ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · מד
שם בגמרא כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב' ז') ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. הנה בגליון הש"ס כאן הביא דיש גורסים כל הקובע מקום לתורתו ולא לתפלתו כמו שהיא הגירסא לפנינו ואם נגרוס כן י"ל בהבנת המאמר דחז"ל רצו ללמד אותנו איככה נתנהג למען יתקיים הלימוד בידינו ולא נבוא לידי שכחה, ודבריהם פה מתאימים עם הא דאמרו בעירובין כ"ג ע"א בני יהודה גמרו מחד רבה נתקיימה תורתם בידם בני גליל דלא גמרו מחד רבה לא נתקיימה תורתם בידם (ועיין בתוס' שם ד"ה דגמרו) והיינו אם ילמוד האדם אצל אנשים שונים אז קשה מאד שיתקיימו בזכרונו כל ההלכות שלמד כי בהיותן באות ממקומות שונים ערבוביא שוררת בהן ומעט מעט ילכו לאבדון, אמנם אם ילמוד אצל איש אחד הנה שמועותיו סדורות לו ותעמודנה ימים רבים בזכרונו, עד כי גם ברבות הימים לא יפול מהן דבר ארצה, וע"כ הזהירו חז"ל שמהראוי לקבוע מקום לתורה כלומר ללמוד בקביעות במקום אחד כמו שעשו בני יהודה שגמרו מרב אחד ולא כמו שעשו בני גליל שדלגו ממקום למקום ומרב לרב, והתועלת מזה יהי' שהאויבים יפלו תחתינו, והיא כינוי מליצי לאלה המניעות אשר תעמודנה לאדם לשטן בדרך לימודו להדיח מזכרונו את אשר אסף בחפנו חכמה ודעת והשמיעונו חז"ל כי כל הקובע מקום לתורתו אין לו לפחוד מאויבים כאלה כי איש כזה בטוח שתורתו תתקיים בידו, ויד השכחה לא תשלוט בו לרעה:
ומה נכבד לפ"ז מאמר הכתוב שסמכו עליו מאמר הנ"ל ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז ולא יוסיפו בני עולה לענותו, הכונה ע"ד שאמרו חז"ל להלן בברכות ס' אשרי אדם מפחד תמיד בדברי הורה כתיב עיי"ש, ונראה דזה דוקא באדם שלומד במקומות שונים, אשר אצלו השכחה מצוי' מאד כדברינו למעלה וע"כ טוב שיהי' מפחד תמיד שלא יבא לידי שכחה אבל אדם הלומד במקום אחר אינו עלול כ"כ לשכחה כי אצלו התלמוד מתקיים כנ"ל, א"צ להיות כ"כ מפחד תמיד, כי הדברים שלמד חקוקים היטב בזכרונו ולא יסורו ממנו, ולכן אמר הכתוב ושמתי מקום לעמי לישראל וכו' הרצון שכל מי שמשים לו ה' מקום היינו שיושב ולומד במקום אחד ושכן ולא ידלג ממקום – ולא ירגז – איש כזה א"צ לירגז ולפחוד כאשר כן אמרו בד"ת שאשרי אדם מפחד תמיד – ולא יוסיפו בני עולה לענותו כי בו לא יוכלו בני עולה אלה המנעים המזיקים לאדם ומשכחים ממנו את תורתו שלמד, לנגוע לרעה, אך תורתו משתמרת בידו וכאשר אמרנו למעלה:
ועיין תענית ח' ר"ל אמר אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו וכו' ומאי תקנתי' ירבה בישיבה. הכונה ג"כ ע"ד הנ"ל כי אם אנו רואים תלמיד שאינו מצליח בלימודו, והתורה לא תתקיים בידו אין זאת רק מפאת שאין משנתו סדורה עליו ואינו לומד במקום אחד רק יקפץ וידלג ממקום למקום ולכן יתבלבלו אצלו הענינים וכל עמלו לריק, ומאי תקנתי' של תלמיד כזה שירבה בישיבה, ויקבע לו מקום לתורתו ואז ישיב ויעשה חיל בלימוד ויראה פרי טוב בעמלו ושב ורפא לו. ועיין סנהדרין צ"ט ע"ב שמצאנו ג"כ מר"ל מאמר הדומה לזה ונואף אשה חסר לב (משלי ו') אר"ל זה הלומד תורה לפרקים וי"ל דהכונה ג"כ ע"ד הנ"ל לגנות את הלומד תורה שלא במקום אחד רק לפרקים היינו מקצת במקום הזה ומקצת במקום אחר, כי לימוד כזה אין לו שום תועלת, והעושה כן חסר לב יקרא כי יחסר לו ההבנה הנכונה להשיג הענינים השונים ולרדת עד עומק כונתם. ועיין עירובין נ"ד ע"ב מאי דכתיב (משלי י"ג) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה עיי"ש וזה מתאים ג"כ לדברינו: