו כן קשה קצת הלשון כל בוקר בוקר ראשון הוא דקאמר ראב"ע דהול"ל וראב"ע בוקר בוקר ראשון הוא ומה זה דקאמר כל בוקר, ולהנ"ל דברי הש"ס ברורים, דבנוגע לפירוש תיבת בוקר בכלל לא נחלקו ר"ע וראב"ע דשניהם ס"ל דבכ"מ בוקר בוקר ראשון הוא, ורק בהך בוקר לבד שבקרא דלא תותירו וכו' נחלקו והיינו אי נקטינן כחזקי' דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני או לא וכנ"ל וע"כ כאשר השיב ראב"ע לר"ע דמקרא דלא תותירו מוכח דפסח אינו נאכל לשתי לילות ויום אחד א"ל ר"ע בדיוק אי מהתם היינו אי משום הך בוקר שבקרא דלא תותירו, הרי הו"א מאי בוקר בוקר שני, כיון דבוקר הזה ע"כ פירושו בוקר שני, כדרשת חזקי' דבא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו, וא"כ לא ידענו כלל משם דפסח אינו נאכל לשתי לילות ויום אחד, והשיב לו ראב"ע כל בוקר בוקר ראשון הוא, פירוש מנ"ל דבוקר הזה משונה משאר בוקר שבתורה, דזה אינו דבאמת כל בוקר וגם הך בוקר שבקרא דלא תותירו בכלל בוקר ראשון הוא, דלא נקטינן כחזקי' ואין חילוק לפ"ז כלל בין הך בוקר לשאר בוקר ובכ"מ הפירוש בוקר בוקר ראשון ודו"ק:
ובזה יעלה בידינו ענין נכבד לישב קושית התוס' בפסחים ע"א ע"ב ד"ה כל היכי על הא דמקשה הש"ס שם על רב כהנא דס"ל דאימורי ט"ו נפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בוקר וסמיך לי' ראשית והרי כל היכי דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון הוא ואע"ג דלא כתיב בי' ראשית והקשו בתוס' דהרי בפ' ערבי פסחים דרש בוקר שני אע"ג דכתיב סתמא, וכונתם על ר"ע שהשיב לראב"ע דמאי בוקר בוקר שני, אלמא דס"ל דבוקר סתמא היינו בוקר שני, ולהנ"ל הענין נחמד דלקושטא דמילתא גם ר"ע ס"ל דבוקר היינו בוקר ראשון ורק בהך בוקר שבקרא דלא תותירו לבד ס"ל דהפירוש הוא בוקר שני וא"כ אין שום חולק בזה דבוקר סתמא הוה בוקר ראשון ולכן שפיר הקשו ל"ל לר"כ קרא דראשית להורות דאימורי ט"ו נפסלין בלינה הרי בלא"ה בוקר סתמא בוקר ראשון היא כדמשמע בפסחים דס"ל לראב"ע דפסח אינו נאכל לב' לילות ויום אחד משום דכתיב עד בוקר ואף ר"ע החולק עליו שם לא פליג רק משום דס"ל כחזקיה דבוקר בתרא מיותר ואתיא להורות דשם בוקר הוה בוקר שני אבל בכ"מ הכל מודים דבוקר בוקר ראשון הוא והדברים נכונים וברורים למבין (ועיין מהרש"א פסחים שם שכתב על קושית התוס' הנ"ל דה"ט שהקשה הש"ס על ר"כ משום דבש"ס דפסחים לא מסיק הכי דבוקר היינו בוקר שני דאיתא שם ור"א א"ל כל היכי דכתיב בוקר בוקר ראשון הוא ועיין בצל"ח שם שתמה על דבריו דאיך שייך לשון מסקנא בדבר שהוא מחלוקת דתנאי דכיון דעכ"פ ר"ע ס"ל דבוקר היינו בוקר שני עדיין קשה מה מקשה הש"ס על ר"כ דילמא ס"ל ג"כ כר"ע דבוקר הוה בוקר שני ואיצטריך ראשית למיעוטי, ואולי י"ל דכונת המהרש"א במ"ש דבפסחים שם לא מסיק הכי היינו דמדברי הש"ס שם מוכח דלית הילכתא כר"ע רק כראב"ע שכן איתא שם דרבא קאמר אכל מצה בזה"ז אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו וכתבו התוס' שם בד"ה אמר דה"ט שאמר רבא כן משום דהילכתא כראב"ע וראב"ע הלא השיב לר"ע דכל בוקר בוקר ראשון הוא וא"כ ס"ל להש"ס דמסתמא ר"כ ס"ל ג"כ הכי דלא מסתבר שיחלוק אהילכתא ולכן מקשה עליו שפיר):
ג ובסגנון אחר נ"ל לומר בישוב קושית התוס' הנ"ל מה מקשה הש"ס על ר"כ והרי כל היכי דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון הוא, והלא מצאנו לר"ע דס"ל דבוקר הוה בוקר שני ונציע מקודם כל המאמר בש"ס שם אמר ר"כ מנין לאימרי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה שנאמר לא ילין חלב חגי עד בוקר וסמיך לי' ראשית וכו' מתקיף לה ר' יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית הו"א מאי בוקר בוקר שני מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע דבשר אפסיל לי' מחצות ואימורין עד צפרא אמר רבא ר' יוסף הכי קא קשי' לי' מי איכא מידי דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית ור"כ לאימורין בעי ראשית דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכו' טעמא דכתב ביום הראשון לבוקר וכו' הא כל היכי דכתוב בוקר סתמא בוקר ראשון הוא ואע"ג דלא כתיב בי' ראשית עכ"ל הגמרא. ויש לדקדק טובא וכי זאת היא קושית ר' יוסף הלא זאת היא קושיא חדשה לגמרי שאין ממנה אף רמז קל בדברי ר' יוסף, ויותר הול"ל לרבא להקשות קושיא זו משמי' דנפשי' ולומר אי קשיא הכי קשיא, כאשר כן מצאנו כ"פ בש"ס שאם אחד הקשה איזהו קושיא ודחו אותה בא השני וחיזק הקושיא בסגנון אחר ואמר אי קשיא הכי קשיא, ומדוע דוקא התאמץ רבא להעמיס הקושיא בפי ר' יוסף שהוא יהי, המקשה וזה דקדוק עצום וכבר עמדו בזה המפורשים:
ובישוב דבר זה אמינא דמה שאמר רבא ר' יוסף הכי קא קשי' לי' אין כונתו שר' יוסף הקשה זאת הקושיא השני' רק כונתו לחזק ע"י דבריו אלה קושית ר"י הראשונה שהקשה מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא וכו' ודחה אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע וכו' ע"ז בא רבא להוכיח מכח קושיותו החדשה שר"כ דקאמר מנין לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה וכו' ע"כ לא יוכל לסבור כראב"ע דפסח נאכל עד חצות ורק ס"ל כר"ע דפסח נאכל כל הלילה וכיון שכן נסתרה דחיית אביי וממילא קושית ר' יוסף הדרא לדוכתא וזה שאמר ר' יוסף הכי קא קשי' לי' היינו קושית ר' יוסף יש להבין בדרך זה ואז יהי' עלי' תשובה עוד ואען ואומר הנה הך ברייתא דדרשה לא ילין וכו' ליעד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד שהביא רבא להקשות ממנה על ר"כ ע"כ לאו ד"ה היא ובהכרח נמצאו חולקים עלי' דהרי בן תימא ס"ל דחגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה כדאיתא בפסחים ע' ע"א ועיין ברש"י עה"ת פ' ראה שהביא על מקרא זה דלא ילין וכו' ב' פירושים הפירוש הראשון הוא דקרא זה הוא אזהרה למותיר פסח דורות ויום הראשון הנזכר פה פירושו מעיו"ט כמו אך ביום הראשון תשביתו דמלא תותירו לא נשמע רק פסח מצרים ועדיין לא שמענו אזהרה לפסח דורות ע"כ קמ"ל קרא דלא ילין דגם פסח דורות אסור להותיר, והפירוש השני הוא דקרא זה קמ"ל דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד עיי"ש הנה הוכרח רש"י להביא על המקרא הזה ב' פירושים ולא איסתגר בפירוש האחרון שהוא כברייתא דפסחים הנ"ל משום דבהכרח בן תימא חולק על הברייתא הזאת וקשיא לדידי' קרא דלא ילין למ"ל וע"כ כתב רש"י דמלבד הפירוש של הברייתא יש לפרש עוד פירוש אחר שיצדק גם לבן תימא והיינו דקרא אתיא להזהיר שלא להותיר מפסח דורות וא"כ יש להבין מה זה החריד רבא כל החרדה הזאת והקשה על ר"כ מהך ברייתא דלא ילין וכו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד דילמא ר"כ פליג על ברייתא זאת וס"ל ג"כ כבן תימא דחגיגת י"ד אינה נאכלת רק ליום ולילה וזה דבר שראוי לתת עליו לב:
ומפאת זה אומר אני דרבא שהקשה על ר"כ מברייתא הנ"ל לא רצה באמת יותר רק להוכיח מכח קושיא זו דר"כ ל"ל כברייתא הזאת רק ס"ל כבן תימא אבל אם ס"ל כבן תימא שוב הדרא קושית ר' יוסף לדוכתא, דהנה התוס' הקשו בפסחים נ"ט על הא דאוקי בגמ' שם דקרא דלא ח חג הפסח מיירי בי"ד שחל להיות בשבת לבן תימא דדרש דחגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח דזבח חג זה חגיגה איך יתוקם האי קרא בשבת הא חגיגה לא דחי' שבת ותירצו דבן תימא יפרש כפירוש הירושלמי דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין עיי"ש בד"ה בארבעה עשר ובדף ע' שם תוס' ד"ה לאו, ועיין במלא הרועים ערך כמדארל"ת אות י"ט שכ' בביאור דברי הירושלמי דס"ל דאין כונת הכתוב שלא יקטיר הפסח בבוקר דאז הי' משמע דכל הלילה מותר להקטיר וקשיא אמנם קושית הש"ס הרי עולת חול אסור להקטיר ביו"ט רק כונתו להזהיר להקטיר הפסח מבע"י דאם לא יקריבו אותו מבע"י יצטרך ללון עד הבוקר דבלילה לא יהי' באפשר לשרפו דאין שורפין קדשים בלילה וז"ש לא ילין לבוקר זבח חג הפסח היינו לא תגרום שיצטרך הפסח ללון עד הבוקר כדי לשורפו, אמנם במלא הרועים שם דחה זאת דאי קאי על שריפת הפסח לאחר שנעשה נותר, הרי גם בבוקר לא יהי' באפשר לשורפו דאז יהי' יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט וע"כ כתב דהירושלמי יסבור כר"ע דבוקר היינו בוקר שני וא"כ י"ל דכונת הכתוב שיש לשמור הפסח שלא יבא לידי נותר אשר אז יהי' מהצורך להניחו עד בוקר כלומר בוקר שני שהוא אחר יו"ט כיון שמקודם לא יהי' אפשר לשורפו אבל לראב"ע דס"ל דבוקר היינו בוקר ראשון אה"נ דל"ל כסברת הירושלמי עיי"ש נמצא לפ"ז דבן תימא שמוכרח לפרש קרא דלא ילין. כפירוש הירושלמי היינו שמרהו שלא יבא לידי בל ילין כמו שהבאנו למעלה בשם התוס' ע"כ לא יוכל לסבור כראב"ע דבוקר היינו בוקר ראשון ורק בהכרח ס"ל כר"ע דבוקר היינו בוקר שני וכנ"ל וממילא לפ"ז אם נאמר דר"כ ס"ל כבן תימא ע"כ דס"ל ג"כ כר"ע דוקא ולא כראב"ע ודוק:
ומעתה מה נחמדו הדברים בביאור דברי הש"ס שהבאנו ע"ד שאמרנו דכאשר דחה אביי קושית ר' יוסף שתמה מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא וכו' אלמה לא והרי פסח לראב"ע וכו' בא רבא להוכיח דר"כ ע"כ ל"ל כראב"ע רק כר"ע, דקשיא על. ר"כ מי איכא מידי דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית ור"כ לאימורין בעי ראשית דתניא לא ילין וגו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכו' ועכצ"ל דר"כ ל"ל כברייתא זו דס"ל כבן תימא דחגיגת י"ד אינה נאכלת רק ליום ולילה וכנ"ל וכיון שכן ע"כ ס"ל כר"ע וכאשר ביארנו ושוב הדרא קושית ר' יוסף לדוכתא מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מאורתא ואימורין עד צפרא דמה נאמר שכן מצאנו בפסח לראב"ע והרי ר"כ ע"כ לא קאי בשטת ראב"ע רק בשנות ר"ע וזה כפתור ופרח בעזה"י:
ולפ"ז ממילא מיושבת קושית התוס' הנ"ל שהקשו דילמא ר"כ ס"ל כר"ע דבוקר משמע בוקר שני ולכן איצטריך לי' ראשית ולדברינו הענין נחמד דהרי רבא באמת לא רצה יותר רק להוכיח דר"כ ס"ל כר"ע דפליג על ברייתא זו אבל אם ס"ל כר"ע שוב נתעוררה קושית ר' יוסף כיון דהשתא נסתר תירוצו של אביי וכאמור. אמנם בגוף סברת המלא הרועים שהבאתי דסברת הירושלמי דלא ילין היינו שמרהו שלא יבא לידי בל ילין לא תתכן רק לר"ע דבוקר היינו בוקר שני אבל לראב"ע דס"ל דבוקר היינו בוקר ראשון ל"ל הכי כיון דלדידי' גם בבוקר לא יהי' באפשר לשרוף דהוה יו"ט יש לפקפק כי מצאנו בתוס' כאן ד"ה ראב"ע שכתבו סברא כזאת לראב"ע לענין הכתוב דלא תותירו וה"ה די"ל כן אליבי' גם בקרא דלא ילין ובדרוש לשה"ג תרס"ה הארכתי הרבה בענינים אלו ואכמ"ל: