אור ברסלב
ברכת אהרן פרק ראשון › יד

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק ראשון · יד

יג

שם בגמרא ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי. אזכיר בזה מה שראיתי דבר נפלא בפ' משפטים במכילתא על פסוק כל אלמנה ויתום לא תענון וז"ל כבר הי' ר' ישמעאל ור"ש יוצאים להרג א"ל ר"ש לר"י רבי לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג א"ל ר"י לר"ש מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך אמרה תורה אם ענה תענה אותו אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט א"ל נחמתני רבי עכ"ל ולפענ"ד האגדה הזאת תמוה מאד ואינה מתאמת עם ההלכה, דאף אם נדמה דיני ממונות והוראות או"ה וטומאה וטהרה לדיני נפשות, ונאמר דכמו דבד"נ אסור לענות את הדין כן גם בהו יש צד איסור לענות את הדין, אבל הרי גם בד"נ לא שייך עינוי הדין רק לאחר גמ"ד אבל קודם גמ"ד ל"ש עינוי הדין וכ"כ התוס' להדיא בסנהדרין פ"ט ע"א ד"ה ולא והוציאו כן מדברי הש"ס שם בדף ל"ה עיי"ש, א"כ מהיכי תיתי לן למימר דבד"מ ובהוראות או"ה וטומאה וטהרה יהי' שייך עינוי הדין עוד קודם שהתחיל כלל הדיין או המורה לעסוק בדין ובבוא דו"ד או שאלה לפני המורה והוא שותה כוסו ועוטף טליתו יהי' מחויב להפסיק באמצע ולעסוק תיכף בדין או בהוראה הבאה לפניו מה שלא הי' החיוב לעשות אפי' בד"נ כי לא מצאנו בשום מקום שאם אחד נתפס שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד והובא לפני הסנהדרין לדונו שהי' הסנהדרין מחויבים להפסיק מעסקיהם ולדונו מיד בלי שום איחור ורק אם כבר נגמר הדין לחובה אז לא הי' רשאים עוד לאחר קיום הפס"ד שלא לענות את הדין ולכל היותר אם כבר באנו לדמות הוראות או"ה לענין זה לד"נ י"ל כמו דבד"נ לאחר גמר דין אסור לענות את הדין ה"נ אם כבר שמע הדיין הדו"ד או השאלה וההלכה ברורה בעיניו אסור לו לעכב הבע"ד או את השואל דזה הוה כמו לאחר גמ"ד בד"נ והוא מחויב להגיד הפס"ד או ההוראה בלי איחור אבל להחמיר על המורה כ"כ שיהי' מחויב לעזוב את הכל ולפנות תיכף באותו רגע אל הבע"ד או אל השואל אף בטרם ידע עוד את תוכן הענין, לזה אין שום יסוד ועיקר. ועיין שבת כ"ג ע"א בעון עינוי הדין וכו' חרב וכו' בא ופירש"י עינוי הדין שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להם הדין משהין אותו הרי ג"כ דעינוי הדין ל"ש רק כשמשהין את הדין לאחר שכבר נתברר ולא כשמשהין אותו קודם שהוברר ומכש"כ דל"ש עינוי הדין כשמשהין הדין קצת עוד קודם שהתחילו לעסוק בו כדוגמא שנקט הילקוט שהבאנו, ועיין שבת י' ע"א מאימתי התחלת הדין וכו' משיתעטפו הדיינים, הרי דכשבא איזהו דין לפני הדיינים הי' רגילים להתעטף אז ואיך שייך איפוא לומר כדברי הילקוט הנ"ל דאם בא איזהו דין לפני הדיין והוא עוסק בעטיפת טליתי הוא מחויב להפסיק תיכף ולהתחיל הדין ואם לא יעשה כן ויעכב קצת הבע"ד עד שיגמור העטיפה ענש יענש ע"כ דברי הילקוט הנ"ל תמוהים כמ"ש:

ועיין בהגהות יד שאול על היו"ד סי' רמ"ב שהביא בשם השל"ה דלאחר שברורה ההוראה אין להחמיץ הדין והוא בכלל עינוי הדין עיי"ש וזה מתאים לדברינו דרק לאחר שעסק המורה בדין והחליט ההוראה אם מעכב אז הוה בגדר עינוי הדין, אבל לא אם מאחר קצת לעסוק בהוראה משום שהוא טריד בעבידתי' בזה אין שום איסור כלל וכמ"ש. ועיין בהגהות יד שאול שם שכתב דמ"מ אם אירע שאלה מחמץ בפסח ביום ז' של פסח ומכ"ש בח' של פסח אין איסור לעכב את השואל עד הערב למען לא יהי' מהצורך לבער ואין זה בכלל עינוי הדין, ומצאתי בשדה חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' שהביא בשם ספר רינון יצחק שהי' נוהג דאם באה לפניו שאלה מחטה שנמצאת בתרנגולת או בתבשיל ביום ז' של פסח לא הי' משיב לשואלו רק הי' דוחהו עד הלילה ובלילה הי' אומר לו שמותר להשהות עד אחר הפסח ואז יש לשרוף החטה והתבשיל יאכל ושבחוהו גדולים בזה עיי"ש:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה