אור ברסלב
ברכת אהרן פרק חמישי › רצה

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק חמישי · רצה

רצד

שם ברש"י ד"ה כרחבא שהי' מדקדק בלשון רבו ואומר סטיו כפול הי' ואע"פ שבלשון משנה קורהו אצטבא וכו' הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר אצטבא כפולה היתה עכ"ל יש להבין מה רבותא הוא זאת שדקדק בלשון רבו והרי דינא הכי הוא דאסור לשנות מלשון רבו כדאיתא בעדיות פ"א מ"ג הלל אומר מלא הין מים שאובים פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו עיי"ש וכאשר מטעם הזה דחה רש"י כאן לאידך לישנא דמפרש דראית הש"ס דרחבא הי' מדייק בשמעתתא דרבי' הוא מדאמר ר' יהודה דדייק ספיקי דרבוותי' אי מדרבי יהודה אי מדרב יהודה, דכולהו אמוראי נמי דייקו לומר דבר בשם אומרו. ונראה דמה שאמרו חייב אדם לומר בלשון רבו ל"ה רק מדת חסידות וזהירות בעלמא ולא חיוב גמור ואף שאמרו בלשון חייב לאו דוקא הוא רק שיגרא דלישנא, ויש להביא קצת סמוכין לזה מדברי התוס' תענית י"א ע"א ד"ה אסור שכתבו דאף שאמרו שאסור לש"מ בשני רעבון ל"ה זאת רק מדת חסידות עיי"ש ועיין בקהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ב לשון חכמים אות א' סי' נ"א שהביא כן בשם הר"ן סוף פ"ק דע"ז שכתב דמה שאמרו דאסור לעשות שותפות אם העכו"ם באמת ליכא בזה איסורא כלל אפי' איסורא דרבנן ליכא ול"ה רק מדת חסידות בעלמא עיי"ש אה"נ י"ל דמה שאמרו שחייב אדם לומר בלשון רבו ליה רק מדת חסידות ולא שיש איזהו איסור בזה וע"כ שפיר ספרו זאת לחידוש מרחבא שתמיד הי' מדייק בלשון רבו ועיין רש"י שבת ט"ו ע"א שהעיר אהא שאמרו דה"ט שאמר הלל מלא הין מים שאובים פוסלין את המקוה משום שחייב אדם לומר בלשון רבו והרי בכמה מקומות לא הקפיד על כך ולהנ"ל דמה שאמרו שחייב אדם לומר בלשון רבו ל"ה מצד הדין רק ממדת חסידות אין להתפלא כלל אם לפעמים הקפיד ע"ז ולפעמים לא הקפיד, דכיון שכל עיקר הדבר ל"ה רק זהירות בעלמא הנה לפעמים אשגח בי' ולפעמים לא אשגח וז"פ:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה