ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · ל
שם ע"ב בגמרא, אמר ר' חלבו אמר ר"ה היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט וכו' עיין בפנ"י כאן שהעיר מאי אריא היוצא מבהכ"נ ת"ל דבלא"ה אסור לפסוע פסיעה גסה וכמו שמצאנו בשבת קי"ג ע"ב דבעי מיני' רבי מר' ישמעאל מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל וכי בחול מי שרי והא פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם וכו' עיי"ש וגם יש לדקדק על הא דקאמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט הא גופא קשיא אמאי באמת יהי' מותר למרהט למיעל הא אסור לפסוע פסיעה גסה וכנ"ל, וראיתי בספר מעון הברכות כאן שכתב בזה דבר נכון דהא דמותר למרהט למיעל ל"ק דכיון דהוא רהיט לדבר מצוה ליכא חשש סכנה בפסיעה גסה משום דשליחי מצוה אינן ניזוקין ושומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ גם הרי"ף על העין יעקב כאן דבמקום מצוה אין לחוש לפסיעה גסה משום דשליחי מצוה אינן ניזוקין אכן לפ"ז הי' לנו לומר דגם למיפק יהי' מותר למרהט כיון דנקטינן דשליחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כדאיתא בפסחים ח' ע"ב א"כ כמו דמותר למרהט למיעל משום דהוה שליחי מצוה ואין לחוש לסכנה ה"ה דהי' צריך להיות מותר למרהט גם למיפק דשליחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן אמנם לפי מה דמשמע מש"ס דפסחים שם רב פליג, ע"ז וס"ל דשליחי מצוה אינן ניזוקין רק בהליכתן ולא בחזירתן ולפ"ז לדידי' רק למיעל מותר למרהט ולפסוע פסיעה גסה אבל למיפק אסור וא"כ י"ל דזה באמת קמ"ל ר"ה דהיוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה והיינו שלא נימא כמו דמותר לפסוע פסיעה גסה בהליכה לבהכ"נ משום דשליחי מצוה אינן ניזוקין כן גם בחזרה מותר, דז"א דבחזרתן ל"א שליחי מצוה אינן ניזוקין ולכן ביציאה ובהכ"נ אסור לפסוע פסיעה גסה כי ר"ה הוא תלמידו של רב וקאי בשנותי' עיי"ש. ועפ"י דרכו ה' נלפע"ד לומר בישוב מה שדקדקו רבים על הא דאיתא בתענית י' ע"ב אל תרגזו בדרך וכו' במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם וכו' ויש לתמוה מדוע לא הזהיר אותם יעקב כשהלכו למצרים שלא יפסיעו פסיעה גסה ועיין במהרש"א שם שעמד ג"כ בזה, ולהנ"ל הדבר נכון מאד דיעקב לא הי' צריך להזהירם ע"ז כיון שהלכו למצרים בשליחתו והי' שליחי מצוה לקיום מצות כיבוד אב ובהליכה לדבר מצוה אין לחוש לפסיעה גסה דשליחי מצוה אינן ניזוקין, אמנם כשחזרו לביתם שפיר הי' להם לחוש לפסיעה גסה דבחזירתן ל"א שליחי מצוה אינן ניזוקין וע"כ הזהירם יוסף ע"ז שלא יפסיעו פסיעה גסה והיינו שלא יחשבו דכיון שהמה שליחי מצוה אין להם לחוש לזה דל"א שליחי מצוה אינן ניזוקין רק בהליכתן אבל לא בחזרתן וכמ"ש:
ובזה הי' מקום לומר פרפרת נאה בדברי הש"ס בתענית שם דאיתא שם מקודם לזה אל תרגזו בדרך אמר ר' אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך ואח"כ איתא במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה וכו' ויש להבין מדוע מיאן ר' אלעזר בדרשת המתניתא דהאזהרה היתה שלא יפסיעו פסיעה גסה. רק המציא לעצמו דרש אחר דהאזהרה היתה שלא יתעסקו בדבר הלכה, ולהנ"ל י"ל בדרך נחמד דהא עיקר הטעם מה שהוצרך יוסף להזהיר את האחים שלא יפסיעו פסיעה גסה הוא משום דבחזירתן ל"א שליחי מצוה אינן ניזוקין ולכן אף שהי' שליחי מצוה מ"מ כיון שכבר הי' בחזירתן הי' להם לחוש לפסיעה גסה, וא"כ זה דוקא אם נאמר דשליחי מצוה אינן נזוקין רק בהליכתן אבל לא בחזירתן, אכן אם נאמר דגם בחזירתן שליחי מצוה אינן ניזוקין ע"כ א"א לומר דהזהירם שלא יפסיעו פסיעה גסה דבאמת הי' רשאין לפסוע פסיעה גסה כיון שהי' שליחי מצוה ושליחי מצוה אינן ניזוקין וצ"ל דהאזהרה היתה על דבר אחר ולא על פסיעה גסה, והנה ר' אלעזר הוא דס"ל בפסחים שם דשליחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן וכיון שכן לשטתו א"א לומר שהזהירם יוסף שלא יפסיעו פסיעה גסה דלדידי' הי' רשאין לפסוע פסיעה גסה וע"כ לא ניחא לי' בדרשת המתניתא והמציא לו דרוש אחר דהזהירם שלא יתעסקו בדבר הלכה: