אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › נא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · נא

נ

שם בגמרא גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. הדקדוק מבואר דממנ"פ אם הנהנה מיגיע כפו הוא יר"ש ג"כ א"כ אית בי' תרתי למעליותא שהוא יר"ש וגם נהנה מיגיע כפו ופשיטא דעדיף ממי שאינו רק יר"ש לחוד, ואם זה הנהנה מיגיע כפו אינו יר"ש איך יהי' עדיף מיר"ש, ועיין בצל"ח כאן מ"ש בזה מילתא דבדיחותא דהנהנה דקאמר הש"ס מושך עצמו ואחר עמו וכאלו אמר גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מהנהנה מיראת שמים שבו שאומר פרנסוני בשביל שאני צדיק וירא שמים ועובד את ה' ולכך לא כתיב בו וטוב לך לעוה"ב לפי שאנשים כאלה כבר אכלו שכרם בעוה"ז וזה מליצה נכבדה בדרך צחות:

ולפענ"ד נראה לבאר המאמר הזה עפ"י דברי הש"ס בתענית י"א אמר שמואל כל בתענית נקרא חוטא סבר לה כי האי תנא דתניא ר"א הקפר בריבי אומר מה ת"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזהו נפש, חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר ודבר עאכו"כ, וכונת הדברים האלה לעורר אותנו כי הקב"ה בבראו את העולם בכל מיני הוד ויופי אשר לא תשבע עין לראותו הנה זה הי' רצונו כי יהנו ממנו בני האדם וישמחו על הטוב אשר חלק להם ה' ולא באלה חפץ שיענה האדם את עצמו ויהי' פרוש מכל צרכי העולם, ישב בדד וידום ויתרחק מכל תענוג ושמחה, ואם אמנם כי לפעמים צוה הקב"ה שיענה האדם בצום נפשו זה רק לעתים מזומנות, כדרך הרופא המצוה להחולה שיקח לפעמים סמים מרים כדי להברות גופו ולהחזיקו. אבל לא יעלה על הדעת לעשות כן בקביעות ובתמידות ומה יקרו בזה דברי הרמב"ם שכתב במתק לשונו בפ"ד מח' פרקים וכה דבריו אבל מה שעשו אותם החסידים בקצת הזמנים וכו' מנטות אחר הקצה האחד בצום וקום בלילות והנחת אכילה בשר וכו' לא עשו דבר זה אלא לרפואות וכו' וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלה הפעולות חשבו שהם טובות וכו' ויענו את גופיהם בכל מיני עינוי ויחשבו וכו' ושבזה יתקרב האדם לה' כאילו הוא יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו והם לא ידעו שאלו הפעולות רע ושבה יגיע פחיתות מפחיתות הנפש ואין להמשילם אלא לאיש שאינו יודע במלאכת הרפואות כשיראה בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים ופסקו מהם המזון ונרפאו מחליים וכו' ואמר הסכל ההוא שאחר שאלו הדברים מרפאים מן החולי כש"כ שיעמדו הבריא על בריאותו עיי"ש בדבריו היקרים כי נעמו. וע"כ אמרו חז"ל כי כל היושב בתענית יותר מדאי ופורש עצמו בתמידות מצרכי העולם ומחמדיו לא לבד שלא עשה בזה שום דבר טוב רק אדרבה נקרא חוטא כי עשה להיפוך מרצון הבורא יתברך כי הוא ברא את העולם שיהנו ממנו בני אדם וזה חפצו שיראו טובה בחייהם ולא שיענו עצמם ויחיו חיי צער ויגון וכמ"ש ועיין ירושלמי סוף קידושין עתיד האדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל ממנו וזה מתאים ג"כ לדברינו ועיין ברכות מ"ג ע"ב האי מאן דנפיק ביומא ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם וזה כמ"ש שתכלית בריאת העולם עם כל הודו והדרו, מחמדיו ואוצריו הי' שיהנו בני האדם מטובו ולא שיתרחקו ממנו, וי"ל דע"ז רמזו גם חז"ל במאמר שלפנינו גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, כונתם בזה להראות על היתרון שיש להעובד את ה' ונהנה מן העולם על העובד אותו מתוך פרישות ובדידות אשר לא באלה חפץ ה' כדברינו למעלה בשם הרמב"ם, וע"כ אמרו כי גדול הנהנה מיגיע כפו, היינו גדול מי שהוא ירא שמים (כי ירא שמים קאי אתרויהו) וגם נהנה מיגיע כפו, יותר ממי שהוא אך ירא שמים לבד ואינו רוצה להנות מיגיע כפו ואך זה חפצו להיות פרוש מן העולם ומתבודד ממנו אשר לא זה הדרך הנרצה בעיני ה' וכמו שביארנו. ומדוקדק לפ"ז סוף דברי הש"ס שמסיים ונותן טעם למאמר הנ"ל דגבי נהנה מיגיע כפו כתיב וטוב לך ואילו גבי יר"ש לא כתיב בי' וטוב לך, הכונה ג"כ ע"ד הנ"ל דמי שהוא יר"ש ונהנה מהעולם אצלו שייך לשון וטוב לו כי החיים ינעמו לו וייטיב לבו בימי חלדו, אמנם מי שהוא רק יר"ש לבד ואינו חפץ להנות מן העולם אצלו ל"ש לומר וטוב לו כי הוא חי חיי צער ועצב ונפשו לא תדע בטובה וכאמור:

ועיין עירובין נ"ד ע"א דאמר שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואשתי דעלמא דאזלינן מיני' כהלולא דמי עיי"ש ונראה לשער דה"ט שהזהיר שמואל את ר' יהודה שיאכל וישתה משום דקאי לטעמי' דקאמר בש"ס דתענית שהבאנו דהיושב בתענית נקרא חוטא וזה משום דלפי דעתו לא טוב לאדם לחיות חיי פרישות ובדידות רק עליו להיות ירא ה' ולהנות מיגיע כפו כדברינו למעלה ולכן הזהיר גם את ר' יהודה שינעים לבו בימי חייו ולא ימנע עצמו מלהנות מהטוב אשר חלק לו ה' ע"ד שאמרנו:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה