אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › לא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · לא

ל

שם בגמרא. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפי' לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי לי' כטעייא, א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטלי', הנה רש"י כאן גרס בש"ס לא חלף אליהו כמו שהוא לפנינו רק חלף ההוא טעייא וכן הוא הגירסא ברי"ף והיינו דלא אליהו הרג לאיש הזה רק ההוא טעייא ויש להבין מדוע מאן רש"י בגירסא שלפנינו לומר דאליהו הי' בעל המעשה ועיין במהרש"א כאן שעמד בזה וכתב דה"ט משום דבשביל שעשה האיש הזה כך לא הי' חייב עוד מיתה ולא יתכן שיהרגנו אליהו בשביל זה. ולפענ"ד נראה בזה לומר רעיון נכבד בדרך החידוד, דלכאורה יש לתמוה לפי מה דקיי"ל דאליהו הוא כהן איך יתכן שיהרג אדם בחרב הרי בזה טמא עצמו דחרב הרי הוא כחלל וכהן אסור לטמאות עצמו וכמו שמצאנו בב"מ קי"ד ע"ב שרבה בר אבוה שאל לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי מר בבית הקברות (ועיין בדורש לציון דרוש ה' שתמה כיוצא בזה על הא דכתיב וישסף שמואל את אגג הרי לשטת הרמב"ם פ"ג מה' נזירות הי' שמואל נזיר עולם ואיך טימא עצמו למת ועיי"ש בהגהה מבן המחבר שרצה לתרץ דשמואל הרג את אגג בפשוטי כלי עץ שאינן מקבלין טומאה וזה אינו מעלה ארוכה לקושיתנו דכאן מבואר להדיא שאליהו הרג להאי גברא בספסרא שהוא חרב כדאיתא בב"ב כ"א ע"ב עיי"ש ועיין בדורש לציון דרוש ט' בהגהה שהביא ג"כ קושיא דומה לקושיתנו על הא דאיתא בסנהדרין ק"ו ע"ב דפינחס בעצמו הרג את בלעם במלחמת מדין ובתרגום יונתן פ' מטות איתא שפינחס שלף חרבו והרג לבלעם והרי פינחס כהן הי' ואיך טימא עצמו למת עיי"ש) ונראה דמפאת קושיא זו באמת לא הי' ניחא לי' לרש"י ולהרי"ף בגירסת הש"ס כאן שאליהו הי' בעל מעשה כיון שזה א"א שאליהו יהרוג אדם בחרב דהי' כהן ובודאי לא הי' מטמא עצמו וע"כ גרסו שבעל המעשה הי' ההוא טעייא ולא אליהו:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה