ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · רצב
שם ברש"י. כבר הבאתי במאמר שלפ"ז מה שהביא רש"י בשם הירושלמי דכשהערוד נושך את האדם, אם הערוד קודם למים מת האדם, ואם האדם קודם למים מת הערוד, וראיתי בספר שדי חמד חלק דברי חכמים סי' קכ"ה שהביא דמזה יש להמציא סמוכין להמנהג שנשתרש בקרב העם, שאחר כל חליצה החלוץ והחולצת ממהרין ללכת אל המים ולטבול וחושבין זאת לסגולה, ובהיות שעי"ז באים לידי קטטה שכל אחד רוצה להיות הראשון במים, לכן הב"ד גוזרין בהרבה מקומות אחר החליצה שלא ילך שום אחד מהם באותו היום למים לא החלוץ ולא החולצת, דהטעם בזה הוא ג"כ משום דלפי מה דמשמע מדברי הירושלמי הנ"ל מי שנשכו ערוד הסגולה היא שירוץ תיכף למים וינצל, ובשל"ה פ' כי תצא הביא בשם הזוהר פ' משפטים דכל איש מניח רוח באשתו ורוחא דילי' מכשכשא במיעהא כחיוייא (ועיין בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ט שמה"ט יש נמנעין מלישא אלמנה כיון שלדעת הזוהר יש סכנה בזה והביא שם מעשה נורא בענין זה) ולפי המבואר שם היבום הוא לתקנת המת וא"כ החלוץ היא כנלחם עם רוח המת המכשכש במיעהא כחווייא, ולכן נהגו למהר למים כדי להקדים להנחש שלא יזיק נשיכתו עיי"ש, והנה הדמיון מוזר ורחוק מאד כמובן. בשגם דלפי המבואר בתיקוני זוהר תיקון כ"ו (הובא בשד"ח שם) אדרבה ע"י החליצה אתפטר האי חיוייא דכרוך על עקבו עיי"ש, וא"כ ל"ש לומר שמה"ט נכון להקדים אחר החליצה למים כדי להנצל מחשש נשיכת החיוייא הבאה מחמת רוח המת, כיון שאז אדרבה החיוייא מסתלקת:
אכן אחרי רואי דברי השד"ח שהבאתי למעלה נתעורר בלבי דיש אמנם להביא קצת סמוכין למנהג הזה מדברי הירושלמי המובאים ברש"י כאן אולם בסגנון אחר ואז לא יהי' מהצורך כלל לבחון ולבדוק גנזי נסתרות דהנה עיקר המצוה בכגון דא הוא היבום כי כן גדרה התורה שאם ימות אחד בלא זרע ייבם אחיו את אשתו ויקום לו בזה שם בישראל ורק אם לא ירצה האח ליבם עליו לחלוץ ליבמתו וא"כ זה שחולץ ליבמתו ואינו מיבמה הוא דומה קצת לפורץ גדר שגדרה התורה כי התורה צותה ליבם וכן שורת הדין נותנת שהאח החי יקום שם לאחיו המת והוא ימאן בזה ומוציא את עצמו מן הכלל הנהוג, וכן מורה ע"ז לשון היבמה שאימרת לפני הזקנים מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי כאלו באה בקובלנא על יבמה שאינו מתנהג עמה כדרך כל הארץ ופרץ גדר הנהוג בישראל וידוע דכל הפורץ גדר ישכנו נחש (עיין קהלת י' ה') ולכן נתפשט המנהג שאחר כלות מעשה החליצה החלוץ ממהר לבוא במים כי אולי ישכנו נחש מפאת זה שפרץ גדר ולא רצה ליבם יהי' הוא קודם במים ואז נשיכת הנחש לא תזיק לו כדאיתא בירושלמי המובא ברש"י כאן דאם האדם קודם למים מת הערוד, ונתפשט המנהג שגם החולצת ממהרת לבוא במים כי אולי היא היתה מאיזהו צד הגורמת שהיבום לא יצא לפעולת אדם וא"כ הרי היא ג"כ בכלל פורצת גדר וחוששת לנפשה שלא ישכנה נחש לכן ממהרת ג"כ לבוא למים כדי להחליש כח הנשיכה וע"ד שאמרנו וכיון ששניהם רצים למים וכל אחד רוצה להיות הראשון באים לידי מריבה וע"כ לא נותר דרך אחר רק לגזור ששום אחד לא ילך למים וכנ"ל כנלפע"ד בדרך השערה, (ועיין ע"ז כ"ז ע"ב שמשמע משם דבנשיכת נחש לפורץ גדר ליכא רפואה עיי"ש דלחויא דרבנן ליכא אסותא וכן הוא בשבת ק"י ואולי י"ל דרק אסותא טבעית ל"מ לחויא דרבנן אבל אסותא סגולית כדוגמת הסגולה המובאת בירושלמי הנ"ל מהני גם בזה):