ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק ראשון · ג
שם ע"ב בגמרא ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים (נחמי' ד') (א) עיין רמב"ם פ"א מה' בית הבחירה הלכה י"ב שכתב אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין ולא בלילה ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים ועיין בכ"מ שם שכתב ועוסקין בבנין מעלות השחר וכו' הכי כתיב בעזרא עיי"ש וכל עין יראה דכונתו על הכתוב הנ"ל ואנחנו עושים במלאכה וכו' ופלא שציין מקום הפסוק הזה בעזרא ובאמת לא נמצא הפסוק הזה בעזרא רק בנחמי' וצ"ל דטעות הדפוס יש כאן ויש להגיה הכי כתיב בנחמי', ואולי אה"נ דיש לגרוס הכי כתיב בעזרא אבל אין הכוונה שכן כתיב בספר עזרא רק הכוונה שכן כתיב אצל עזרא היינו אצל סדר בנינו של עזרא ואה"נ דגוף הכתוב איתא בנחמי' (ושוב מצאתי בהגהות רעק"א סוכה י"ב שהעיר מכמה מקומות שנתחלף עזרא בנחמי' וכתב שם דה"ט משום דאמרו בסנהדרין צ"ג כל מילי דעזרא נחמי' בן חכלי' אמרינהו ולכן יחסו הרבה דברים הכתובים בנחמי' לעזרא עיי"ש ולפ"ז גם הערתנו ע"ד הכ"מ נכונה ולק"מ) וקצת יש לדקדק מה ראי' מייתי הרמב"ם ממקרא זה על בנין בהמ"ק הרי מקרא זה לא קאי כלל על בנין בהמ"ק רק על בנין החומה כמבואר לכל מעיין בנחמי' שם וצ"ל דהרמב"ם לא הביא הכתוב הזה רק לזכר בעלמא ע"ד שהביאו אותו בגמ' כאן לענין ק"ש וכמ"ש התוס' כאן בד"ה אעפ"י וז"פ:
(ב) ועיין בתשובות בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ג' אות ה' שהביא בשם ח"א דאף דאין בונין בהמ"ק בלילה מ"מ מזבח יכולין לבנות בלילה ומתרץ בזה קושית רש"י בר"ה ל' ד"ה לא צריכא אהא דאמרינן שם דריב"ז תיקן שיהא יום הנף כולו אסור משום דחייש שמא יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי ניכול ולא ידעו דכיון דאיכא עומר עומר מתיר ולדברי הש"ס שם עיקר החשש הוא שמא יבנה ביהמ"ק בחמיסר בלילה והקשה רש"י הרי זה א"א כיון דקיי"ל דאין בנין בהמ"ק בלילה וכן הקשו גם התוס' בשבועות ט"ו ע"ב ד"ה אין ולהנ"ל י"ל דריב"ז חשש שמא יבנה המזבח בחמיסר בלילה ומקריבין אעפ"י שאין בית ולכן אמר יום הנף כולו ועיי"ש בתשובות בית יצחק לא"ז זצלה"ה שהביא סמוכין לסברא הנ"ל דמזבח יכולין לבנות בלילה מדברי הש"ס בזבחים ס' ע"א דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין אלמא דמזבח הוה כלי ולא בנין וכיון שכן מותר לעשותו בלילה והנה המעיין בש"ס דזבחים שם יראה דהש"ס לא אמר כן רק להסביר שטת ר' יוסי דה"ט דיליף רבוע רבוע ממזבח הזהב ולא רצה למילף מיחזקאל כמו דיליף ר' יהודה בש"ס שם משום דדנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין וממילא ר' יהודה דיליף מיחזקאל ע"כ יסבור דמזבח הוה ג"כ בנין ולא כ"ש ונמצא לפ"ז דהך מילתא אי מזבח הוה כ"ש תליא במחלוקת שבין ר' יוסי ור' יהודה, אמנם י"ל דגם ר' יהודה מודה דמזבח הוה כ"ש והא דיליף מיחזקאל משום דס"ל דאה"נ דדנין כלי מבנין וז"פ אולם בגוף הדבר נפלאתי על מו"ז מאוה"ג זצלה"ה דהרי שם במזבח הנחושת מיירי וכ"כ רש"י שם בד"ה כלי מזבח הנחושת והזהב כלים הם עיי"ש ואין משם ראי' על מזבח הנעשה מאבנים דהוה כלי ג"כ ועיין שבת נ"ה דמזבח הנחושת שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים עיי"ש ברש"י ד"ה מי הוה ובילדותי הערתי בדבר זה אי מזבח הוה כ"ש או לא הוא איבעיא בש"ס דזבחים פ"ז ע"א עיי"ש דבעי מיני' רבא מרבה לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת בראשו של מזבח וכו' לשלחן מדמינן לה וכו' או דילמא לקרקע מדמינן לה ועיי"ש ברש"י ד"ה או דילמא לקרקע עזרה מדמינן לה שכ' וז"ל דהא רצפת בנין הוא כמותה ולא כלי שרת כשלחן עכ"ל נמצא דעיקר האיבעיא דש"ס הוא אם מזבח הוה כ"ש ואז דמיא לשלחן דאין לינה פוסלת בו כמה דתנן אפילו הן על השלחן ימים רבים אין בכך כלום או הוה בנין כקרקע העזרה ולינה פוסלת בו והנה רבה פשיט בש"ס שם דאין לינה בראשו של מזבח וע"כ דס"ל דמזבח הוה כ"ש, ובש"ס שם שקו"ט אי רבא קיבלה מיני' ומסיק דלא קיבלה אלמא דס"ל לרבא דמזבח ל"ה כ"ש ולכן לינה פוסלת בו והרי לפנינו דדבר זה אי מזבח הוה כ"ש שנוי במחלוקת בין רבה ורבא דלרבא ל"ה כ"ש ולרבה הוה כ"ש וכיון דאנן נקטינן כרבא דלינה פוסלת בראשו של מזבח כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' פסולי המקדשין הי"א ממילא לקושטא דמילתא נקטינן ג"כ דמזבח ל"ה כ"ש ובזה דנתי לישב קצת הקושיא הגדולה שהקשה ביד שאול סי' רע"ו על הרז"ה בע"ז פרק ר' ישמעאל שכ' דהא דאמרינן בש"ס שם בדף נ"ב ע"ב דה"ט שגנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון משום דבאו בה פריצים וחללוה הכונה שיצאו לחולין ע"י פריצי ישראל שמעלו בהן ונפקי לחולין ע"י מעילה ואח"כ זכו בהן העכו"ם ואסרו אותן וזה דוקא באבני מזבח דנפקו לחולין ע"י מעילה אבל בכ"ש דיש בהן מועל אחר מועל ל"ש לומר ובאו בה פריצים וחללוהו וכמו כן ל"ש למימר הכי בפריצי עכו"ם כיון דדין מעילה ל"ש בהו עיי"ש ותמה בס' יד שאול שם מדברי הש"ס בנדרים ס"ב ע"א דקאמר ר' יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשו חול המשתמש בכתרה של תורה וכו' עאכו"כ והרי להדיא דגם בפריצי עכו"ם אמרינן ובאו בה פריצים וחללוה ואפי' בכ"ש אמרינן הכי ולהנ"ל י"ל דבאמת הקשה הרמב"ן בע"ז שם על הרז"ה דאיך נוכל לומר דכוונת הש"ס באמרו שאבני מזבח נאסרו ע"י העכו"ם משום דבאו בה פריצים וחללוה היינו שנתחללו מקודם ע"י פריצי ישראל שמעלו בהן ונפקי לחולין ולחלק עי"כ בין אבני מזבח לכ"ש והרי אבני מזבח הוה ג"כ כ"ש ואדרבה אין לך כ"ש גדול מהם ושייך בהו לומר ג"כ יש מועל אחר מועל כמו בכ"ש ולא נפקו כלל לחולין ע"י מעילה ומפאת זה העלה הרמב"ן דהא דקאמר הש"ס ובאו בה פריצים וחללוה היינו פריצי עכו"ם והא דיצאו לחולין משום שכן היתה גזירת הכתוב שיצאו לחולין על ידם ולא מטעם מעילה ובאמת אין חילוק בין אבני מזבח לכ"ש דשניהם יצאו לחולין עיי"ש אמנם י"ל דהרז"ה שפיר קאמר לחלק בין אבני מזבח לכ"ש כיון דלקושטא דמילתא אה"נ דאבני מזבח ל"ה כ"ש מדחזינן דלינה פוסלת בראשו של מזבח וע"כ דל"ה כ"ש כנ"ל ולכן י"ל דבאו בה פריצים וחללוהו הוה מטעם מעילה וממילא ל"ש למימר הכי רק בפריצי ישראל דישנם בתורת מעילה ובאבני מזבח דהוה בני מעילה משא"כ בפריצי עכו"ם דאינו בתורת מעילה או בכ"ש דליתנייהו במעילה כיון דבדידהו יש מועל אחר מועל אמנם ר"י כשהוא לעצמו יסבור כרבה בזבחים שם דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח כיון דמזבח הוה כ"ש וממילא לדידי' ל"ש לומר כסברת הרז"ה ועכצ"ל לשטתו דמה שנאסרו אבני המזבח ע"י אנשי יון משום ובאו בה פריצים וחללוה הוא משום דכן היתה גזה"כ ומיירי בפריצי עכו"ם כסברת הרמב"ן וא"כ לסברתו אה"נ דגם בכ"ש יש למימר הכי ולכן שפיר קאמר דכלי קודש שנשתמש בהן בלשצר נפקו לחולין ונעשו חול משום שנאמר ובאו בה פריצים וחללוהו ודו"ק (ועיין בתשובות בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר בקונטרוס הנדפס אחרי סתימת הספר שהביא ד"ז משמי וקלסי' עיי"ש):
ג ויש להעיר איך נוכל לומר דמזבח הוה כ"ש הרי המזבח נעשה מאבנים וקיי"ל דאין עושין כ"ש מאבן כמו דאין עושין כ"ש מעץ וכן הוא ברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה הי"ח עיי"ש שכ' וכל כ"ש אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד ואם עשאם של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין עיי"ש, אכן לפ"ז באנו למחלוקת רבי ור' יוסי בר יהודה בסוכה נ' ע"ב אי כ"ש של עץ פסולין או לא דלרבי דס"ל שם דכ"ש של עץ פסולין וממילא גם של אבן פסול דבעינן מתכת דוקא ע"כ מזבח ל"ה כ"ש כיון דהוה של אבן, אכן לריב"י דמכשיר כ"ש של עץ וה"ה לשל אבן דל"ב דוקא מתכת אה"נ דלדידי' י"ל דמזבח הוה כ"ש ועיין בש"ס דסוכה שם דפלוגתייהו דרבי וריב"י הוא אי דרשינן כללי ופרטי או ריבוי ומיעוטי דרבי דריש כללי ופרטי ומה"ט ס"ל דכ"ש של עץ פסול כיון דילפינן בכלל ופרט ממנורה דבעינן מתכת דוקא וריב"י דריש ריבוי ומיעוטי ולכן ריבה הכל ולא מיעט אלא של חרס עיי"ש ובזה הי' מקום לישב דברי הרז"ה שהבאתי ולהצילם מהקושיא הגדולה שהקשה עליהם בספר יד שאול בסגנון אחר קצת ובדרך יותר נכון דכבר הבאתי קושית הרמב"ן איך נוכל לומר דבאו בה פריצים וחללוה היינו פריצי ישראל והטעם יהי' משום מעילה דהרי אבני מזבח הוה ג"כ כ"ש ואדרבה אין לך כ"ש גדול מהם ויש בהו מועל אחר מועל ולא יצאו לחולין כלל ע"י מעילה, אכן י"ל דהרז"ה שפיר קאמר כיון דשם בע"ז קאי הגמ' אליבא דרבי דהוא ס"ל שם דכלים ששמשו בהן בבית חוניו אסור להשתמש במקדש בהם ורצה הש"ס להביא סייעתא לדבריו מהא דגנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון ואדחי לי' דשם ה"ט כיון דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה וכיון דקאי בשטת רבי שפיר פירש הרז"ה דמה שאמרו בש"ס שם דה"ט שיכלו אנשי יון לאסור אבני מזבח כיון דבאו בה פריצים וחללוה היינו פריצי ישראל ויצאו לחולין ע"י מעילה דלשטת רבי דס"ל דאין עושין כ"ש של עץ וה"ה של אבן ע"כ אבני מזבח ל"ה כ"ש ונפקו לחולין ע"י מעילה כנ"ל ולשטתו (וכן הוא באמת מסקנת הדבר כיון דנקטינן כוותי' דאין עושין כ"ש של עץ וממילא קיימינן ג"כ דאבני מזבח ל"ה כ"ש וכאמור) אה"נ דבכ"ש או בפריצי עכו"ם לא נפקו לחולין אבל בנדרים שם בעל המאמר הוא ר' יוחנן והוא יסבור דעושין כ"ש של עץ (ויש להוכיח דס"ל כן לפי המבואר ברשב"א קידושין ט' ע"ב דה"ט דר"י דקאמר בש"ס שם דמבעלה ליכא למילף דאשה נקנית בביאה משום דהו"א עד דמקדש והדר בעיל כיון דר"י ס"ל לחלק צריך קרא ובש"ס דשבועות כ"ז ע"ב אמרינן דמאן דס"ל לחלק צריך קרא ע"כ ס"ל כמ"ד דדרשינן ריבויי ומיעוטי עיי"ש וממילא ס"ל דעושין כ"ש של עץ כנ"ל) וכיון שכן לדידי' ל"ל כסברת הרז"ה דהא שנאסרו אבני המזבח ע"י אנשי יון משום דבאו בה פריצים וחללוה היינו פריצי ישראל ומטעם מעילה דאבני מזבח לא נפיק לדידי' לחולין ע"י מעילה כיון דהוה כ"ש ויש בהו מועל אחר מועל ועכצ"ל לשטתו כפי' הרמב"ן דיצאו לחולין מפאת גזה"כ ובאו בה פריצים היינו פריצי נכרים וגם כ"ש יצאו לחולין ולכן שפיר קאמר דגם הכלים שנשתמש בהם בלשצר יצאו לחולין משום דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה ודוק:
ודע דבגוף הסברא שהבאתי למעלה דמזבח יכולין לבנות בלילה משום דל"ה בנין רק כ"ש יש להעיר דכ"ש גופי' מנ"ל דיכולין לעשות בלילה, דילמא כמו דאין בונין בהמ"ק בלילה ה"ה דאין עושין כ"ש בלילה, ועיין בחינוך מצוה צ"ה שכתב דזאת המצוה של ועשו לי מקדש כוללת גם הכלים הצריכים בבית אל העבודה כגון המנורה ושאר הכלים ועיין במנ"ח שם וא"כ מילתא דמסתברא לומר דבזמן שאסור לבנות הבית אסור לעשות גם הכלים כיון דשניהם נכנסים בגדר מצוה אחת ואם נניח דבאיזהו זמן מהזמנים ליתנייהו למצוה זאת יש לנו לומר דליתנייהו כלה הן לענין בנין הבית והן לענין עשיית הכלים. וקצת י"ל דדבר זה אי מותר לעשות כ"ש בלילה תליא במחלוקת שבין ר' יהודה ור' יוסי בש"ס דזבחים ס' שהבאתי אי דנין כלי מבנין או לא דאם נאמר דאין דנין כלי מבנין כמו שאמרו שם אליבא דר' יוסי י"ל דאין ללמוד כלי מבנין גם לענין שיפסול עשייתו בלילה דרק בנין אסור בלילה ולא עשיית כלי אמנם אם נאמר דדנין כלי מבנין כמו דס"ל לר' יהודה יש לנו לומר דכמו דאין לבנות הבית בלילה ה"ה דאין לעשות הכלים בלילה ויש לפלפל בזה עוד ואכ"מ:
ד ' והנה רש"י בר"ה שם תירץ לקושיא הנ"ל איך אסר ריב"ז יום הנף משום דחש שמא יבנה בהמ"ק בחמיסר בלילה והרי אין בונין בהמ"ק ביו"ט ובלילה דזה דוקא בנין בהמ"ק הנעשה ע"י אדם אסור ביו"ט ובלילה אבל בנין דלעתיד שיהי' בידי שמים יבנה גם בלילה וביו"ט עיי"ש וכ"כ התוס' בשבועות ט"ו ע"ב ד"ה אין שהבאתי, ועיין במעיין החכמה דפוס לבוב דף ל"ו שהקשה קושיא מושכלת והרי בגמ' דשבועות שם אמרו דמדינא בעינן שתתקדש העזרה במנחת חמץ והיינו בעצרת בשתי הלחם (דזאת היא המנחה האחת הבאה מן החמץ) ורק מה"ט אין מקדשין אותה במנחת חמץ משום דא"א כיון דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ואכן בעינן קידוש בשעת הבנין, א"כ בנין דלעתיד שיבנה ביו"ט כדברי רש"י הנ"ל כיון שיהי' ביד"ש ממילא יהי' מוכרח להבנות בעצרת כדי שיוכל לההקדש במנחת חמץ בשתהל"ח וא"כ איך חשש ריב"ז לאסור יום הנף דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, והרי בית דלעתיד ע"כ יבנה בעצרת ומהנמנע שיבנה בט"ו בניסן ובישוב קושיא זו נלפע"ד דהש"ס בר"ה שם דאסבר לן טעמא דריב"ז דאסר יום הנף משום דשמא יבנה בהמ"ק בחמיסר בלילה יסבור דדנין אפשר משאי אפשר וא"כ יש לנו ללמוד ולומר כמו דשני הבתים הראשונים נתקדשו בלא חמץ כן גם הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו יתקדש ג"כ בלא חמץ ואף דבהם א"א הי' לקדש בחמץ משא"כ בבית דלעתיד יהי' אפשר אין בזה כלום כיון דדנין אפשר משאי אפשר ולכן שפיר חש ריב"ז שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ואם לא יאסרו יום הנף יבואו לידי מכשול. אמנם לפ"ז יוצמח לנו דאם נאמר אין דנין אפשר משאי אפשר אה"נ דלא יהי' שייך לומר דטעמא דריב"ז שאסר יום הנף משום דחש שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן דזה א"א כיון דבנין דלעתיד ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ כקושית מעיין החכמה שהבאתי וההכרח יהי' איפוא להמציא טעם אחר לתקנת ריב"ז וז"ב:
ובהכי אשכחנא מילתא בטעמא לבאר דברי הש"ס בר"ה שם אמר רנב"י ריב"ז בשטת ר' יהודה אמרה דאמר עד עצם היום הזה עד עצמו של יום ועד בכלל ומי סבר לה כוותי' והא מיפלג פלג עלי' דתנן משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא יום הנץ כולו אסור א"ר יהודה והלא מן התורה היא דכתיב עד עצם היום הזה וכו' התם ר"י הוא דקא טעי בדריב"ז איהו סבר ריב"ז מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר עיי"ש וכל עובר ישתומם על הדברים האלה הנמצא כזה שאמורא יאמר על תנא שטעה בדברי התנא חבירו וביחוד מה הי' חסר לרנב"י אם ריב"ז באמת מדרבנן קאמר ור"י שפיר הבין דבריו. ועם האמור למעלה יתבאר לנו המאמר הזה בטו"ט דרנב"י קאי בסברא דאין דנין אפשר משאי אפשר ולכן לא רצה לומר דטעמא דריב"ז שאוסר יום הנץ משום דחש שמא יבנה בהמ"ק וכו' וכל עיקר האיסור ל"ה רק מדרבנן משום גזירה כיון דזה א"א שיבנה ביהמ"ק בט"ו בניסן דע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש במנחת חמץ בשתי הלחם ומשני הבתים שנתקדשו בלא חמץ אין ללמוד כיון דשם הי' א"א ובבנין דלעתיד שיבנה ביו"ט יהי' אפשר ואין דנין אפשר משאי אפשר וע"כ אמר דריב"ז מדאורייתא אסר כיון דיליף כן מקרא וכאשר שאלוהו מר"י שהבין בכוונת ריב"ז דלא אסר יום הנף רק מדרבנן השיב רנב"י דמר"י אין ראי' כיון דלשטתו אה"נ דהי' יכול ריב"ז לאסור מדרבנן כיון דר"י ס"ל דנין אפשר משאי אפשר כמבואר בש"ס דיבמות מ"ו ע"ב עיי"ש דס"ל דגר בטבילה סגי וע"כ משום דיליף מאמהות ודן אפשר משא"א וא"כ לדידי' לא יהי' מהצורך לקחת חמץ לקידוש הבית דלעתיד אף שיהי' אפשר דדנין אפשר משאי אפשר וילפינן מבתים הקודמים שנתקדשו בלא חמץ וכנ"ל ולכן חשב לשטתו דריב"ז מדרבנן אסר אבל לקושטא דמילתא דאין דנין אפשר משאי אפשר עכצ"ל דריב"ז מדאורייתא אסר וזה שאמר רנב"י ר"י טעה בדריב"ז היינו ר"י לשטתו טעה וחשב דריב"ז מדרבנן אסר כיון דלשטתו י"ל כן וחשב דריב"ז באמת הכי ס"ל אבל באמת גם ריב"ז מדאורייתא קאמר וזה התקין דרש והתקין זה נכון בבירור דברי הש"ס:
ה ולדאתן עלה הי' מקום לומר בביאור דברי הש"ס הנ"ל בדרך שאמרנו רק בסגנון אחר קצת עפ"י דברי התוס' בשבועות ט"ו ע"א ד"ה ויוצא שהקשו אהא דאמר רמי בר חמא בש"ס דאין העזרה מתקדשת אלא בשיורי מנחה כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל מקדשה אף עזרה דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל מקדשה, והקשו בתוס' הר הבית היכי קדיש שאין דבר נאכל בו ויוצא ממנו נפסל וכו' וכן בתי ערי חומה וכו' ותירצו דהיכי דלא אפשר לא אפשר עיי"ש ולפי דברי התוס' מוכח דאם נאמר דדנין אפשר משאי אפשר שפיר יש לנו ללמוד מהר הבית ומבתי ערי חומה דלא בעינן שירי מכחה וממילא ליכא שום סברא כלל שנבעי חמץ לקידוש העזרה. והנה כבר הבאתי למעלה קושיות מעיין החכמה דלא נוכל לומר דריב"ז אסר מטעם גזירה כיון דבנין דלעתיד ההכרח שיבנה בעצרת כדי להתקדש בחמץ אמנם י"ל דהש"ס דקאמר דריב"ז אסר מטעם דחש שמא יבנה בהמ"ק וכו' קאי בסברא דדנין אפשר משאי אפשר וא"כ קושית התוס' הנ"ל עומדת בתוקפה ושוב י"ל מהר הבית ומבתי ערי חומה מוכח דלא בעינן שירי מנחה וממילא ג"כ לא בעינין חמץ ושפיר י"ל דהמקדש יבנה בניסן, אולם רנב"י יסבור דאין דנין אפשר משא"א ושפיר בעינן שירי מנחה לקידוש העזרה ומדינא בעינן ג"כ חמץ רק דלא אפשר כמבואר בש"ס שם וא"כ בנין דלעתיד שיהי' אפשר לקדשו בחמץ ההכרח יהי' שיבכה בעצרת וע"כ לא ניחא לי' לרנב"י למימר דריב"ז אסר מדרבנן מטעם גזירה ולכן אמר דריב"ז מדאורייתא אסר משום דדרש עד ועד בכלל, וכאשר שאלוהו מר"י שחשב דריב"ז מדרבנן אסור השיב דר"י טעה בדרבי יוחנן בן זכאי היינו דמר"י אין ראי' דהוא לשטתו אה"נ דהי' יכול לחשוב דריב"ז מדרבנן קאמר כיון דהוא ס"ל דנין אפשר משאי אפשר וא"כ קשה לשטתו קושית התוס' ומוכח איפוא מהר הבית ומבתי ערי חומה דל"ב שירי מנחה וה"ה דל"ב חמץ ויוכל הבית להבנות בכל זמן ולכן חשב דריב"ז אסר מטעם חשש שמא יבנה בהמ"ק, אבל באמת א"א לומר כן כיון דאין דנין אפשר משאי אפשר ובעינן חמץ ושוב בהכרח המקדש יבנה בעצרת ולא בניסן וע"כ דריב"ז מדאורייתא אסר ודו"ק:
ו ומה נאמנו הדברים האלה בישוב דברי רש"י במגילה י' ע"א שכ' בד"ה לאו דר"א דבעי קלעים להיכל סבר לא קידשה לאחר החורבן לפיכך פרסו קלעים במקום בנין וחזרו וקדשו בתודות ובשיר כדאמר במס' שבועות עיי"ש ויש לתמוה טובא הרי שם מיירי לענין קדושת העזרה ובקדושת העזרה לא סגי לי' בתודות רק בעינן שיורי מנחה כמאמר רמי בר חמא בש"ס דשבועות שהבאתי שהוא מאמר מוסכם ואין חולק עליו וזה דקדוק עצום וראיתי אח"כ שכבר עמדו בזה המפורשים ועם האמור למעלה הדבר נכון דהנה בש"ס שם מקשה על רמי בר חמא דבעי שיורי מנחה לקידוש העזרה דומיא דירושלים דדבר הנאכל בה מקדשה אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מיתאכלי ומשני כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל מקדשה אף עזרה דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל מקדשה וכבר הבאתי קושית התוס' אמאי לא נילף מהר הבית ומבתי ערי חומה שמתקדשין אף בדבר שאין נאכל בו ויוצא ממנו נפסל ותירצו דשם א"א משא"כ היכי דאפשר וכתבנו דלפ"ז מאן דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר לדידי' אה"נ דל"ב שיורי מנחה לקידוש העזרה ושפיר תוכל להתקדש בלחמי תודה דל"ב דוקא דבר שנאכל בו ויוצא ממנו נפסל, ור"א הוא הוא דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר כמבואר בש"ס דיבמות מ"ו ע"א ובמנחות פ"ב א"כ לדידי' באמת ל"ב שיורי מנחה לקידוש העזרה וסגי בלחמי תודה ולכן שפיר פירש"י אליבי' דקדשו את העזרה בתודות וזה ישוב נכון:
ו ועיין במהרש"א שבועות ט"ו שם שהקשה איך ס"ד דהש"ס דבעינן חמץ לקידוש העזרה והרי חזינן דשלמה קידש הבית בסוכות ולא המתין עד עצרת שיקדשנו בחמץ ולפענ"ד כראה לישב בפשיטות דאין כוונת הש"ס לומר שנצטרך באמת חמץ לקידוש העזרה דזה א"א שהרי אנו רואים ששלמה קידש הבית בסוכות ולא הקפיד שיהי' הקידוש בחמץ רק כוונת הש"ס לדחות דינו של רמב"ח שמצריך שירי מנחה לקידוש העזרה משום דמקיש קידוש העזרה לקידוש ירושלים וע"ז מקשה הש"ס אם מקשינן קידוש עזרה לקידוש ירושלים הי' לנו להצריך גם חמץ וזה א"א לומר דהרי אנו רואים ששלמה קידש הבית בסוכות וא"כ ש"מ דאין להקיש קידוש העזרה לקידוש ירושלים וממילא לא בעינן ג"כ שירי מנחה וע"ז משני הש"ס דההיקש בתוקפו ואה"נ דמפאת ההיקש הזה הי' הסברא נותנת שנצטרך חמץ לקידוש העזרה ומה שאין אנו מצריכים חמץ הוא משום דלא אפשר כמו שביאר בש"ס שם אבל שירי מנחה דאפשר אה"נ דצריכין ובדרוש שדרשתי בימי בחרותי בבהכ"נ דק' לבוב ביום ז' של פסח שנת תרנ"ז הארכתי הרבה בענינים האלה ואחרי אשר בלא"ה כבר יצאנו מחוץ לעניננו נסתגר בזה: