ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · מט
שם בגמרא ר' יוחנן אמר לעת מצוא זה קבורה. עיין סנהדרין מ"ו ע"א א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר בל"ת כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בל"ת איכא דאמרי א"ר יוחנן משום רשב"י רמז לקבורה מה"ת מנין ת"ל כי קבר תקברנו מכאן רמז לקבורה מה"ת. ועיין בלח"מ פי"ב מאבל שכתב דשני הלשונות האלה אשר בגמ' נחלקו אי קבורה הוה מה"ת או לא ללישנא קמא הוה מה"ת וללישנא בתרא ל"ה רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא, ויש להבין באיזהו סברא נחלקו ומדוע באמת ללישנא קמא ס"ל לרשב"י דקבורה הוה מה"ת וללישנא בתרא ס"ל דל"ה רק מדרבנן, ונלפע"ד בזה רעיון נכון דשני הלשונות האלה נחלקו בשטתי' דר"ש במק"א, עפ"י מה שהקשה בתשו' חות יאיר סי' קל"ט איך יליף הש"ס לחיוב קבורה מה"ת מדכתיב כי קבר תקברנו ולפי מה דמשמע מלשון הש"ס יליף כן מיתור הלשון שנאמר כי קבר תקברנו, ודילמא דברה תורה כלשון בני אדם עיי"ש ונראה דהך מילתא אי קבורה הוה מה"ת תליא באמת בזה אי דברה תורה כלשון בני אדם או לא, דאם אמרינן דתכלב"א אה"נ דאין להוכיח כלום מקרא כי קבר תקברנו, ולפ"ז קבורה ל"ה מה"ת רק מדרבנן. אבל אם נאמר דל"א דתכלב"א אז שפיר יש להוכיח מקרא כי קבר תקברנו דקבורה הוה מה"ת, והנה בנוגע לפרט זה אי דתכלב"א או לא יש סתירה בשטת ר"ש (שהוא רשב"י כמ"ש רש"י שבועות ב' ע"ב ד"ה משמו ורשב"ם ב"ב ק"ב ע"א ד"ה משום דסתם ר"ש בש"ס הוא רשב"י) עיין ר"ה ח' דרש ר"ש עשר תעשר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ומשמע דס"ל דל"א דתכלב"א, אמנם בב"מ ל"א מצאנו לו דס"ל דתכלב"א עיי"ש דס"ל דביש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו משום דדברה תורה כלב"א, וכבר העירו ע"ז התוס' בב"מ שם ד"ה דברה ותירצו מה שתירצו אבל עכ"פ אנו רואים דבפרט זה אי ס"ל לר"ש דתכלב"א יש להראות פנים לכאן ולכאן, כי ממקום אחד משמע דס"ל הכי וממקום אחר משמע דס"ל איפכא, ולפ"ז אמינא דגם שני הלשונות בש"ס דסנהדרין שם לענין איך ס"ל לר"ש אי קבורה הוה מה"ת או רק מדרבנן סובבים והולכים על קוטב זה איך ס"ל לר"ש לענין אי דתכלב"א, דלישנא קמא קאי בסברא דר"ש ס"ל ל"א דתכלב"א כדמשמע מש"ס דר"ה שהבאנו ולכן קאמר אליבי' מנין למלין את המת שעובר בל"ת וכו' והיינו דקבורה הוה מה"ת דאם ל"א דתכלב"א שפיר יש לדייק מקרא כי קבר תקברנו כן. אמנם לישנא בתרא קאי בסברא דהעיקר כדמשמע מש"ס דב"מ שהבאנו דר"ש ס"ל דתכלב"א וא"כ אין להוכיח מקרא דכי קבר תקברנו על חיוב קבורה ולכן קאמר באמת משמי' רק רמז לקבורה מה"ת והיינו דרק רמז יש להביא מקרא אבל לקושטא דמילתא חיוב קבורה ל"ה רק מדרבנן ודוק:
והנה בזמננו קמו מתפרצים המזלזלים בקבורת המתים ורוצים להנהיג במקום הקבורה שריפת הגופים לאחר מיתה ועיין בתשו' בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' קנ"ה שנדפס שם תשובה ארוכה בענין זה מאאמו"ר הגאון מופ"ה שליט"א אשר בה הראה רב גוברי' לברר הענין עפ"י יסודי ההלכה, ומסיק כי חלילה לעשות כן וכל העושה כן הוא כופר בעיקרי ויסודי הדת ועיין בתשו' בית יצחק חחו"מ בראש הספר מה שהוסיף עוד אאמו"ר הגאון שליט"א על דבריו הראשונים בזה דרוש משם: