ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · ס
שם בגמרא ואיכא דאמרי ארמית וממש ומשום מעשה דר"פ, דר"פ אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה הגביה את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו אסור לישב על מטה ארמית. עיין פסחים קי"ב ע"ב שרבינו הקדוש צוה ג"כ את בניו וא"ל אל תשבו על מטה ארמית ואמרינן בש"ס שם לחד לישנא ארמית ממש ומשום מעשה דר"פ ופירש"י והרשב"ם דהמעשה דר"פ הי' שארמית אחת היתה חייבת מעות לר"פ ונכנס מידי יום ביום לגבות הימנה יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה וכשנכנס ר"פ אמרה לו שב עד שאביא מעותיך וכן עשה וכשבאתה אמרה המתה את בני וברח מן המדינה עיי"ש ופלא דבש"ס כאן מבואר שר"פ לא רצה לישב רק צוה להגביה את המטה ונמצא שם תינוק מת וניצול ושם כתב רש"י והרשב"ם דישב ונלכד עד כי הוצרך לברוח מן המדינה, וזה דקדוק עצום ועיין בהגהות רצ"ח כאן שהביא בזה דבר נכון בשם שו"ת מקום שמואל, ולפענ"ד נראה לשער בזה בהקדם מה שיש לדקדק על הא דאמרו בש"ס דפסחים שם דה"ט דרבי צוה לבניו שלא ישבו על מטה ארמית משום מעשה דר"פ הרי ר"פ הי' זמן רב אחרי רבי כידוע ואיך שייך לומר שרבי יצוה לבניו בשביל מעשה שקרה לר"פ שלא ראהו מעולם והי' זמן רב אחריו, ומפאת זה נראה דהמעשה המוזכרת בש"ס כאן והמעשה המוזכרת בש"ס דפסחים שם המה שתי מעשיות שונות שקרו לשני אנשים שונים ששמם ר"פ, כי המעשה המוזכרת בש"ס דפסחים שם קרה לר"פ קדמון שהי' בזמן רבי והוא הוא הנקרא ר"פ סבא שהי' בדור אחד עם רב עיין סנהדרין מ"ט וקידושין ע"א שהי' בזמן רבינו הקדוש כידוע ולו אמנם קרה שנלכד והוצרך לברוח מן המדינה כמו שמסופר ברש"י פסחים שם ומפאת המעשה הזה הזהיר רבי את בניו שלא ישבו על מטה ארמית, אבל המעשה המוזכרת בש"ס כאן קרה שנים רבות אח"ז לסתם ר"פ והוא לא נלכד כלל כיון שהי' נזהר ולא רצה לישב ועכ"ז מאחר שראה רבא שגם בימיו קרה כן שהישיבה על מטה ארמית היתה קרובה להביא לידי סכנה הזהיר ג"כ את בניו שישמרו עצמם מזה ולא ישבו על מטה ארמית, ואולי מה שר"פ הי' נזהר ולא רצה לישב עד שתגביה המטה זה הי' באמת משום הך מעשה שקרה לר"פ הקדמון שנלכד בסכנה מפאת שישב על מטה ארמית ולכן כאשר קרה ג"כ לר"פ שארמית אמרה לו שישב על המטה לא רצה לישב עד שיראה אם אין חשד בדבר וזה גרם לו שניצל: