ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · כא
שם בגמרא, והא"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר (א) עיין ביוחסין הובא בסדר הדורות ערך ר' יוחנן שכ' שמצא במגילת סתרים למר ניסן גאון דתשעה בניו של ר' יוחנן מתו והעשירי נפל ליורה רותחת והותך בשרו ולא נשאר רק העצמות ולקח אצבע קטנה והי' מנחם בו אנשים ונשאר לו בן ושמו מתנה ושלחו תיכף ומיד לבבל ללמוד אצל שמואל והי' חברו של רב יהודה עיי"ש, והנה כעת זכינו לאורו של רבינו נסים גאון (ומ"ש ביוחסין ניסן גאון הוא ט"ס וצ"ל נסים גאון) בחידושיו על ברכות שבת ועירובין הנדפסים סביב לגליון הש"ס דפוס ווילנא ומבואר כל החזיון הזה כאן בברכות במקומו בשם ר' שרירא גאון ורב האי גאון, אמנם בסדה"ד שם דחה דבריו מגמ' ערוכה בב"ב קט"ו ע"א דמדייק הש"ס דר' יוחנן הוא דקאמר כל מי שאין לו תלמיד הקב"ה מתמלא עליו עברה (ולא כל מי שאין לו בן) מדקאמר דין גרמא דעשיראה ביר ואילו הי' ס"ל כל מי שאין לו בן הקב"ה מתמלא עליו עברה לא הי' אומר כן דהא אמרו דחציף הוה מאן דמפרסם חטאיו עיין ברכות ל"ד ע"ב, ומשמע דר"י לא הי' לו שום בן דאלו הו"ל בן מאי מדייק הש"ס וזה לכאורה קושיא גדולה על הר"נ גאון, והנה בפשיטות י"ל דהבן הזה שהזכיר הר"נ גאון נולד לר"י אחרי מות עשרת בניו, וא"כ הי' אמנם זמן שלא הי' לר"י שום בן וגם אז הי' אומר דין גרמא דעשיראה ביר ושפיר מדייק הש"ס דע"כ הוא דס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו' מדמצאנו לו שאמר דין גרמא דעשיראה ביר ומשמע שאמר כן תיכף אחרי שמתו לו הבנים קודם שהי' לו עוד בן אחר ואילו הי' ס"ל דכל מי שאין לו בן וכו' ע"כ לא הי' אומר כן וש"מ דס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו':
ב ובדרך החידוד הי' נ"ל לישב דברי הר"נ גאון דהוא יפרש דמה דמדייק הש"ס דר"י ע"כ הוא דס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו' מדקאמר דין גרמא דעשיראה ברי אין כונתו לדייק כן מסתם מאמרו של ר' יוחנן דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר, דמזה באמת אין שום ראי' כיון שהי' לו עוד בן וכנ"ל ורק הדיוק הוא ממעשה פרטי שמצאנו לר' יוחנן שאמר כן והוא המעשה המוזכר בש"ס כאן דר' אלעזר חליש ובא ר"י לבקרו וחזיי' דקא בכי וקאמר לי' אמאי בכית וכו' ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר, ומדייק הש"ס מזה דמדקאמר ר"י הכי לר"א דין גרמא דעשיראה ביר ש"מ דהוא ס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו' והדיוק הוא כך, דאם נאמר דר"י ס"ל כל מי שאין לו בן וכו' א"כ מה זה נחם את ר"א שלא הי' לו בנים בזה כי גם לו לא אתקיימו בני ודין גרמא דעשיראה בניו, (כאשר כן מורה פשטות הלשון שר"י רצה לנחם את ר"א בהראותו לו כי גם הוא בן גילו בזה כי כן דרך השרוי בצער שמתנחם מעט בראותו שיש לו אח לצרה כידוע) והרי חילוק גדול יש ביניהם, דר"י הי' לו בן אחד ול"ה עכ"פ בכלל מי שהקב"ה מתמלא עליו עברה, אבל ר"א הלא לא הי' לו שום בן וא"כ מלבד הצער שיש לו במה שאין לו בנים יש לו צער נוסף שהוא בכלל מי שהקב"ה מתמלא עליו עברה ומה זה איפוא נחמו ר"י, וע"כ דר"י ס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו' וא"כ מצד שהקב"ה מתמלא עליו עברה לא הי' צריך לנחמו, ורק מצד עיקר הדבר שלא הי' לו בנים ובזה שפיר נחמו באמרו אליו דין גרמא דעשיראה ביר למען יראה כי יש לו אח לצרה ויפיג צערו, וש"מ מזה דר"י הוא דקאמר כל מי שאין לו תלמיד וכו' ולא כל מי שאין לו בן, ודיוק הש"ס עולה לפ"ז יפה מאד. ובזה הי' מקום לומר דלא לבד שאין קושיא על הר"נ גאון מדברי הש"ס בב"ב שהבאנו, כי אם אדרבה משם יהי' עוד קצת ראי' לדבריו, דמדמדייק הש"ס דר"י ע"כ הוא דס"ל כל מי שאין לו תלמיד וכו' דלולא זאת לא הי' יכול למימר לר"א דין גרמא דעשיראה ביר כיון שר"א לא הי' לו שום בן משא"כ ר"י הי' לו עכ"פ בן אחד וכמ"ש א"כ ש"מ מזה כדעת הר"נ גאון דבן אחד הי' לו לר"י ודוק:
ג ויש להביא ראי' נכונה לדעת הר"נ גאון הנ"ל דבן אחד הי' לו לר"י מדברי הש"ס בחולין קל"ז ע"ב איסי בר היני אשכחי' לר' יוחנן דקא מתני לי' לברי' וכו' והגיה רש"י שם וגרס איסי בר היני אשכחי' ר' יוחנן דקא מתני לברי' והיינו דלא איסי בר היני מצא את ר"י שהי' שונה לבנו רק ר"י מצא את איסי בר היני שהי' שונה לבנו, ומה שהביא את רש"י לזה הוא משום דידענו בי' בר"י שלא הי' לו בן ואיך אפשר שימצאנו איסי בר היני כדקא מתני לי' לברי' הא איהי דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר וכ"כ בהגהות יעב"ץ שם, ולדברי הר"נ א"צ כלל להגיה דבן אחד הי' לו לר"י ושפיר יש לגרוס כמו שהוא לפנינו דאיסי בר היני אשכחי' לר"י דקא מתני לברי', ויהי' לפ"ז מדברי הש"ס ראי' נכבדה לדעת הר"נ גאון, ובאמת גם לדידן דנקטינן דר"י לא הי' לו שום בן ג"כ אין הכרח כ"כ להגיה בדברי הש"ס שם דמה שנאמר דקא מתני לי' לברי' י"ל היינו חתנו דבנות הי' לו לר"י כדאיתא בקידושין ע"א דקאמר לזעירי נסיב ברתי וכן הוא בירושלמי קדושין פ"ג כד דמיך ר' יוחנן פקיד לבנתי' דלהא עבדין כרשב"ל עיי"ש ובלשון בני אדם גם חתנו של אדם קרוי בנו בדאיתא בבראשית רבה פ"ד כ"א אדם קורא לחתנו בנו ולכלתו בתו עיי"ש וכן הוא ברש"י שבת כ"ג ע"ב ד"ה נפיק דחתנו כבנו, והאחרונים פלפלו בזה הרבה אי החתן יורש משרת חותנו מטעם זה דחתנו כבנו עיין בתשו' הגאון מ' שאול זצלה"ה הנדפסת בסוף תשו' רמ"א ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' י"ט ובתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' ס"ט שהאריכו הרבה בענין זה ואכמ"ל: