ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · כ
שם ע"ב בגמרא, א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה וכו' הא לן והא להו. הנה רש"י כאן פירש הא לן והא להו בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורין של אהבה בבבל שאין מצורע טעון שילוח הוו יסורין של אהבה אמנם התוס' בד"ה הא הקשו עליו דבימי האמוראים לא הי' עוד שילוח מחנות נוהג ואיך הי' ר"י מדבר מדבר שלא הי' נוהג בימיו וע"כ פירשו הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרין בא"י ולא בבבל ועיין במהרש"א כאן שתמה על דבריהם דהרי בזה"ז אין נזהרין גם בא"י רק מטומאת קרי ונדה ולא מטומאת מת ונגעים, ומפשטות לשונו משמע דקאי בסברא דנגעים אין נוהגין רק בפני הבית ולא שלא בפני הבית ומפאת זה כתב דבנגעים גם בא"י אין נזהרין וזה תמוה מאד דבאמת נגעים נוהגין בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כדאיתא ברמב"ם פי"א מה' טומאת צרעת דטהרת מצורע נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכבר. תמהתי כן בספרי מטה אהרן צד צ"ו ורציתי לומר דאין כונת מהרש"א שאין נגעים נוהגין בא"י בזה"ז מצד הדין רק שאין נזהרין בהן בפועל אף שבאמת מצד הדין נוהגין כמו שאין נזהרין בהן בזה"ז אף שמצד הדין גם בזה"ז נוהגין והארכתי שם בזה, אמנם בזה נפלאתי טובא על המהרש"א במה שמשמע מלשונו דגם מטומאת מת לא הי' נזהרין אז בא"י, ובזה דבריו מרפסין איגרא דהרי באותו מאמר בש"ס כאן מובאים דברי ר' יוחנן דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר ופירש"י שהי' צר עצם פחות מכשעורה מבן עשירי שמת לו וע"כ ה"ט שלקח עצם פחות מכשעורה שלא יטמא הרי להדיא דהי' נזהרין אז בא"י מטומאת מת וזה לכאורה קושיא גדולה על המהרש"א:
וכדי לישב קצת דברי המהרש"א שלא יהי' מוקשים כ"כ נלפע"ד דהמהרש"א יפרש דברי רש"י שכתב דצר עצם פחות מכשעורה דוקא דאין כונתו דה"ט שלקח פחות מכשעורה שלא יטמא דמטומאת מת אה"נ דלא הי' נזהרין רק כדי שלא יחול עליו חיוב קבורה דהוה מה"ת כדאיתא בסנהדרין מ"ו ע"א עיי"ש, ואף שכ' התוס' יו"ט שבת פ"י דחיוב קבורה ל"ש רק בכזית מן המת ובמל"מ סוף ה' אבל חולק עליו וס"ל דגם בכזית מן המת ליכא חיוב קבורה ורק כשיש ראשו ורובו לזה י"ל דזה דוקא כשאין לפנינו לכתחלה רק כזית מן המת או ראשו ורובו של מת המל"מ אז אמנם ליכא חיוב קבורה, אבל אם הי' המת שלם אסור להשאיר ממנו אף עצם כשעורה שלא לקברו ויש להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס בנזיר מ"ג דנקטינן דאף דכהן אינו מטמא לאביו רק כשהוא שלם ולא כשהוא חסר וה"ה דאינו מטמא לאבריו מ"מ כשכבר טמא לאביו חוזר אף על עצם כשעורה, וה"נ י"ל דאם פעם אחת כבר חל חיוב קבורה חל החיוב אף על עצם כשעורה (ושוב ראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' ק"ס שצדד ג"כ הכי) אבל על פחות מכשעורה בודאי גם בכה"ג לא חל חיוב קבורה דגם לענין חזרה לא אמרו בש"ס דנזיר שם דחוזר רק על עצם כשעורה ולא על פחות מזה, ולכן שפיר פירש"י דר"י הי' מדקדק שלא לשאת רק עצם פחות מכשעורה כדי שלא יתחייב בקבורה אבל לא היתה כונתו כלל שעשה כן משום טומאה דמטומאה לא הי' נזהרין אז כנלפע"ד לישב קצת דברי המהרש"א ועכ"ז הדבר צ"ע עוד: