ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · נה
שם ע"ב בגמרא כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. (א) הנה האחרונים חקרו אי גם נשים איתניהו במצוה זו של אכילה בעיוה"כ והספק הוא אי נימא דהוה מעשהז"ג וממילא נשים פטורות כמו דפטורות מכל מעשהז"ג או דילמא כיון דאפקה רחמנא בלשון עינוי ובעינוי נשים חייבות ה"ה דחייבות ג"כ באכילה בעיוה"כ והעירו בזה מדברי הש"ס בסוכה כ"ח ע"א דקאמר האזרח לרבות את הנשים שחייבות בעינוי ומקשה ל"ל קרא והא מדרב יהודה אמר רב נפקא דאר"י א"ר וכו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני לא נצרכה אלא לתוספות עינוי דנשים חייבות סד"א כיון דליכא עונש בתוספות עינוי נשים פטורות קמ"ל דחייבות עיי"ש אלמא דאף מתוספות עינוי שנתרבה מקרא הי' נשים פטורות כיון דליכא עונש ורק כיון שיש לנו לימוד מיוחד ע"ז לכן חייבות, א"כ לענין אכילה בעיוה"כ שאין לנו ריבוי לחייב נשים שפיר י"ל דפטורות אף דחייבות בעינוי ועיין במנ"ח מצוה שי"ג שכ"כ, ולפענ"ד הי' נראה לצדד בזה דהך מילתא אי נשים חייבות באכילה בעיוה"כ תליא במחלוקת המובאה במכות י"א ע"א ס"ת שתפרה בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור' מאיר חד אמר כשר וחד אמר פסול למ"ד פסול דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך ואיתקש כה"ת כלה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין, ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש ועיין ברש"י שם שביאר דפלוגתתם היא דלחד מ"ד כיון דאיתקש ס"ת לתפילין איתקש לכל מילי לתפילין ואידך ס"ל דלא איתקש לתפילין רק לענין דברים המפורשים בתפילין עצמם בתורה כגון לענין דבעינן מן המותר בפיך אשר זה נאמר בתפילין להדיא דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך, אבל לענין דברים שבתפילין גופייהו לא ידענו להו רק מהלכה לא איתקש דדבר שהוא מהלמ"מ לא ילפינן מהיקישא עיי"ש וה"נ י"ל דתליא בזה דלמ"ד התם דהיקש מועיל לכל דבר ה"נ י"ל כיון שהוקשו נשים לאנשים שחייבות בעינוי הוקשו לכל הפרטים המסתעפים ממצות עינוי ובכל הדברים שאנשים חייבים גם נשים חייבות וא"כ כמו דאנשים חייבים באכילה בעיוה"כ כן גם נשים חייבות, אבל אם נאמר דהיקש אינו מועיל רק לדבר המפורש בקרא ולא יותר ה"נ י"ל נהי שהוקשו נשים לאנשים לענין חיוב עינוי לא הוקשו רק לדבר המפורש בקרא היינו לענין עיקר חיוב עינוי אבל לא לענין הפרטים המסתעפים מזה שאינם מפורשים בקרא רק אתיין מדרשה, וכיון דחיוב אכילה בעיוה"כ לא אתיא ג"כ רק מדרשה אה"נ דנשים פטורות. ובזה הי' מקום לומר רעיון נכון דה"ט שאמרו בש"ס דסוכה שהבאנו דאיצטריך קרא דהאזרח לרבות נשים שחייבות בתוספות עינוי משום דהמאמר הזה האזרח לרבות את הנשים הוא מאמר סתמא בספרא פ' אחרי וידוע דסתם ספרא הוא ר' יהודה עיין סנהדרין פ"ו ע"א, ואולי ר' יהודה הוא דס"ל במכות שם דס"ת שתפרו בפשתן כשר משום דהיקש אינו מועיל רק לענין דבר המפורש בקרא ולא יותר וא"כ לדידי' נהי שהוקשו נשים לאנשים לחיוב עינוי לא הוקשו רק לדבר המפורש בקרא ולא לדבר דאתיא מדרשה ולכן שפיר אמרו בש"ס לשטתו דהאזרח איצטריך לרבות שנשים חייבות בתוספות עינוי כיון דלשטתו לא הוה ידענו זאת מהיקישא, אבל לקושטא דמילתא דנקטינן דס"ת שתפרו בפשתן פסול כמבואר ברמב"ם פ"ט מה' ס"ת הי"ג ובש"ע יו"ד סי' רע"ח סעיף א' וע"כ ס"ל דהיקש קאי לכל מילי וגם לדבר שאינו מפורש במקרא אה"נ די"ל דכיון דהוקשו נשים לאנשים לחיוב עינוי הוקשו לכל הפרטים השייכים לחיוב הזה אף לאלה שאינם מפורשים במקרא, וא"צ כלל ריבוי מיוחד לחייבן בתוספות עינוי. וה"ה דמטעם זה חייבות ג"כ באכילה בעיוה"כ ודוק:
ב ובזה יעלה בידינו ישוב נכון לדברי התוס' בכתובות מ"ז ע"א ד"ה דמסר שתמהו אהא דהקשו בש"ס שם על רב דדייק דמעשה הבת לאבי' דאל"כ היכי זכי לי' רחמנא לאב למימסרה לחופה והא קא מבטל לה ממעשה ידי' ודילמא קרא מיירי כשמסר אותה אבי' להבעל בשבתות וימים טובים, והקשו בתוס' והרי אין נושאים נשים במועד דאין מערבין שמחה בשמחה ותירצו דכוונת הש"ס היא על תוספות שויו"ט דמה"ת אסור לעשות מלאכה שעה אחת קודם שיו"ט משום תוספות וא"כ בטילה אז ממלאכה ומקשה הש"ס דילמא קרא מיירי שמסרה אז עיי"ש ויש לתמוה טובא מנ"ל להתוס' דנשים מוזהרות שלא לעשות מלאכה בתוספות שויו"ט והרי כל עיקר דין תוספות שויו"ט ילפינן מקרא דתשבתו שבתכם הנאמר ביוה"כ כדאיתא בר"ה ט' ע"א וביומא פ"א ע"ב בתשעה לחודש בערב וכו' מלמד שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא ביוה"כ שבתות מניין ת"ל תשבתו יו"ט מניין ת"ל שבתכם וביוה"כ עצמו מדאיצטריך קרא מיוחד לרבות נשים לחיוב תוספות עינוי כמו דדרשו בש"ס דסוכה שהבאנו האזרח לרבות נשים לתוספות עינוי וזה מפאת כיון דלולי זאת הו"א דפטורות משום דליכא עונש ש"מ דבתוספות מלאכה דליכא ריבוי נשים פטורות ומכש"כ דפטורות מתוספות מלאכה בשויו"ט, וזה קושיא גדולה לפום ריהטא ועמד בזה מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חיו"ד ח"א סי' צ"ד אות י"א, ועפ"י דרכנו למעלה הענין נכון דע"כ לא אמרו בש"ס דסוכה שם דאיצטריך קרא מיוחד לרבות נשים לתוספות עינוי רק לר"י דס"ל דס"ת שתפרו בפשתן כשר דהיקש אינו מועיל רק לדבר המפורש בקרא ולכן אף שהוקשו נשים לאנשים לחיוב עינוי לא הוקשו רק לחיוב עינוי המפורש בקרא ולא לתוספות וע"כ איצטריך קרא לרבות נשים לתוספות ואה"נ דלדידי' אינן מחויבות רק בתוספות עינוי שיש ע"ז ריבוי מיוחד ולא בתוספות מלאכה, אבל לקושטא דמילתא דנקטינן דס"ת שתפרו בפשתן פסול משום דהיקש מועיל לכ"ד אפילו לדבר שאינו מפורש במקרא א"צ באמת כלל קרא מיוחד לרבות נשים לתוספות עינוי דכיון דהוקשו לאנשים לענין חיוב עינוי הוקשו לכל הפרטים המסתעפים מחיוב הזה וכמו דאנשים חייבים בתוספות עינוי גם נשים חייבות וה"ה דחייבות ג"כ בתוספות מלאכה מטעם זה, וממילא דחייבות ג"כ בתוספות מלאכה בשויו"ט וע"כ שפיר כתבו התוס' די"ל דכונת הש"ס שאמר דילמא קרא מיירי כשמסר אותה בשויו"ט היינו בתוספות שויו"ט דבאמת גם נשים איתנייהו בתוספות שויו"ט וכמ"ש. ויש להמתיק עוד הדבר ביותר כיון דשם בכתובות קאי הגמ' על רב דאיהו הוא דקא מדייק שם דע"כ מעשה ידי' לאבי' דאל"כ איך יכול למסרה לחופה והא קא מבטלה ממלאכה ועליו מקשה הש"ס דילמא קרא מיירי כשמסר אותה בשוי"ט, ולרב מצאנו להדיא דס"ל במכות שם דס"ת שתפרו בפשתן פסול עיי"ש דקאמר חזינא להו לספרי דבי חביבי דתפורין בכיתנא ולית הילכתא כותי', וע"כ דס"ל דהיקש מועיל לכל מילי וא"כ לדידי' נשים בודאי חייבות בתוספות מלאכה בשויו"ט וכמו שביארנו למעלה וע"כ שפיר כתבו התוס' די"ל דמה דמקשה הש"ס עליו דילמא קרא מיירי כשמסר אותה אבי' בשבתות וי"ט הכונה בתוספות שייו"ט כיון דלשטתו נשים בודאי מוזהרות בתוספות שויו"ט וכאמור. (ודבר תימא ראיתי בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' פ"ג אות ד' דמדייק דרב ס"ל דס"ת שתפרו בפשתן כשר מדקאמר חזינא להו לספרי דבי חביבי דתפירי בכיתנא עיי"ש ונפלאתי מאד דהרי אדרבה רב מסיים אח"כ ולית הילכתא כותי' ומוכח להדיא דלא ס"ל הכי, וכפי הנראה הבין מו"ז זצלה"ה דהסיום הזה ולית הילכתא כותי' ל"ה כלל דברי רב רק הש"ס עצמו הוא דמסיים כן אמנם פשטות הלשון משמע שרב הוא דקאמר כן כאשר יראה כל מעיין בש"ס שם):
ג ועיין במנ"ח מצוה שי"ג שם שצידד דנשים פטורות מתוספות מלאכה ביוה"כ וחילי' מדברי הש"ס בסוכה שהבאנו דאיצטריך קרא לרבות נשים לתוספות עינוי משום דסד"א דפטורות כיון דליכא עונש א"כ מתוספות מלאכה דליכא ריבוי אה"נ דפטורות, ולא הרגיש מדברי התוס' בכתובות שהבאנו שכתבו דנשים איתנייהו בתוספות מלאכה של שויו"ט ומכש"כ דאיתנייהו בתוספות מלאכה של יוה"כ, ומה שמדייק המנ"ח מש"ס דסוכה הנ"ל כבר כתבנו שאין משם ראי' ולפענ"ד נראה להוסיף עוד דבאמת הי' לנו לומר מצד הסברא דכיון דהוקשו נשים לאנשים לענין חיוב עינוי הוקשו לכל פרטי המצוה הן לתוספות עינוי והן לתוספות מלאכה ורק דבש"ס דסוכה שם דחו זאת די"ל דלא הוקשו רק לדבר שיש בו עונש ולא לדבר שאין בו עונש וע"כ איצטריך קרא לרבות נשים לתוספות עינוי, ולפ"ז לבתר דגילתה התורה האזרח לרבות נשים לתוספות עינוי א"כ ש"מ מזה עצמו דאין מקום לחלק בין דבר שיש בי עונש לדבר שאין בו עונש לענין היקש נשים לאנשים וכיון שכן שוב י"ל דחייבות גם בשאר פרטי המצוה שאין בהן עונש דלגמרי הוקשו לאנשים, וממילא דחייבות ג"כ בתוספות מלאכה, וה"ה די"ל דחייבות באכילה עיוה"כ, ולפ"ז י"ל דלא לבד שמהך דרשה דהאזרח לא יהי' מקום לפטור נשים מחיוב אכילה בעיוה"כ, כאשר אמרנו למעלה, רק אדרבה מהדרש הזה יש להביא ראי' דחייבות, דמדגילתה התורה דנשים חייבות בתוספות עינוי ש"מ דהושוו לאנשים אפי' בדבר שאין בו עונש וא"כ כמו דאנשים חייבים לאכול בעיוה"כ גם נשים חייבות. ועיין בפמ"ג או"ח סי' תר"ח במש"ז ס"ק א' שכתב דנשים חייבות בתוספות יוה"כ אף דהוה מעשהז"ג הואיל וחייבות ביוה"כ וכש"כ דחייבות בתוספות שבת שכל מצות שבת נשים חייבות אפי' של ג' סעודות עיי"ש ותמה עליו בתשו' כתב סופר חא"ח סי' קי"ב על שטרח למצוא טעם לחייב נשים בתוספות יוה"כ ולא זכר שיש ע"ז ריבוי מיוחד בש"ס דנשים חייבות בתוספות יוה"כ כמו דדרש בסוכה כ"ח האזרח לרבות נשים לעינוי ומסיק בגמ' שם דקאי על תוספות עינוי עיי"ש שהחמיר מאד בקושיא זו עד שכתב כי נוראות התפלא על הפמ"ג בזה, ובאמת לק"מ דהלימוד בש"ס קאי לחייב נשים בתוספות עינוי והפמ"ג דן אי נשים חייבות בתוספות מלאכה וזה הוה שני ענינים נפרדים, ואין להכריע זאת כלל מהך לימוד דהאזרח וכמו שכתבנו למעלה, ואדרבה אולי משם יש עוד להביא סמוכין דאין חייבות בתוספות מלאכה מדאיצטריך קרא מיוחד לתוספות עינוי אין לך בו אלא חידושו וכמו שביארנו, וע"כ כתב הפמ"ג דמ"מ חייבות בתוספות מלאכה דכיון דחייבות ביוה"כ חייבות ג"כ בתוספות וכונתו י"ל שהיא ע"ד שכתבנו, דכיון דפעם אחת גילתה התורה דנשים חייבות בתוספות עינוי ש"מ דהוקשו לגמרי לאנשים וא"כ ה"ה דחייבות ג"כ בתוספות מלאכה כאנשים, והמדקדק בלשון הפמ"ג שם יראה דע"כ כונתו על תוספות מלאכה מדכלל בחדא מחתא גם תוספות שבת ויו"ט ושם ע"כ מתוספות מלאכה הוא המדובר וה"ה דגם לענין יוה"כ הוה המדובר מתוספות מלאכה ודוק:
ד עוד נלפע"ד לדון בדבר הספק הנ"ל אם נשים חייבות באכילה בעיוה"כ כיון דהוה מעשהז"ג, עפ"י דברי האבודרהם (הובא בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' ס"א) שכתב בטעם הדבר דנשים פטורות ממעשהז"ג משום דאין הזמן בידן דמשועבדות להבעל וכיון דאין סיפוק בידן לעשות לכן פטרה אותן התורה עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ התשב"ץ בספרו מגן אבות על פרקי אבות פ"ב מ"ו דלכן נשים פטורות ממעשהז"ג כיון שהוטל עליהן עבודה אחרת עיי"ש א"כ זה ניחא בשאר מעשהז"ג שיכול הבעל למחות אבל במצות אכילה בעיוה"כ לא לבד שאין הבעל יכול למחות רק אדרבה הוא בעצמו מחויב לתת לה לאכול כיון שחייב במזונותי' ובפרנסתה, וא"כ אין שום סברא לפטור נשים ממצוה זו לזאת י"ל דאה"נ דחייבות אף דהוה מעשהז"ג, ברם בעיקר סברת האבודרהם והתשב"ץ הנ"ל הנה זה הוה כמו דרש בטעמא דקרא ובאנו בזה למחלוקת ר"ש ור"י הידועה בב"מ קט"ו ובכ"מ אי דרשינן טעמא דקרא או לא, אמנם במלא הרועים ערך ט"ד האריך להוכיח דלחומרא הכל מודים דיש לדרוש טעמי דקרא עיי"ש וה"נ הוה הדרש לחומרא לחייב נשים באכילה בעיוה"כ ושפיר יש לדרוש ט"ד. ועיין בתשו' כתב סופר סי' קי"ב שהבאנו למעלה שכתב שמצא במנהגי מהרי"ל דאשה חייבת לאכול בעיוה"כ דאיתא שם דאשה שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות וי"ט מותרת ג"כ לאכול בשר ולשתות יין בעיוה"כ דעיוה"כ נמי יו"ט מקרי עיי"ש ומשמע דאשה ג"כ מחויבת לאכול בעיוה"כ, וחידוש שלא הרגיש שדברי מהרי"ל הללו מובאים בדרכי משה סי' תר"ד במקומם עיי"ש: