ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · י
שם בגמרא. ושואלין באורים ותומים. (א) יש להסתפק אם שאלת אורים ותומים היתה מותרת בשבת, והנה בדבר זה כפי אשר ראיתי בספרים כבר עמד בס' נחלת בנימין מ"ע ק"א ומפשט פשיטא לי' דאסור משום דהוה ככותב בשבת, ומפאת זה תמה על הא דאמרו בש"ס דמנחות צ"ה ע"ב דדוד בא אל אחימלך בשבת והרי מצינו שבהיות דוד אצל אחימלך שאל באו"ת, ואם הי' בשבת לא הי' רשאי לשאול, והנה הספר הנ"ל אין לפני לעיין בו אכן כשאני לעצמי נלפע"ד לצדד דלא הי' שום איסור לשאול באו"ת בשבת ולא מבעי' אם נאמר כר"י דס"ל ביומא ע"ג ע"ב דבשאלת או"ת נעשו האותיות בולטות והיינו שכל אחת לא זזה במקומה ורק במקומן בלטו כגון עיין משמעון למד מלוי וכו' והכהן צרפן עיי"ש בפירש"י בודאי לא הי' שום איסור בזה דכיון דכל אות עמד על מקום אחר הר"ז דומה להא דאיתא בשבת ק"ד ע"ב דאם כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי הפינקס דפטור וה"ט משום דמחוסר מעשה דקריבה וה"נ מחוסר מעשה דקריבה כי האותיות הי' קבועים במקומם וכדי לקרבם ההכרח הי' להוציאם ממקום שנקבעו ולחברם, וממילא ליכא איסור בזה, אלא אפי' אם נאמר כר"ל דס"ל ביומא שם דמצטרפות ג"כ ליכא איסורא בזה כיון דהאותיות הי' כתובים עוד מקודם השבת ורק דבשבת נתקרבו זא"ז ולקרב אותיות בשבת שרי כמ"ש הטו"ז באו"ח סי' ש"מ ס"ק ד' דמה"ט אותן ספרים. שכתוב עליהן בראשי חודי הדפים למעלה או מצדיהן אותיות או תיבות אין איסור לפתחם או לסגרם בשבת וכ"כ בתשו' רמ"א סי' קי"ט הובא במג"א שם ס"ק ו' וה"נ באו"ת ליכא רק קירוב אותיות שנכתבו כבר ואין בזה איסור, ברם בזה יש לפקפק קצת דכיון דהאותיות בחושן הי' שקועים בתוך האבנים וע"י שאלה באו"ת נעשו בולטים א"כ אם נאמר כר"ל שהי' מצטרפות ג"כ ל"ה זאת רק קירוב אותיות גרידא כי אם כתיבה מעליא והי' מהראוי לאסור בשבת, אכן מדה טובה אינה חוזרת ריקם ואדרבה בזה יתישב מה שיש לדקדק טובא בדברי ר"ל דקאמר מצטרפות מדוע לא אמר בולטות ומצטרפות כי לפום ריהטא הלא גם ר"ל יוכל לסבור שהי' בולטות ורק שבזה יהי' מחולק עם ר"י שר"י יסבור שהי' רק בולטות ור"ל יסבור שמלבד שהי' בולטות הי' ג"כ מצטרפות, ולהנ"ל י"ל דאה"נ דלר"ל דס"ל שהי' מצטרפות א"א לומר שהי' בולטות ורק לדידי' הי' מצטרפות כמו שהי' שקועות וה"ט כדי שלא יהי' אסור לשאול באו"ת בשבת כי מצאנו ששאלו באו"ת בשבת כמו שאנו רואים בדוד ששאל באו"ת בהיותו אצל אחימלך וזה הי' בשבת ואילו הי' בולטות ע"כ הי' אסור לשאול בשבת כנ"ל וע"כ ס"ל דלא הי' בולטות, אמנם ר"י שפיר יוכל לסבור דהי' בולטות כיון דס"ל דלא הי' מצטרפות ורק נשארו על מקומם א"כ אפי' אם הי' בולטות ג"כ לא הוה איסורא בשבת דלא עדיף זה מכתב על שני כותלי הבית או שני דפי הפינקס דפטור וכמ"ש למעלה, ועיין ברש"י יומא שם ד"ה סיועי שכתב דאם כהן כשר הי' וראוי לשרות שכינה עליו האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו, ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות ומפשטות הלשון שכתב האותיות בולטות או מצטרפות משמע ג"כ דתפס דר"ל דס"ל מצטרפות לא ס"ל בולטות וליכא לפ"ז שום מ"ד דס"ל בולטות ומצטרפות יחד ורק או בולטות ולא מצטרפות או מצטרפות ולא בולטות ויש לדייק מדוע לא נימא דהמחלוקת היא רק לענין אי הי' מצטרפות ג"כ או לא אבל לענין זה שהי' בולטות ליכא שום חולק וכ"ע ס"ל הכי דהי' בולטות, ולהנ"ל הענין יעלה יפה מאד דמאן דס"ל מצטרפות ע"כ לא יוכל לסבור בולטות כדי שלא יהי' איסור לשאול באו"ת בשבת ואנן מצאנו להדיא ששאלו, וכדברינו לעיל, ועיין בירושלמי שבת פ' י"ב ה"ד שכתב ולא חוקק אית תניי אפי' חוקק א"ר חסדא מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב כגון הדין דינרא מ"ד אפי' חוקק כגון הדין פינקסא ועיין במפרש שם שביאר דבדינר דוחקין בדפוס סביבות הצורה והצורה בולטת מאלי' וזה הוה חק תוכות ולאו כתב הוא אמנם בפנקס חוקקין בעט ברזל על הפנקס ונחקקין ירכי האותיות בעצמן ושפיר הוה כתב עיי"ש ומדברי הירושלמי הללו יש סתירה למ"ש למעלה דלעשות מאות שקוע בולט הוה בגדר כתיבה, דהא זה הוה כחקיקת דינר דלאו שמה כתיבה ויש לחלק ודוק:
ב והנה מריש הו"א בעיקר הספק אם הי' מותר לשאול באו"ת בשבת, דאפי' אם נניח דצירוף האותיות הוה כתיבה מעליא ג"כ לא הי' שום איסור לשאול באו"ת בשבת כיון דהאותיות חזרו אח"כ למקומם ל"ה כתב המתקיים וכתיבה שאינה מתקיימת לא נאסרה בשבת כדאיתא בש"ע או"ח סי' ש"מ סעיף ה' דמותר לרשום על הספר בצפורן בשבת דל"ה כתב המתקיים, אכן נתישבתי דאם נניח דצירוף האותיות באו"ת הוה בגדר כתיבה הי' מהראוי לאסור שאלת או"ת בשבת אף שאין הכתב מתקיים, והוא עפ"י דברי הירושלמי ס"פ כלל גדול דמקשה מה בנין הי' במשכן שהי' נותנים קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה הי' ומתרץ דמתוך שהי' חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כמו שהי' חונים לעולם וכיוצא בזה איתא ג"כ בעירובין נ"ה דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו עפ"י ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקבוע להו דמי עיי"ש וא"כ ה"נ י"ל כיון דצירוף האותיות בשאלת או"ת היתה על פי הדיבור חשוב זאת כתב המתקיים אף דל"ה רק לשעה, ואולי י"ל דהמעיין במפרש על הירושלמי שם יראה שפירש דברי הירושלמי דלכן במשכן ל"ה בנין לשעה כיון שנסעו עפ"י הדיבור א"כ לא ידעו אימתי יסעו ומשמע רק דכיון שלא הי' זמן מוגבל לחנייתם ולפעמים התעכבו במקום אחד גם זמן רב לכן הי' נחשב המשכן כבנין קבוע אבל זולת זה לא הי' נחשב לבנין קבוע אף שהי' עפ"י הדיבור, וא"כ באו"ת שתיכף אחר השאלה חזרו האותיות למקומם שפיר י"ל דהוה כתב שאינו מתקיים אף דהוה עפ"י הדיבור. אמנם ברש"י עירובין נ"ה שם פירש דה"ט דדגלי מדבר חשיבי כקביעי משום דכתיב עפ"י ה' יחנו חשובה היא חנייתן להיות נדונית כקבע ומשמע דמטעם חשיבות קאתינן עלה ולפ"ז גם באו"ת י"ל דכיון דהכתב הוה עפ"י הדיבור חשוב הוא להיות נידון ככתב המתקיים אף דבאמת ל"ה כתב מתקיים, וקצת יש לדמות זאת ג"כ למ"ש התוס' בסוכה כ"א ע"ב ד"ה שאין דספינה כיון דאורחא בהכי חשובה קבע אע"ג דמטלטלת וה"נ י"ל כיון דאורחא בהכי חשיב כתב המתקיים אף דאינו מתקיים ודוק:
ג עוד נלפענ"ד להעיר בדבר הספק הנ"ל אם שאלת או"ת היתה מותרת בשבת ול"ח ככתיבה, דלא נאסרה כתיבה בשבת רק כתיבה טבעית אבל לא כתיבה נסית כדרך שהי' באו"ת, ויש להביא סמוכין לזה מדברי השל"ה הובא בח"ס חלק ששי סי' כ"ט שכתב בישוב קושית הרא"ש בפ' ערבי פסחים ה' י"ג על האומרים דמשה רבינו מת בשבת והרי במדרש ס"פ וילך איתא דביום שמת משה כתב י"ג ספרי תורות ואם מת בשבת איך הי' יכול לכתוב בשבת ותירץ בשל"ה דכתב ע"י שם והשבעת הקולמס עיי"ש אלמא דכתיבה נסית מותרת בשבת וה"נ י"ל באו"ת כיון דהכתיבה היתה נסית לא הי' בה שום איסור בשבת. ויש להביא עוד דוגמא לזה מדברי רש"י בר"ה ל' שכתב דבנין דלעתיד כיון שיבנה ביד"ש יבנה גם ביו"ט ומשמע ג"כ דמלאכה נסית אינה נכנסת בגדר מלאכות האסורות ביו"ט והה"ד בשבת, ועיין לעיל בחידושינו לפרק זה מאמר ג' שהארכנו הרבה בדברי רש"י אלה, והוגד לי בשם ספר תפארת יונתן שכתב דה"ט שאמר אברהם לנעריו במעשה העקידה שישבו עם החמור ולא ילכו יותר משום דאיתא בפדר"א דמעשה העקידה הי' ביוה"כ וכיון שאברהם אבינו קיים כל התורה עד שלא נתנה (עיין יומא כ"ח) לכן הזהיר את נעריו שלא ילכו יותר יען במקום הזה כלה התחום ולא רצה שיחללו יוה"כ וילכו חוץ לתחום, אולם הוא עם יצחק הלכו ע"י קפיצת הדרך כמ"ש האר"י ולא עבדו איסורא. וזה מתאים לדברינו דמלאכה הנעשית בדרך נסי לא נאסרה בשבת. אמנם בעיקר הדבר שכתב בפשיטות בספר הנ"ל דע"י קפיצת הדרך מותר ללכת חוץ לתחום נפלאתי מאד שלא העיר דזה איבעי' לי' להש"ס בעירובין מ"ג ע"א עיי"ש דקא מיבעי' לי' אי יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין ומפרש דהנפ"מ הוא כגון דאזיל בקפיצה ופירש"י בשם אי הוה הילוך או לא ואנן נקטינן לחומרא דיש תחומין במהלך ע"י קפיצה בשם כדאיתא בש"ע או"ח סי' ת"ד ברמ"א ואין לפני גוף הספר הנ"ל לעיין בו, אם לא העיר שם בעצמו מדברי הש"ס בעירובין שהבאתי, ובאמת מדברי הש"ס האלה יש סתירה גם לדברינו כי מכאן מוכח דגם מלאכה נסית נכנסת בגדר מלאכה לענין חילול שבת ואכמ"ל:
ד ויש להעיר ע"ד השל"ה שהבאנו דמשו"ה כתב משה רבינו הס"ת בשבת משום שכתבם ע"י שם והשבעת הקולמס ובכגון דא אין איסור לכתוב בשבת, לפי המבואר בסה"ת הובא בב"י או"ח סי' ל"ב דה"ט דתפלין שכתבו בשמאל פסולין דאין סברא לומר שיכתוב אדם ס"ת כהלכתו בשבת ולא יהי' חייב:
וא"כ ה"נ אם נאמר דאין איסור לכתוב ע"י שם והשבעת הקולמס בשבת ע"כ צ"ל דס"ת שנכתב בדרך זה פסול דאין סברא שיכתוב אדם ס"ת בשבת כהלכתו ולא יהי' חייב כדעת הסה"ת וא"כ מה הועיל משה בכתיבת הס"ת כיון שהי' פסולים בשגם שזה א"א כלל להעלות על הדעת שס"ת שכתב משה רבינו להניחם לישראל למשמרת יהי' כתובים באופן שלא יהי' יוצאים בהם י"ח קריאה בתורה, עוד נלפע"ד להעיר בזה בעיקר הדבר אם ס"ת כזה שנכתב ע"י שם והשבעת הקולמס מותר לקרות בו מדברי הרד"ק במלכים ד' שהביא בשם התוספתא דדבר הבא ע"י נס פטור ממעשר וביאור הדברים הוא דמצית התורה יש לקיים באופן טבעי ולא באופן נסי וא"כ ה"כ י"ל דלקריאה בס"ת צריך דוקא ס"ת שנכתב בדרך הטבע ולא ס"ת שנכתב ע"י נס, אמנם י"ל דמדברי התוספתא אין ראי' דהתוספתא לא אמרה רק דדבר הבא ע"י נס פטור ממעשר משום דבמעשר בעינן פרי הארץ וע"י נס לא מקרי פרי הארץ וכמו דמבעי' לי' להש"ס במנחות ס"ט ע"ב אי חטים שירדו בעבים כשרים לשתהל"ח והאיבעי' הוא אי מקרי זה ממושבותיכם כיון שירדו ע"י נס כמ"ש התוס' שם בד"ה חטין וה"נ י"ל דע"י נס לא מקרי פרי הארץ להתחייב במעשר אבל לשאר מצוה מהני גם דבר הבא ע"י כס וכמו דאמרו במנחות שם דלמנחות גם חטים שירדו בעבים כשרים משום דבהו ל"ב ממושבותיכם ועי' בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' פ"ד מה שהביא שם בשם אאמו"ר הגאון שליט"א דבר נחמד בביאור דברי התוספתא הנ"ל דרוש משם:
ובחידושי עה"ת כתבתי לבאר עפ"י דברי התוספתא הנ"ל מאמר הכתוב בפ' ויצא וידר יעקב נדר לאמר אם יהי' אלקים עמדי וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ויש לדקדק אם האבות קיימו כל התורה קודם שנתנה כפי שהיא מקובל בידינו מה רבותא עשה יעקב בזה שנדר להפריש מעשרות הלא בלא"ה הי' מחויב לעשר מצד הדין, בשגם כי בנוגע להפרשת מעשרות מצאנו כבר לאברהם שהי' נזהר בזה כמו שנאמר בפ' לך ויתן לו מעשר מכל, ולהנ"ל י"ל דכוונת יעקב היתה שלא לבד שיעשר מה שהוא מחויב לעשר רק כל מה שיתן לו ה' היינו מה שיתן לו ה' ביחוד בדרך נס והשגחה פרטית ג"כ יעשר אף דמצד הדין ליכא בזה חיוב מעשרות כיון דל"ה מפרי הארץ וכאמור: