אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › נו

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · נו

נה

שם בגמרא כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניו אשלימו פרשיותיכו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום והזהרו בורידין כר' יהודה. עיין סנהדרין צ"ו ע"א אמר ר' זירא אע"ג דשלח. ר' יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כר' יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה כי הא מילתא מודעינן להו, ועיין בגליון הש"ס שם שהביא בשם ספר באר שבע שמחק ר' יהודה בן בתירה וגרס אע"ג דשלח ר' יהושע בן לוי כמו שמצאנו בש"ס ברכות כאן שריב"ל אמר כן לבניו, ומה שהביאו לידי זה הוא משום דהוה קשה לי' איך אפשר שריב"ב ישלח הזהרו בורידין כר' יהודה הרי ריב"ב הי' זמן רב קודם ר"י כי ריב"ב הי' עוד בזמן הבית קודם החורבן ור"י זה שאמר שיש לשחוט הורידין במשנה ר"פ השוחט הוא ר"י בן אלעאי שהי' מחבורה ג' אחר החורבן וחי שנים רבות אחריו וע"כ הגיה ובמקום ריב"ב גרס ריב"ל ויש לדקדק דלפ"ז יהי' סתירה מדברי הש"ס כאן לדברי הש"ס בסנהדרין שם דכאן נאמר שהציווי השלישי של ריב"ל הי' שישלימו הפרשה עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ושם נאמר שהציווי השלישי של ריב"ל הי' שיש ליזהר בבני עם הארץ, ומפאת זה נלפע"ד לקיים הגירסא כמו שהוא לפנינו אע"ג דשלח ריב"ב וכו'. ומה שתמה הב"ש איך אפשר שריב"ב ישלח הזהרו בורידין כר"י הרי הוא קדם לו טובא, י"ל דאין הכונה שריב"ב שלח כן בלשון הזה דהוא שלח סתם הזהרו בורידין ולא יותר. אמנם יען שבעת שנסדרו הדברים בש"ס כבר נתפרסם הדין הזה שיש לחתוך הורידין בשם ר"י לזאת הוסיף מסדר הש"ס מדילי' תיבת כר' יהודה כלומר דמה ששלח ריב"ב בשעתו הי' מעין הדין של ר"י אבל אין זה כלל לשונו של ריב"ב ויש להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס ב"מ קי"ב ע"א בעו מני' מר"ש קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום ב"ת אומן קונה בשבח כלי והלואה היא או אין אומן בשבח כלי ושכירות הוא וכתבו התוס' שם ד"ה אומן דהנך דבעו מר"ש לא הזכירו בשאלתם אומן קונה בשבח כלי אלא סתם שאלו קבלן עובר בב"ת או לאו והגמרא היא שאומרת אומן קונה וכו' שלפי הפשט תלי' האיבעי' בזה עיי"ש וכיוצא בזה איתא ג"כ בתוס' ב"ק י"ט ע"א ד"ה ר' אשי עיי"ש וה"נ י"ל דמה שנאמר בגמרא כר' יהודה הוא הוספה וביאור של הגמרא ואין זה כלל לשונו של ריב"ב, ויש להביא עוד דוגמא לזה מדברי הש"ס בכתובות כ"ב ע"ב א"ה אפי' לכתחלה נמי משום דר' אסי דאמר ר' אסי הסר ממך עקשות פה וכו', וכתבו התוס' שם ד"ה משום אע"ג דזה הוה פסוק במשלי מ"מ קרי לי' ע"ש ר' אסי כיון שהי' רגיל להביאו עיי"ש וה"נ י"ל כיון שהדין הזה של הורידין ה' נודע את"כ משמי' דר"י לכן הוסיף מסדר הש"ס ואמר כר"י אף שבאמת ריב"ב כבר הקדים לחדש הדין הזה מעצמו. ועיין מגילה כ"ת ע"ב דקאמר ר"ל להאי גברא דארכבי' אכתפי' וקא מעבר לי' בעורקמא דמיא א"ה גמור מיני הא מילתא דא"ר זירא בנות ישראל וכו' וכתב בהגהות יעב"ץ שם לא שאמר ר"ל כן בשם ר"ז כי ר"ל הי' קודם ר"ז אלא זה הוא לשון הגמרא כלומר כך היתה שומה בפיו כמו שאמר אח"כ ר"ז עיי"ש וזה מתאים ג"כ לדברינו, ועיין בסדר הדורות ערך ריב"ב שחזק ג"כ הגירסא כמו שהוא לפנינו אע"ג דשלח ריב"ב וכו' עפ"י דברי התוס' במנחות ס"ה ע"ב ד"ה ריב"ב דתרי ריב"ב הוו אחד הי' בזמן הבית ואחד שנים רבות אחריו וא"כ י"ל דריב"ב ששלח הזהרו בורידין כר"י הוא ריב"ב האחרון עיי"ש ולפענ"ד א"א לבוא לזה דאפי' אם נאמר דריב"ב זה הוא הקדמון ג"כ ניחא וכמ"ש:

ודע דאם נאמר דמה שאמרו בסנהדרין שם אע"ג דשלח ריב"ב וכו' היינו ריב"ב הקדמון וכמו שצדדנו למעלה הי' מקום לומר השערה נאותה דמה ששלח ריב"ב הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו מתאים עם הא דמסופר בש"ס דפסחים ס"ו דבני בתירה שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת עד שבא הילל והזכירם ומצאנו שם שקנטרס בדברים ודבר אתם קשות על ששכחו תלמודם עיי"ש לזאת שלח ריב"ב שאין להקל בכבוד זקן ששכח תלמודו כי השכחה מצוי' וכל אדם עלול ליפול ברשתה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה