ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · סא
שם בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג. הנה סתם רב יהודה בש"ס הוא רב יהודה בר יחזקאל והוא הי' תלמידו של שמואל ואחד מאומרי מאמריו היותר שכיחים בש"ס, וכאשר דקדקתי בזה ראיתי שכמו שמצאנו ממנו בש"ס כאן שאמר משמי' דשמואל כן נמצא ממנו בש"ס יותר משתי מאות וחמשים מאמרים שאמר משמי' דשמואל, והי' חביב מאד בעיני שמואל והי' רגיל לקרותו בשם שיננא שהוא תואר לגודל חריפתו כידוע עיין ברכות ל"ו שבת ז' עירובין נ"ד וכאלה רבות עוד:
ועיין עירובין נ"ד שם דקאמר לי' שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואשתי דעלמא דאזלינן מיני' כהילולא דמיא, ועיין לעיל בחידושינו מאמר נ"א מה ששערנו בזה, וכעת נלפע"ד לשער עוד דה"ט שהזהירו שיאכל וישתה משום דרב יהודה הי' רגיל לאוחזו בולמוס עיין שבת ל"ז ע"ב דרב יהודה הוי משהי לי' ואכל משום דמסוכן הי' ופירש"י רגיל הי' לאוחזו בולמוס עיי"ש ובולמוס הוא חולי הבא מחמת רעבון וכאב הלב כמבואר ברש"י יומא פ"ג ד"ה מי שאחזו ולכן הזהירו שמואל שיאכל וישתה בכל עת למען לא יבא לידי כאב לב הגורם בולמוס. ועיין שבת קנ"ב ע"א שנמצא שם מאמר שמואל לר' יהודה שהוא דומה למאמר הנ"ל עיי"ש דקאמר לי' שיננא שרי שקיך ועייל לחמך וכו' וגם המאמר הזה י"ל שאמרו שמואל מטעם הנ"ל להזהיר את ר"י שלא יביא עצמו לידי כאב לב אשר רגיל הי' לסובלו וע"כ דבר אל לבו שיאכל ויסעד לבו וכאמור:
ועיין קידושין ע' ע"א ההוא גברא דנהרדעא דעל לבי טבחיא בפומפדיתא אמר להו הבו לי בשרא אמרו לי' נטור עד דשקיל לשמעי' דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקיל מן קמאי, ופירש"י שויסקאל גרגרן אוכל צלי עיי"ש ונראה דה"ט שהי' רגיל ר"י לאכול צלי משום שהי' עלול שיאחזו בולמוס כנ"ל והוכרח לאכול מהר ולכן לא הי' בידו להמתין עד שיתבשל הבשר וע"כ הי' אוכל צלי: