אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › מז

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · מז

מו

דף ח' ע"א בגמרא אמרו לי' לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, כיון דאמרו לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו בהבנת הענין שהתפלא ר' יוחנן על אנשי בבל שמאריכין ימים נראה עפ"י דברי הגמ' להלן בברכות נ"ה ע"א שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם ואחד מהם הוא המנהיג עצמו ברבנות, ועיין במהרש"א שם שהעיר דהרי בכמה דוכתי אמרינן דהרב צריך לנהג עצמו ברבנות כההוא דאיתא בכתובות ק"ג נהוג נשיאתך ברמה ועוד כאלה, ועפ"י דרכו שם רק בסגנון אחר קצת י"ל, דאין הכונה פה על הרב והנשיא שמנהיגים עצמה ברבנות דהמה צריכים אמנם לעשות כן, רק הכונה על איש פשוט שאין לו שום משרה והתמנות רק מעצמו יקח לו קרנים וילבוש גאה וגאון עליו אמרו חז"ל ששנותיו תקצרנה, וזה מונח כמעט בטבע האדם, כי מי שהוא בעל גאוה הוא כל ימיו שבע יגון ומכאובים ותמיד בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כי רדיפתו אחרי הכבוד לא תדע גבול וכל אשר ישיג מהכבוד והיקר מעט הוא בעיניו ולכן הוא מת לפני זמנו מרוב צער ותלאה, ומדוקדק לפ"ז הלשון המנהיג עצמו ברבנות כלומר שמעצמו הוא מתנהג ברבנות מבלי אשר הניעוהו אחרים לזה מפאת איזהו משרה או התמנות שנתנו על שכמו וכאמור ועיין אבות פ"ד הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וזה מתאים ג"כ לדברינו דהגאוה והרדיפה אחר הכבוד גורמים קיצור ימיו של אדם ומוציאים אותו לפני זמנו מן העולם ועיין דומה לזה ג"כ בסנהדרין ק"ד גסות הרוח שהי' בו בירבעם טרדתו מן העולם וכו' עיי"ש (ואף דבברכות שם יליף להא מילתא דהמנהיג עצמו ברבנות שנותיו תקצרנה מיוסף כבר כ' המהרש"א שם דזה ל"ה רק בדרך אסמכתא עיי"ש):

והנה בני בבל הי' נודעים לבעלי גאוה וגסי הרוח ומצאנו לר' יוחנן עצמו שדבר בגנותם בזה עיין קידושין מ"ט א"ר יוחנן זו חנופה וגסות הרוח שירדה לבבל וכיון שכן לא הי' להם להאריך ימים דהגאוה מקצרת ימיו ושנותיו של אדם כנ"ל, וע"כ כאשר שמע ר"י שיש סבי בבבל התפלא ע"ז ואמר למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה כתיב היינו דבא"י שיושבי' המה נמוכי רוח ובעלי ענוה שמה אמנם צריכים להיות שכיחים זקנים המאריכים ימים אבל מאין זאת לבת בבל המתגאה והמתנשאה לראש, כיון דשמע דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו נגד התולדות הרעות היוצאות מהגאוה וכמו שכתבנו, ואולי באמת רצה ר"י לעקץ בזה את בני בבל ולהוכיחם בתוכחה מסותרת על דרכיהם אשר לא ישרו בעיניו כי אוהבים המה ללבוש גאה וגאון כאשר כן אמר להם בקידושין שם זו חנופה וגסות הרוח שירדה לבבל, ולכן עוררם כי הגאוה רעה מאד וגורמת קיצור ימים ע"ד שאמרנו:

ויש לשער עוד בהבנת התמי' שתמה ר"י איכא סבי בבבל דהכונה ע"ד שאמרו חז"ל בסנהדרין כ"ד לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים (זכרי' י"א) נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימין זל"ז בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זל"ז בהלכה ובש"ס דסוטה מ"ט ע"א איתא דשני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זל"ז בהלכה אחד מת ואחד גולה, וע"כ כאשר שמע ר"י שיש סבי בבבל התפלא ואמר דלמען ירבו ימיכם וכו' על האדמה כתיב, היינו דבא"י שמנעימין זל"ז בהלכה מהראוי שיאריכו ימים אבל איך שייך זאת בבבל, הרי שם אין הת"ח נוחין זל"ז ושני ת"ח שאין נוחין זל"ז אחד מת וכו' כנ"ל. ואולי יש לשער עוד דכונת התמי' של ר"י היא ע"ד שאמרו בע"ז י"ט לא יחרוך רמי' צידו (משלי י"ב) לא יחי' ולא יאריך ימים ציד הרמאי פירוש מי שלומד הרבה ענינים ביחד ובבבל הי' אמנם סדר הלמוד בדרך זה כמו שאמר ר' יוחנן בעצמו בסנהדרין כ"ד שם מה בבל בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד ולכן התפלא ר"י איך מאריכין שם ימים הרי אמרו דלא יחי' ולא יאריך ימים ציד הרמאי וכנ"ל:

וראוי להעיר עוד כי ר' יוחנן בכלל לא הי' יכול שאת את אנשי בבל, ואהב לקפחם בדברים כדאיתא במדרש שה"ש ח' פיסקא אום אני חומה ר"י כד הוה חוני להון (פי' לבני בבל) אמר מה נביא מקנתר להון וכו' לית אנא מקנתר להון עיי"ש וגם המאמר המוזכר ממנו פה בש"ס כאן יכיל בקרבו עוקץ חד נגד יושבי בבל ודברי קנטור נגד תכונת רוחם והילוך מחשבותם וכמו שביארנו למעלה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה