ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · נג
שם בתוס' ד"ה ר' ששת מהדר אפי' וגרס וא"ת והא אמרינן בסוטה ל"ט ע"א מאי דכתיב וכפתחו עמדו כל העם כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה וי"ל דהתם איירי בקול רם כדי שלא יבטלו קול קריאת התורה והכא איירי בנחת וכו' עכ"ל. (א) עיין תוס' סוטה שם ד"ה כיון שהקשו ג"כ קושיא זו ותירצו בחד תירוצא דלכן הי' ר"ש עוסק בגירסא בשעת קריאת התורה משום דהי' מאור עינים והי' פטור מקריאה בתורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ וכיון דהי' פטור מקריאה הי' רשאי לעסוק בתורה בשעת קריאה עיי"ש והנה הא דלא כתבו התוס' בפשיטות דכיון דהי' מאור עינים הי' פטור מקריאה בתורה בלא"ה משום דסומא פטור מן המצות משום דאנן פסקינן באמת דסומא חייב במצות דלא קיי"ל כר"י בפ' החובל דס"ל דסומא פטור מן המצות וכ"כ המג"א בסי' נ"ג ס"ק ט"ז בשם הב"ח וע"כ כתבו התוס' דהי' פטור מקריאה בתורה משום דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ, ויש להעיר דמה בכך דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ הנה זה ניחא לענין שסומא לא יוכל לקרות בעצמו בתורה משום דאסור לקרות בתורה בע"פ וצריך לקרות מתוך הכתב דוקא, אבל מדוע יפטר הסומא בשביל זה לשמוע קריאת התורה מאיש אחר כשאר אנשים שאין קורין בעצמם בתורה רק שהקורא מוציאם, וי"ל דכיון דבעצמו אינו יכול לקרות גם אחר אינו יכול להוציאו, דע"כ ל"א שהקורא מוציא את השומע רק אם השומע בעצמו ראוי לקרות ואז י"ל שומע כקורא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, אבל אם השומע אינו ראוי לקרות ל"ש לומר שומע כקורא ולכן בכה"ג אחר אינו יכול להוציא ומה"ט סומא שאינו יכול לקרות בעצמו פטור אפי' מלשמוע אחרים דהשמועה אינו מועלת אצלו כלום דאותו אין אחר יכול להוציא וכאמור, ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' קמ"א במש"ז שכתב סברא זו בקוצר אמרים עיי"ש שכתב דבסומא ל"ש לומר שומע כקורא דאינו ראוי לבילה, אכן אחרי העיון נראה דיש לפקפק בזה דמה שהקורא מוציא הציבור בקריאת התורה ל"ה כלל משום דשומע כקורא רק משום שכן היתה לכתחלה המצוה שאחד יקרא בתורה בציבור וכלם יהי' שומעין והא ראי' דיחיד אסור לקרות בתורה ורק בציבור קורין, וכיון שכן לא איכפת לן כלל אם השומע הוה ראוי לקרות או לא, ואפי' אם אינו ראוי יוצא י"ח קריאה בתורה כששומע הקריאה מאחר ולפ"ז הי' לנו לומר דגם סומא חייב לשמוע קריאת התורה אף דבעצמו אינו יכול לקרות, וע"כ ל"א בקריאה בתורה שומע כקורא רק לענין שהשומע יוכל לברך ברכת התורה אף שבעצמו אינו קורא משום דשומע כקורא (ועיין בטו"ז ר"ס קמ"א מ"ש בזה בשם הירושלמי) אבל לא לענין עיקר מצות קריאה, וגם הפמ"ג שם לא כתב סברתו רק לענין אם רשאי סומא לעלות לתורה ולברך ובזה אמנם י"ל כיון דעיקר הטעם דהעולה לתורה מברך משום דשומע כקורא א"כ בסומא ל"ש זה דל"ה ראוי לבילה ולכן אינו רשאי לעלות ולברך, אבל שיפטר סומא מפאת זה מעיקר חיוב שמיעת קריאת התורה משום דל"ש אצלו שומע כקורא מנ"ל ע"כ דברי התוס' בסוטה שהבאנו צריכים עיון עוד:
ב ועיין שבת קי"ח ע"ב דקאמר ר' ששת תיתי לי דקיימתי מצות תפילין ופירש"י שלא הלך ד' אמות בלא ועיין במהרש"א שם שביאר דבריו דאי כונת ר"ש על עיקר מצות תפילין מה שבח הוא זה שקיים מצות תפילין הלא זה הוא מצוה המפורשת בתורה וכל אחד מקיימה וע"כ פירש"י דכונתו שלא הלך ד' אמות בלא תפילין (ועיין בתשובות רש"ל סי' ע"ב שכתב דלשון תיתי לי משמע דמשבח האומר בנפשי' על איזהו מדת חסידות שהיתה בו) ולפענ"ד נראה בזה לומר רעיון נחמד עפ"י דברי הרא"ש בה' תפילין סי' ט"ז שכתב בשם ספר העתים של הרב הברצלוני שהביא בשם גאון אחד דסומא פטור מן התפילין ומן הציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא והרא"ש תמה עליו דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ועיי"ש במעדני יו"ט שביאר דבריו דכונת הגאון היא דכיון דממעטינן סומא מציצית משום דכתיב בהו לשון ראי' ממילא דפטור ג"כ מתפילין כיון דגם בהו מוזכר לשון ראי' כמו דדרשינן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך זה תפילין של ראש עיי"ש וא"כ ר' ששת שהי' מאור עינים כמו שכתבנו למעלה מצד הדין הי' פטור מתפילין לזה קאמר תיתי לי דקיימתי מצות תפילין היינו אף שמצד הדין הי' פטור מתפילין מ"מ קיים מצות תפילין מצד מדת חסידות אף שלא הי' מחויב בה וזה השערה יקרה וראי' נחמדה לשטת הגאון הנ"ל דסומא פטור מן התפילין וכנ"ל, ועיין בתשו' בשמים ראש סי' ע"ג בכסא דהרסנא שם שחקר אי סומא חייב בסוכה כיון דבעינן בסוכה שיהי' שלטא בה עינא והאי לא חזי ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ה' אות ט"ו שדחה דבריו בשתי ידים, ומדברי הגאון הנ"ל המובא ברא"ש שהבאנו יש סמוכין לדבריו, דכמו שסומא פטור מן התפילין משום שמוזכר בהו ענין ראי' כן י"ל דבכל דבר שנאמר בו לשון ראי' סומא פטור ממנו, וכיון דגם בסוכה נאמר ענין ראי' ה"ה די"ל דסומא פטור. ועיין בקונטרוס עין זוכר אשר בספר יעיר אתן להחיד"א מערכת ס' אות כ' שכתב דאף אם נאמר דסומא פטור מכל המצות מ"מ בז' מצות של ב"נ חייב ויש להסתפק לדבריו אם לפ"ז יהי' סומא מוזהר גם בחומרות שב"נ מוזהר בהן כגון מפרכסת לשטת הרמב"ם וכן ח"ש וגזל פחות מש"פ וכדומה ועיין בפמ"ג בפתיחה כוללת שכתב דסומא אינו פטור רק ממ"ע אבל בל"ת מוזהר וכ"כ גם בכסא דהרסנא שם ועיין בנובי"ת חא"ח סי' קי"ב מ"ש בזה והרבה יש לדבר בענינים אלה ואכ"מ להאריך: