ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · לז
שם תוס' ד"ה שאלמלא וא"ת מה הי' יכול לומר בשעת רגע וי"ל כלם אי נמי מאחר שהי' מתחיל קללתו באותה שעה הי' מזיק אפי' לאחר כן עכ"ל עיין תוס' ע"ז ד' ע"ב ד"ה רגע שהקשו ג"כ קושיא זו ותירצו בתירוץ הראשון כמו שתירצו כאן בברכות שהי' אומר כלם ועוד תירצו בשם ר' אליהו שלא הי' צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע וכו', והנה הרואה יראה דהתירוץ השני שבתוס' ע"ז שם והתירוץ השני שבתוס' כאן הוא ג"כ שפה אחת ודברים אחדים ורק שכאן השמיטו התוס' שם בעל התירוץ הזה ושם כתבוהו, ויש לדקדק על שינוי הלשון שיש בדברי התוס' דשם כתבו דאם רק התחיל קללתו באותו רגע הי' מזיק ומשמע דעכ"פ באותו רגע הי' צריך להתחיל וכאן כתבו דאם התחיל קללתו באותה שעה הי' מזיק, ומשמע דלא הי' צריך דוקא להתחיל באותו רגע רק אפי' אם התחיל באותה שעה הי' מזיק, ונראה דמ"ש התוס' כאן לשון באותה שעה הוא לאו דוקא וכוונתם ג"כ באותו זמן ממש שהקב"ה כועס כי כן מצאנו לפעמים לשון שעה שהוא לאו דוקא ופירושו זמן מועט וכ"כ הרבינו יונה בחידושיו לברכות ר"פ אין עומדין דמצאנו בהרבה מקומות שנאמר לשון שעה והפירוש הוא זמן מועט ועיין בש"ך יו"ד סי' שצ"ט שכ' ג"כ הכי לענין הא דאיתא שם דאם נהג אפי' שעה אחת אבילות קודם הרגל הרגל מפסיק האבילות דשעה אחת היא לאו דוקא והפירוש הוא כל שהוא עיי"ש וה"נ י"ל דמ"ש התוס' באותה שעה היא לאו דוקא וכונתם באותו רגע וכמ"ש, ועיין בגמ' כאן וכמה זעמו רגע וכו' ואין כל ברי' יכולה לכוון אותה שעה חוץ מבלעם הרשע וכו' ולפמ"ש י"ל דמה שאמרו בש"ס ואין כל ברי' יכולה לכוון אותה שעה היא ג"כ לאו דוקא והכונה אותו הרגע של הזעם: