אור ברסלב
ברכת אהרן פרק חמישי › רצח

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק חמישי · רצח

רצז

שם בגמרא. ההוא דנחית קמי' דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע ההוא צורבא מרבנן לרצויי למרי' א"ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי. יש לדקדק טובא הלא אביי לא חידש כאן רק אדכרי' לרבה דבר המבואר והמפורש במשנה ואין בזה שום ענין חידוד וחריפות, ומה זה דקאמר דרבה לחדודי לאביי הוא דבעי, וכבר עמדו בזה המפורשים גם על האי גברא דנחית קמי' דרבה, יקשה כיון שהי' צורבא מרבנן איך לא ידע משנה מפורשת שאסור לומר כן והאומר כן משתקין אותו, ולפענ"ד נראה בזה לומר רעיון נכון, דהנה כאשר נתבונן היטב בלשון המשנה ובלשון התפלה שהתפלל זה האיש נראה כי אם אמנם הסגנון ותוכן המאמר בשניהם אחד הוא בכ"ז יש ביניהם חילוק דק בנוגע לסדר המלות והרכבתם, כי במשנה נאמר האומר על קן צפור יגיעו רחמיך הנה הקדים מקודם קן צפור שהוא השם ואח"כ אמר יגיע רחמיך שהוא הפעל, אולם בתפלה שהתפלל זה האיש נשתנה הסדר כי הוא אמר אתה חסת על קן צפור, הקדים אתה חסת שהוא הפעל ואח"כ אמר על קן צפור שהוא השם, ואומר אני שלא במקרה לבד שנה זה האיש סדר המאמר מאשר הוא במשנה רק בכונה עשה כן, וזה שגרם לו שהרשה לעצמו לומר כן אף שגם הוא ידע דברי המשנה כאן, בהקדם מה שמהראוי לחקור בדברי המשנה שאמרה דהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ואמרו בגמ' לחד לישנא דה"ט משום שמטיל קנאה במעשה בראשית ועיין ברש"י שביאר דהוה כאומר על אלה חס ועל שאר בריותיו לא חס, ויש להבין מה משמע דהאומר כן כונתו שרק על אלה חס הקב"ה אבל על שאר בריות לא חס, הלא כמו שחס על אלו כן יכול לחוס גם על אחרים, ונראה בהבנת הענין דחז"ל ירדו פה לעומק השפה העברית ודבריהם מיוסדים על חקי הלשון ותכונתו, כי מתכונת לשון הקודש היא להקדים תמיד את הנושא לפני הנשוא ולא את הנשוא לפני הנושא, עד"מ יאמר בלה"ק ראובן (שהוא הנושא) אכל את הלחם (שהוא הנשוא) ולא להיפוך את הלחם אכל ראובן, ואם לפעמים יוקדם הנשוא לפני הנושא כגון שיאמר את הלחם אכל ראובן ע"כ יש בזה איזהו דיוק והגבלה והיינו את הלחם אכל אמנם ראובן אבל לא שאר דבר או איזהו הגבלה אחרת (יעיין בספר דברי שאול עה"ת להגאון מלבוב מהדו"ת פ' יתרו בד"ה ויחד יתרו שהביא ג"כ דבר זה בשם חכמי הלשון דמדרך לה"ק להקדים תמיד הנושא להנשוא ולא להיפוך, ואם מקדים הנשוא להנושא יש בזה איזהו שלילה עיי"ש) וא"כ מה יקרו דברי חז"ל באמרם שהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו משום שמטיל קנאה במעשה בראשית דהוה כאומר על אלה חס ועל אחרים לא חס, והיינו מדאומר על קן צפור יגיעו רחמיך והקדים על קן צפור שהוא הנשוא לפני יגיעו רחמיך שהוא הנושא, ולא אמר להיפוך רחמיך יגיעו על קן צפור כאשר כן הו"ל למימר לפי חקי הלשון בהקדמת הנושא להנשוא, הנה נראה זאת כאילו יש בזה איזהו דיוק והגבלה כלומר דרק על אלו חס אבל על אחרים לא חס ולכן משתקין אותו דמטיל קנאה במעשה בראשית, ונמצא לפ"ז דאם נהפך סדר המלות במאמר הזה באופן שיקדם בו הנושא להנשוא, אה"נ דיהי' מותר לאמרו כיון שעתה לא יהי' משמע בו שום דיוק ושלילה ולא יהי' שייך לומר שמטיל קנאה במעשה בראשית, ומעתה אמינא דזה הוא באמת מה שחידש האי גברא דנחית לפני רבה, כי גם הוא ידע דברי המשנה שאסור לומר כן, אבל הוא שנה סדר המאמר מאשר הוא במשנה כי במשנה נאמר על קן צפור יגיעו רחמיך בהקדמת הנשוא להנושא והוא אמר אתה חסת על קן צפור בהקדמת הנושא להנשוא ובזה חשב דליכא איסורא כיון דל"ש הטעם שמטיל קנאה במעשה בראשית וכאשר אמרנו, ודבריו אלה ישרו מאד בעיני רבה ואמר כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למרי', היינו כי באמת דבר נכבד חידש האיש הזה, לחלק בין נוסח הלשון כפי שהוא במשנה ובין נוסח הלשון שהמציא הוא וע"ד שביארנו, אמנם זה דוקא אם נאמר דהטעם הוא משום שמטיל קנאה במעשה בראשית שפיר יש לחלק כן דרק לומר על קן צפור יגיעו רחמיך כמו שהוא במשנה אסור משום דנראה כמטיל קנאה במעשה בראשית משא"כ כשמהפכין הסדר ואומרים אתה חסת על קן צפור כמו שאמר האיש אין איסור בדבר, אולם באמת מלבד הטעם הזה שמטיל קנאה במעשה בראשית יש עוד טעם אחר בש"ס מדוע אסור לומר על קן צפור יגיעו רחמיך, וזה משום שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, ולטעם הזה אין שום מקום לחילוק הנ"ל כי אף כשאומרים אתה חסת על קן צפור וכו' כמו שאומר האיש ג"כ שייך לומר שעושים מדותיו של הקב"ה רחמים, וזה אסור לעשות, והנה במשנה איתא סתמא האומר על קן צפור וכו' ואינו מבואר שום טעם לזה ויוכל להיות שזה הטעם השני הוא העיקר, וכיון שכן לא הועיל האיש הזה כלום בחידושו, וזה שאמר לו אביי והא משתקין אותו תנן היינו דבמתניתין סתמא תנן דהאומר כן משתקין אותו מבלי שתתן המשנה טעם לדברי', א"כ מאן יימר דהעיקר כטעם משום שמטיל קנאה במעשה בראשית דילמא העיקר כטעם השני משום שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ולטעם הזה לא הואיל האיש הזה כלל בחידושו וכנ"ל, ומקשה הש"ס ורבה נמי, היינו אטו רבה בעצמו לא אסיק אדעתי' זאת דהך מילתא שחידש זה האיש לא ברור עוד ויש לפקפק בו, ומה זה שיבחו כ"כ, ומתרץ דלחדודי לאביי הוא דבעי היינו דרבה אמנם ידע זאת, רק רצה לנסות כח החידוד של אביי אם גם הוא ירגיש זאת דמה שחידש זה האיש תלוי בשני הטעמים שבש"ס וכאשר ביארנו והענין יקר למבין:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה