ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · מה
שם בגמרא וא"ר יוחנן משום רשב"י גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה וכו'. נראה דה"ט שהפליג רשב"י כ"כ במעלת שימוש חכמים משום דע"י השימוש יוכל התלמיד בכל עת לשאול בעצת רבו כאשר יפלא ממנו דבר מהענינים שלמד, ועי"ז יתבררו ויתלבנו אצלו הדברים ביתר שאת כי בשעת הלימוד לפעמים אין התלמיד יורד לסוף דעת הרב ובוש לשאול מפני חביריו, אולם בהיותו עם הרב ביחוד לשמשו יהי' בידו לשאלו וידע הדבר על בוריו, ועיין סוטה מ"ז ע"ב משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות עיי"ש והכונה ג"כ ע"ד שכתבנו, דכיון שלא שמשו כל צרכן פעמים רבות לא ירדו לסוף דעת רבם, ולא הי' להם מקום לשאלו, ועי"ז רבו המחלוקות ונעשית תורה כשתי תורות:
ומה שרשב"י דוקא אמר המאמר הזה המפליג במעלת שימוש חכמים, נלפע"ד לשער דהלך בזה בעקבות ר"ע שהי' רבי' כידוע (עיין מנחות ע"ב ע"א ולהלן בברכות ח' ע"ב) ששבח ג"כ מעלת שימוש חכמים וגודל ערכו עיין תוס' כתובות י"ז ד"ה מבטלין שהביאו ממסכת ד"א זוטא פ"ח דקאמר ר"ע תחלת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ד' מילין עד שהבאתיו לבית הקברות וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברי לפני ר"א ור"י אמר לי על כל פסיעה ופסיעה כאלו שפכת דם נקי וביאור הר"י מקורביל שם דה"ט משום דביטל עצמו ושימוש ת"ח דגדולה שימושה יותר מלימודה עיי"ש וממנו למד איפוא גם רשב"י תלמידו להפליג במעלת שימוש חכמים ולהזהיר עליו:
ור"ע בעצמו לא על חנם הרים כ"כ על הנס מעלת שימוש חכמים כי הנסיון הורהו מה גדול התועלת הנצמח מהשימוש הזה כי עי"ז עלה במעלת החכמה על כל בני גילו וענינים שהי' נפלאים ומכוסים מחבריו הי' גלוים לפניו וזה מפאת שעלה עליהם במעלת שימוש חכמים עיין חגיגה י"ב ע"א ששאל ר"י את ר"ע כשהי' מהלכין בדרך אתה ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהי' דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ ומה הי' דורש בהן ור"ע השיב לו על שאלתו עיי"ש, הרי שמפאת שהרבה לשמש רבותיו רבו גם ודיעותיו בתורה ושמע מהם דברים אשר אחרים לא ידעו אותם, ולכן הפליג במעלת שימוש חכמים ודבר בשבחו, כי הנסיון הורהו מה רב ערכו ומה גדול התועלת היוצא ממנו:
ועיין קידושין נ"ז ע"א שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, והמאמר הזה נמצא כ"פ בש"ס, ומבלי משים יתעורר בקרבנו הדקדוק מדוע אך ר"ע לבד ידע לדרוש הדרש הזה ולא איש אחר מהחכמים ולפענ"ד נראה בזה לומר השערה נכבדה מאד, דהדברים מתאימים עם הא דמסופר לנו בש"ס דחגיגה שהבאנו דר"ע שמש כ"ב שנה את נחום איש גם זו שהי' דורש כל אתין שבתורה, וכאשר נסתפק ר"י בדרשת איזהו את פנה לר"ע בדעתו כי הוא יעמידנו על האמת בזה הרי שר"ע בהיותו תלמידו של נחום איש גם זו הי' מרא דעובדא בדרשת אתין שבתורה ואליו הי' פונה כל מי שהי' לו דבר בפנה הזאת, ולכן גם כאשר נעלם מר"ש העמסוני שהי' דורש אתין שבתורה מה שיש לדרוש על הקרא דאת ה' אלהיך תירא הנה בא ר"ע והחזיר לו אבדתו, כי הוא התענין הרבה במקצוע הזה ולפניו הי' נגלו כל פרטי הענין הלז ודקדוקיו וכמ"ש:
ועיין כתובות צ"ו ע"א א"ר יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד שנאמר (איוב ו') למס מרעהו חסד ונראה דר"י לטעמי' בזה דקאמר בש"ס כאן בשם רשב"י דגדולה מאד שימושה של תורה, ולכן הזהיר את הרב שלא ימנע את תלמידו מלשמשו. ומה שאמר שכל המונע תלמידו לשמשו הר"ז כאילו מונע ממנו חסד י"ל בזה השערה נאותה דהדברים מתאימים עם מה שכתבנו למעלה, דלכן גדולה כ"כ מעלת שימוש חכמים משום דע"י השימוש יתבררו להתלמיד הענינים ביתר שאת אחרי שבידו לשאול בכל עת בעצת רבו שהוא מצוי אצלו ויסתלקו ממנו כל הספקות, ועיין בשבת קמ"ה ע"ב דקאמר ר' יוחנן דרדקי לא כך אמרתי לכם אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו עיי"ש, וא"כ ע"י שימוש חכמים יוצמח עוד תועלת להתלמיד שיוכל אח"כ ללמד לאחרים כיון שהענינים שלמד יהי' ברורים אצלו היטב, וחז"ל הפליגו מאד בשבח הלומד תורה ומלמדה לאחרים עיין לדוגמא כתובות כ' ע"א הון ועושר בביתו זה הלומד תורה ומלמדה ועיין סנהדרין צ"ט דבר ה' בזה זה הלומד תורה ואיכה מלמדה, ועיין מכות י' כל שאוהב ללמד בהמון לו תבואה ועיין סוכה מ"ט ע"ב מאי דכתיב (משלי ל"א) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד וכו' אלא תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד עיי"ש וא"כ התלמיד שמשמש חכמים אשר ע"י השימוש מגיע למדרגה זו שיוכל ללמד לאחרים כדברינו למעלה זוכה ממילא שתורתו תהי' תורה של חסד, אמנם מי שאינו משמש חכמים קשה מאד שיהי' בידו ללמד לאחרים כיון שיוכל להיות שלא נתבררו הענינים אצלו לגמרי ולא נתלבנו אצלו במדה הנחוצה לכל מי שירצה ללמד לאחרים ומי יודע איפוא אם יגיע לידי כך שהתורה שלו תהי' תורה של חסד כאשר כן תקרא תורה ללמדה וכנ"ל, וע"כ אמר ר' יוחנן שכל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד כלומר כאילו מונע ממנו וגודר בעדו שלא יגיע למעלת תורה של חסד שהיא תורה ללמדה ע"ד שאמרנו והבן:
ועיין ב"מ מ"א דקאמר ר' יוחנן מאן דמתרץ לי הא שמעתתא מובילנא מנא אבתרי' לבי מסותא והיא מליצה אשר השתמש בה ר"י פעמים אחדות בש"ס, ונראה דהדברים נובעים מתכונת רוח ר"י והשקפתו על מעלת שימוש חכמים, כי נכבד הוא מאד ומועיל הרבה להשגת דרכי החכמה כאשר יעידו ע"ז המאמרים שהבאנו למעלה, ולכן ברצותו להפליג מעלת האיש אשר יתרץ לו הענין החמור שיש לו אמר כי כ"כ תגדל בעיניו חכמת האיש הזה עד כי לא יבוש להוביל בגדיו אחריו לבי מסותא ולשמשו. כדי להיות אתו תדיר ולקיים אצלו ענין שימוש חכמים כי בודאי יהי' זה לו לתועלת להשיג וללמוד אצלו בשעת השימוש עוד דברים חדשים ומועילים אשר לא ידעם וכאמור:
ובפשיטות י"ל בהבנת הענין שאמר רשב"י דגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, כי מלבד לימוד התורה ההכרח לת"ח להשלים עצמו בדיעה ובמוסר למען יהי' מעורב ומרוצה בין הבריות, ולא יהי' כעיר פרא, ידלג כאיל ויקפץ כצבי אשר כל הרואה יצחק וילעג לו, ועיין ברכות מ"ג ע"ב שנאמרו שם כמה דברים שהמה גנאי לת"ח לא יצא כשהוא מבושם ולא יצא במנעלים המטולאים וכו' ועיין שבת קי"ד ע"ב ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, ועיין ב"ב נ"ז ע"ב טלית של ת"ח כיצד וכו' שלחן של ת"ח כיצד וכו' ועיין בדרך ארץ זוטא פ"א דרכן של ת"ח עניו ושפל רוח ועיי"ש בפ"ג ט"ו מדות נאמרו בת"ח נאה בביאתו וכו', ומה יקרו ביחוד דברי חז"ל ביומא פ"ו ע"א ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהי' משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה וכו' אבל מי שקורא וכו' ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת וכו' מה. הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה וכו' ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו וכו' עיי"ש, ועניני מוסר ותהלוכות דרך ארץ כאלה לא נתנו ללמוד ורק כשמסתכל התלמיד בתהלוכות הרב איך הוא מתנהג ידע לעשות כמעשהו, וע"כ אמר רשב"י דגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה כי ע"י השימוש ירכש לו התלמיד ידיעה בענינים הנוגעים לנימוס וד"א, וד"א קדמה לתורה ואם אין ד"א אין תורה (עיין אבות פ"ג) ולא למותר יהי' להעיר כי ר"ש בעל המאמר בש"ס כאן המדבר ממעלת שימוש חכמיו וגודל ערכו הוא הוא אשר העיד על עצמו כי כל מדותיו הטובות לקוחות הנה מרבותיו עיין גיטין ס"ז ע"א דקאמר ר"ש לתלמידיו שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע וזה מתאים לדברינו: