אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › נ

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · נ

מט

שם בגמרא אמר לי' רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דר' חסדא במילי דכי כנישתא א"ל הכי א"ר חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב (תהלים פ"ז) אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, (א) רבים ראו כן תמהו דהרי בתי מדרשות הלא המה שערים המצוינים בהלכה ומה שייך לומר שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי מדרשות, ונראה דאין כונת הש"ס שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה יותר משני הדברים האלה היינו ב"כ וב"מ רק הכונה היא שמשני הדברים האלה היינו ב"כ וב"מ אוהב הקב"ה ביותר שערים המצוינים בהלכה כלומר בתי מדרשות, והדברים מתאימים עם הא דאיתא במגילה כ"ח ע"א ואת כל בית גדול שרף באש (מ"ב כ"ה) ר' יוחנן ור"י בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה, תסתיים דריב"ל הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ריב"ל בהכ"נ מותר לעשותו בית המדרש עיי"ש הרי שיש דיעות שונות איזהו גדול במעלה אי בהכ"נ המוקדש לתפלה או בהמ"ד המוקדש לתורה וקמ"ל ר"ח דבהמ"ד שהוא מקום לתורה גדול במעלה מבהכ"נ שהוא מקום תפלה כי בין שני הדברים האלה הרצון בין בתי כנסיות ובין בתי מדרשות אוהב הקב"ה ביותר ונותן משפט הקדימה לשערים המצוינים בהלכה והיינו בהמ"ד וכאמור:

ב ובזה יעלה בידינו ענין נכבד לישב מה שיש לדקדק עוד בעיקר המאמר דקאמר לי' רבא לרפרם בר פפא שיאמר לו מהני מילי מעליותא דאמר משמי' דר' חסדא במילי דבי כנישתא ויש להבין מדוע הי' רבא נכסף דוקא לשמוע אם לא נמצא ביד רפרם בר פפא איזהו שמועה מר"ח בענין בהכ"נ ולא באיזהו מקצוע אחר, וגם יש להבין שרבא אמר לרפרם בר פפא שיאמר לו איזהו שמועה מר"ח במילי דבי כנישתא ומשמע שרצה לשמוע ממנו איזהו מאמר המדבר בשבח ומעלת בהכ"נ, ולבסוף אמר לו מאמר המדבר בשבח ומעלת שערים המצויניים בהלכה, וזה לא דרש ממנו רבא כלל, ועפ"י דרכינו למעלה הי' מקום לומר בזה השערה נחמדה, דבש"ס דמגילה כ"ח שם איתא אמר ר' פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסור, והיינו משום דס"ל דבהמ"ד גדול מבהכ"נ, ואח"כ איתא ור' פפא משמי' דרבא מתני איפכא דמבי כנישתא לבי רבנן אסור ומבי רבנן לבי כנישתא שרי והיינו משום דס"ל דבהכ"נ גדול מבהמ"ד, ויש להבין איך משכחת לה שחכם אחד יאמר משמי' דרבא כך ומשמע ששמע ממנו שאמר כך וחכם אחר יאמר משמו להיפך ומשמע ששמע ממנו להיפוך הרי ממנ"פ, אם רבא אמר פעם אחת בפני פלוני כך איך יתכן שבפני אחר יאמר להיפוך, דבשלמא כשיש סתם שני לשונות בש"ס דלשון אחד קאמר שפלוני אמר כך ולשון אחר קאמר שפלוני אמר להיפוך אין לתמוה ע"ז די"ל דהמסדר לא ידע בבירור איך אמר פלוני וכמדומה לו שכך אמר או כך אמר לכן הציג הדבר בשני לשונות, אבל פה איש פרטי היינו ר' פפי אמר כך משמי' דרבא ואיש אחר היינו ר' פפא מתני משמי' להיפוך ומשמע שכל אחד שמע ממנו כפי שאומר משמו וזה הוא דבר מוזר מאד דאם כך אמר לא אמר כך, ומפאת זה נראה לשער דרבא בעצמו הי' מסופק זה ולא הי' ברור אצלו כך או כך ע"ד שאמרו בשבת קי"ג אין ולאו ורפיא בידי', ולכן אה"נ דזמנין אמר דמבי כנישתא לבי רבנן שרי אבל מבי רבנן לבי כנישתא אסור משום שהי' נראה לו דבהמ"ד גדול מבהכ"נ וזמנין אמר להיפוך דמבי רבנן לבי כנישתא שרי אבל מבי כנישתא רבנן. אסור משום שהי' נראה לו דבהכ"נ גדול מבהמ"ד וכדי להוציא את עצמו מן הספק הזה ולהחליט פעם אחת הלכה ברורה איזהו שרי אי מבי רבנן לבי כנישתא אי מבי כנישתא לבי רבנן פנה אל רפרם בר פפא ושאל אותו אם לא נמצא בידו איזהו מימרא מר"ח מענין בהכ"נ אולי יזדמן שממנו יתודע לו איך היתה דעת ר"ח נוטה בהגבלת היחס שבין בהמ"ד לבהכ"נ מי גדול ממי ואז ידע את אשר לפניו בענין שהי' מסופק בו והשיב לו רפרם כי אמנם כן הוא שנמצא בידו מאמר מפורש מר"ח אשר יפיץ אור על הענין אשר רבא הי' מסתפק בו כי ר"ח הי' אומר מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דבין שני הדברים האלה בתי כנסיות ובתי מדרשות אוהב ה' יותר שערים המצוינים בהלכה כלומר בתי מדרשות וכמו שכתבנו למעלה, וש"מ דבהמ"ד גדול מבהכ"נ וכיון שכן הנה נפשט ממילא גם ספקו של רבא דיש לתפוס העיקר דמבי כנישתא לבי רבנן שרי אבל מבי רבנן לבי כנישתא אה"נ דאסור דבי רבנן עדיף מבי כנישתא והענין נחמד:

ג ואולי יש לשער עוד בהבנת הענין שפנה רבא לרפרם בר פפא ושאל ממנו שיגיד לו איזהו שמועה מר"ח במילי דכי כנישתא דוקא ולא באיזהו ענין אחר דהדברים מתאימים עם הא דמסופר לנו בשבת י' ע"א רבא חזייה לר' המנונא דקא מאריך בצלותי' אמר מניחין חיי העולם ועוסקים בחיי שעה והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד עיי"ש והיינו דרבא הי' ס"ל דמעלת לימוד התורה גדולה ממעלת התפלה ולכן הי' רע בעיניו על ר' המנונא שהאריך בתפלה ובטל עצמו מתורה ור' המנונא הי' ס"ל דמעלת התפלה גדולה ממעלת לימוד התורה ועכ"פ שוות הנה ולכן לא מנע עצמו מלהאריך בתפלה אף שעי"ז יתבטל מלימוד התורה, וכדי לברר הענין הלז אי תורה עדיף או תפלה עדיפא פנה רבא לרפרם בר פפא ושאל אותו אם לא נמצא בידו איזהו מאמר מר"ח במילי דכי כנישתא והיינו מענין מעלת בית הכנסת ואיכותו אולי ממנו יהי' מקום להסתייע איך היתה דעת ר"ח נוטה בפרט זה אי תורה עדיפא או תפלה עדיפא ואז ידע אם הצדק אתו או עם ר' המנונא והשיב לו רפרם שיש אמנם בידי מאמר מר"ח אשר הוא כראי מוצק לענין הלז כי ר"ח הי' אומר דהקב"ה אוהב יותר שערים המצוינים בהלכה מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דמשניהם אוהב יותר שערים המצוינים בהלכה כלומר בתי מדרשות וכנ"ל וע"כ דס"ל דמעלת התורה גדולה ממעלת התפלה וכיון שכן הנה צדקו דבריו נגד רב המנונא במה שהוכיחו שמאריך בתפלה ומבטל עצמו עי"ז מת"ת כיון שתורה עדיפא מתפלה וכאמור:

והא דקאמר ר"ח שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה וכו' נראה לשער דה"ט דנקט לשון שערים המצוינים בהלכה משום שרצה לרמז בזה על הא דקאמר הוא בעצמו בעירובין נ"ד ע"ב דאין התורה נקנית אלא בסימנין וכו' הציבי לך ציונים (ירמי' ל"א) עשו ציונים לתורה ולכן קאמר שהקב"ה אוהב שערים המצוינים בהלכה פירוש השערים שעושין בהם ציונים להלכה אשר זה מועיל הרבה לקנין התורה והשגתה כי אין התורה נקנית אלא בסימנין וכנ"ל:

ד והנה במה שכתבתי למעלה דכיון דר' פפי משמי' דרבא אמר הכי ור' פפא משמי' דרבא אמר איפכא אין זאת רק דרבא בעצמו הי' מסופק בדבר הזה והי' רפיא בידי' ולכן זימנין אמר כך וזימנין אמר כך ומזה נצמח שאחד אמר משמו כך ואחד אמר משמו להיפוך ובניתי דיק על זה. אחרי כתבי הדברים האלה נזכרתי מדברי רש"י בכתובות כ"ז ע"א שפירש הא דאמרו בגמ' שם דקמ"ל דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא דה"ט דמסתבר יותר שיפלגו אמוראי אטעמא דנפשייהו משיפלגו אליבא דחד אמורא, דכי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מסתבר אין כאן שקר דכל חד סברא דידי' קאמר מר יהיב טעמא להתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי לי' בענינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלקים חיים זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט. אבל כי פליגי תרי אמוראי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מנייהו משקר עיי"ש ומשמע מדבריו דבכה"ג שאחד אומר משמי' דפלוני שכך אמר ואחד אומר משמו שאמר להיפוך חד מנייהו משקר וזה משום דאותו פלוני בודאי לא אמר רק או כך או כך וא"כ נסתרו דברינו שכתבנו למעלה דבכה"ג לעולם שניהם אומרים אמת ורק שאותו פלוני בעצמו הי' מסופק בדבר ולכן זימנין אמר כך וזימנין אמר כך וכנ"ל, אמנם אם כי עפר אני תחת כפות רגלי רש"י וכל עצמותי ירעדו ויפחדו מהדר גאונו, בכ"ז התאפק לא אוכל מלומר כי לפי קוצר שכלי דבריו בזה תמוהים מאד ולא זכיתי להבינם דאיך יעלה על הדעת לומר שרבותינו בעלי הש"ס לא אמת ידברו ובכל מקום שנחלקו בש"ס תרי אמוראי אליבא דחד שזה אמר הכי אמר פלוני וזה אמר הכי אמר פלוני (ופלוגתות כאלה נמצאות בש"ס לאין מספר כידוע) אחד מהם משקר וכי ח"ו חשידי רבותינו חכמי הש"ס אלה הקדושים אשר בארץ המה, אשר המה לנו למאורות בכל תנועותיהם ופעולותיהם להוציא מפיהם דבר שקר, ע"כ לפענ"ד מסתבר יותר לומר כמו ששערנו דבכגון דא בעל השמועה בעצמו הי' נבוך בדבר זה והי' רפיא בידי' אין ולאו ולכן זמנין אמר כך וזימנין אמר להיפוך ומזה כולד שאחד ששמע ממנו כך אמר בשמו כך ואחד ששמע ממנו להיפוך אמר משמו להיפוך אבל לעולם שניהם אמרו אמת, ועיין בתוס' שם בכתובות ד"ה ולא שכתבו דכי פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא היינו שזה אומר כך אמר פלוני זה אומר כך אמר פלוני אחד מהם ע"כ טעה בשמועתו עיי"ש, וכפי הנראה הרגישו התוס' ג"כ כמה מהדוחק והזרות יש בפירש"י הנ"ל שכתב דבכגון דא אחד משקר וע"כ כתבו דבכגון דא אחד טעה ולפענ"ד א"צ ג"כ לומר שאחד טעה רק המובחר כמ"ש, ומה שאמרו בש"ס דכתובות שם דמוטב יותר שיפלגו תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו משיפלגו תרי אמוראי אליבא דחד אמורא יתפרש יפה גם לפי הנחתנו, דאף אם נאמר כמו ששערנו למעלה דבכגון דא בעל השמועה בעצמו הי' מסופק בדבר והי' רפיא בידי' אין או לאו הנה זה הוא ג"כ רחוק המציאות שיארע כן שאמורא אחד זימנין יאמר כך וזימנין יאמר כך, ולכן כל עוד שאין ההכרח יאלצנו להניח כן אין לנו להכניס עצמנו בפירצא דחוקה ומוטב לנו לומר דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו מה שהוא יותר רגיל ושכיח מלומר דפליגי אליבא דחד אמורא שהוא רחוק המציאות קצת כנ"ל, אבל אם בהכרח באנו לידי זה ומפורש יוצא דפליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא, אז תחת לומר דאחד מהם משקר כפירש"י או אפי' לומר שאחד מהם טועה כפירוש התוס' מסתבר לומר כמו שכתבנו דבעל השמועה בעצמו שנה את טעמו מזמן לזמן ופעמים אמר כך ופעמים אמר כך כמו שביארנו. ועיין נדרים כ"ה ע"ב ה"ד שבועות שגגות כמו ר' כהנא ור' אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב דכל חד וחד אדעתא דנפשי' שפיר קא משתבע וכתב הר"ן שם דלרבותא נקיט. כה"ג דאע"ג דר"כ ור"א כל חד וחד א"ל לחברי' דטעי ולא הבין מאמר רב סד"א דכיון דלא חש לי' ואשתבע לאו שגגה היא וכו' קמ"ל עיי"ש הרי שדקדק ג"כ לומר דבכה"ג שכל חד אמר הכי אמר רב רק אחד מהם טועה ולא הבין דברי רב אבל ח"ו לומר שאחד מהם הי' משקר ולדברינו למעלה גם שם א"צ לומר שאחד טעה רק שאה"נ ששמע כן מרב וזה משום דרב בעצמו זימנין אמר הכי וזימנין אמר הכי דהי' רפיא בידי' והא דחשיב להו עכ"ז לשבועות שגגות אף דלפ"ז כל אחד קושטא קא מישתבע משום דהוא אשתבע דהכי אמר רב ומשמע שרב כבר אמר כן בהחלט ובאמת ז"א דרב אמר לפעמים גם להיפוך כי זימנין אמר הכי וזימנין אמר הכי וכנ"ל וע"כ הוה בכלל שבועות שגגות אבל בכלל שבועות שוא ל"ה דכל חד וחד אדעתא דנפשי' שפיר קא מישתבע היינו לפי מה ששמע הוא מרב שפיר הי' יכול לישבע שרב אמר כן בהחלט דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' שבפעם אחרת יאמר רב להיפוך ועיין שבועות כ"ו ע"א האדם בשבועה פרט לאונס ה"ד כדר"כ ור"א, דר"כ ור"א כי הוו קיימי מקמי' דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב כי אתו לקמי' דרב אמר כחד מנייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבע א"ל לבך אנסך וגם שם י"ל הפירוש לבך אנסך כנ"ל והיינו כיון ששמע כן פעם אחת מרב הי' ס"ל דרב כבר החליט כן ולכן אשתבע דהכי קאמר רב לחלוטין ובאמת ז"א וכמ"ש ודוק:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה