ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · רעט
שם בגמרא. שחיטה בזר כשירה. (א) עיין בשעה"מ פ"ו מה' ביאת מקדש (הובא למעלה בחידושינו לפרק ראשון מאמר ע"ה אות ד') שהמציא מילתא חדתא דאף דשחיטה בזר כשירה, זה דוקא בחול אבל בשבת לא הי' זר רשאי לשחוט רק כהן, והוציא כן מדברי רש"י ביבמות ל"ג עיי"ש, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ט' בש"ה שדחה דבריו, דמצאנו בפסחים ס"ד ע"א דסדר הקרבת הפסח הי' ששחט ישראל וקיבל הכהן ואח"כ איתא דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, הרי להדיא דגם בשבת הי' זר שוחט, אמנם הקשה שם קושיא גדולה, אם נאמר דגם בשבת הי' זר רשאי לשחוט, כאשר כן ונשמע מש"ס דפסחים הנ"ל א"כ מה זה שאמרו בש"ס דסנהדרין נ"א ע"ב דה"ט דממעטינן בברייתא שם מקרא דלזנות דבת כהן שחיללה שבת אינה בשריפה, משום דאתיא כר"ש דס"ל דשריפה חמורה, וסד"א הואיל ואחמיר רחמנא בכהנים דרבי בהו מצות יתירות תידון בשריפה, ולכן אשמעינן דרק כשזינתה תידון בשריפה אבל לא כשחיללה שבת, ומקשה מ"ש מיני' דידי' ומשני סד"א איהו דאשתריא לי' שבת לגבי עבודה, היא כיון דלא אישתריא שבת לגבה אימא תידון בשריפה קמ"ל, ואם נאמר דזר רשאי לשחוט גם בשבת ע"כ דה"ה גם אשה, דגם נשים שוחטות בק"צ כדאיתא בזבחים ל"א וא"כ אישתריא גם לגבה שבת אצל עבודה בשחיטה, והדרא קושית הש"ס לדוכתא מ"ש מיני' דידי', וזה הערה נפלאה:
ובישוב קושיא זו הי' נראה לפע"ד דאף אם נאמר דזר הי' רשאי לשחוט גם בשבת, מ"מ אשה בודאי לא היתה רשאה לשחוט בשבת, כיון דשחיטה בשבת לא היתה משכחת רק בק"צ שדוחה את השבת, א"כ בשלמא איש שפיר הי' רשאי לחלל את השבת בשחיטה, דכיון שיש לו חלק בק"צ וחלה עליו המצוה של הקרבתן, רשאי גם לחלל את השבת בשבילן, דאחרי שק"צ דוחה את השבת רשאי כל אחד לעשות בהן את חלקו והעבודה המוטלת עליו, הזר בשחיטה והכהנים מהקרבה ואילך, משא"כ אשה שאין לה חלק בק"צ ולא עלי' היתה המצוה להקריבן מהיכי תיתי לה למדחי את השבת בהקרבתן, ולכן לא היתה רשאה לשחוט בשבת, וכיון שכן שפיר אמרו דאשה לא אשתריא שבת לגבה אצל עבודה, דאשה אינה רשאה לשחוט בשבת ולא מצינו איפוא אצלה שום מעשה עבודה שידחה שבת (ושוב מצאתי שמו"ז מאוה"ג זצלה"ה בעצמו הרגיש בזה במק"א בספרו חא"ח סי' ל"ה בש"ה עיי"ש) ועיין לעיל בחידושינו לפרק רביעי מאמר ר' מ"ש בפרט זה אי נשים יש להן חלק בק"צ כיון שלא הי' שוקלות והבאנו שם דברי הבשמים ראש בסי' פ"ט דמה"ט י"ל דנשים פטורות מתפלות המוספין כיון שלא הי' להן חלק בק"צ והארכנו בזה, אמנם יש לפקפק בדברינו דהרי מלבד ק"צ יש גם פסח דדוחה שבת, ובפסח נשים חייבות וא"כ ע"כ רשאות לשחוט בשבת, ושוב קשיא הרי גם לגבי דידה אישתריא שבת אצל עבודה בשחיטת הפסח שרשאות לשחוט בשבת, ונראה דזה יהי' תליא בפלוגתא שבש"ס דפסחים צ"א ע"ב אי אשה בפסח הוה חובה או רשות, דאם נאמר דהוה חובה בודאי היתה רשאה לשחוט בשבת כמו אנשים זרים ששוחטין בשבת וכמו דאיתא במשנה דפסחים ס"ד שהבאנו למעלה, אמנם אם נאמר דל"ה רק רשות י"ל דאה"נ דאשה לא היתה רשאה לשחוט הפסח בשבת כיון דליתא בתורת חיוב ורק בתורת רשות לא אלימא למדחי שבת בשחיטתו, ויש להביא סמוכין לזה מדברי הש"ס בפסחים שם שאמרו דלמ"ד אשה בפסח רשות אין פסח של אשה דוחה שבת עיי"ש וה"ה די"ל דאשה אינה רשאה לדחות השבת בשחיטת הפסח של אנשים כיון דל"ה בתורת חיוב ורק בתורת רשות והתורה לא התירה לחלל את השבת בפסח רק למי שישנו בו בתורת חיוב ולא למי שישנו בו רק בתורת רשות, ובזה הי' מקום לומר פרפרת נאה דהש"ס דסנהדרין שם דקאמר סד"א איהו דאשתרי' לי' שבת לגבי עבודה, אבל איהי לא אישתריא לה שבת לגבי עבודה קאמר כן לר"ש לשטתי' אשר אליבא דידי' קיימינן בש"ס שם דס"ל שריפה חמורה כדאיתא בגמ' שם, ור"ש הוא דס"ל בפסחים שם דאשה בפסח הוה רק רשות ולא חובה, וא"כ לדידי' אשה אסורה לשחוט פסח בשבת כמ"ש ולכן שפיר אמרו דלא משכחת אצלה שום דחיית שבת לגבי עבודה, כי לשטתו אשה אסורה לשחוט בשבת הן בק"צ והן בפסח וכאמור, אבל איש זר אה"נ דהי' רשאי לשחוט בשבת ולכן איתא אמנם במתניתין לענין פסח דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת וכמו דבחול הי' זר שוחט כן גם בשבת ודוק:
(ב) עוד נלפע"ד לומר בישוב הקושיא שהבאנו על הא דקאמר הש"ס בסנהדרין שם דה"ט דאיצטריך קרא יותר בבת כהן מבכהן עצמו משום דאיהו אישתריא לי' שבת בעבודה משא"כ איהי דלא אישתריא לה שבת לגבי עבודה, והרי גם לה אישתריא שבת בעבודה בשחיטה דכשירה בזרים וה"ה בנשים, דאין הענינים דומים זל"ז כלל, דבשלמא מה דאישתריא שבת לכהנים גבי עבודה, הנה אישתרי לי' ביחוד מפאת מעלת הכהונה, ולא נאמר רק בכהנים לבד ולא בזולתם, דכל ישראל אסורים לחלל שבת במעשה העבודה, ורק הכהנים לבד מותרים, וכיון שכן יש יש להוכיח מזה שאנו רואים שהותר לכהנים לחלל שבת מה שלא הותר לזולתם, דבענין חילול שבת הקילה קצת התורה גבי כהנים, ולכן אם באנו להחמיר על הכהנים בנוגע לחילול שבת ולומר דשאר מחלל שבת יהי' דינו בסקילה וכהן המחלל שבת יהי' דינו בשריפה וזה שמפאת חומר קדושת הכהן דאחמיר בהו רחמנא ורבי מצות יתירות יהי' חמור ודינו יהי' בשריפה, יש להשיב דאדרבה בפרט זה של שמירת שבת הלא אנו רואים דלא לבד שלא החמירה התורה בכהנים רק עוד הקילה בהם ושריא להו מה שלא שריא לזולתם, וממילא ל"צ קרא מיוחד להורות דכהן המחלל שבת ג"כ בסקילה כמו שאר ישראל ולא שריפה, דאיזהו סברא היתה שבנוגע לחילול שבת יהי' כהן חמור מישראל, הלא בפרט זה אדרבה עוד כהן קיל מישראל וכאשר כתבנו, משא"כ הא דאישתריא שבת גבי בת כהן בעבודה בשחיטה לא אישתריא לגבה דוקא היינו מפאת מעלת הכהונה שעלי' כיון שהיא בת כהן ורק משום שאין זה נכנס בגדר חילול שבת דהא כל איש מישראל רשאי לעשות זאת, ואפי' אשה אחרת שאינה בת כהן, וא"כ מזה שרשאה בת כהן לחלל את השבת בשחיטה אין לשפוט כלל שיש איזהו צד קולא ביחוד בבת כהן בנוגע לחילול שבת, דמה שהיא רשאה לעשות רשאה גם בת ישראל לעשות, ואין ההיתר בזה מצד שהיא בת כהן דוקא, וכיון שכן שפיר הי' מקום לומר בה דכיון דאחמיר רחמנא בכהנים מצות יתירות תהי' בת כהן נידונת בשריפה בחילול שבת, כי בה א"א לדחות כמו בכהנים עצמם דבנוגע לחילול שבת אדרבא יש קולא גבי כהנים שרשאין לחלל שבת בעבודה, דבבת כהן ליכא קולא זו דמה שהיא רשאה לחלל שבת בשחיטה ל"ה כלל מצד מעלת הכהונה ורק משום שכל אדם רשאי לעשות כן ואין מזה הוכחה על צד קולא הנמצא בה ביחוד וכנ"ל, וא"כ החומר מצד מעלת הכהונה יש בה והקולא שיש בכהנים עצמם לית בה ולכן איצטריך קרא למעט דאף דאחמיר בה רחמנא מצות יתירות, ג"כ דינה בסקילה בחילול שבת ולא בשריפה, וזה רעיון עמוק:
(ג) ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב סי' ל"א אות ד' שהקשה כיוצא בזה על שטת הרמב"ם דס"ל דהדלקת הנרות במקדש היתה כשירה בזרים כמבואר בדבריו פ"ט מה' ביאת מקדש הי"ב ומסתמא דה"ה דכשירה היתה בנשים. דמה דכשר בזר כשר גם בנשים, א"כ מה זה שאמרו בש"ס דסנהדרין שם דאיהי לא אישתריא שבת לגבה בעבודה, הרי גם בה אישתריא שבת בהדלקת הנרות שדוחה את השבת וכשירה בנשים, ולפמ"ש למעלה גם קושיא זו ל"ק, דמה דאישתריא שבת לגבי בת כהן בהדלקת הנרות ל"ה ג"כ קולא מיוחדת לבת כהן דוקא כיון שכל הנשים רשאות לעשות כן, וממילא אין מזה ג"כ הוכחה כלל שיש איזהו צד קולא מיוחד בבת כהן בנוגע לחילול שבת, כמו בכהן דשאני בכהן עצמו שאישתריא לי' (ביחוד) שבת משא"כ בת כהן לא אישתריא כלל שבת לגבה (ביחוד) וכיון שכן שפיר הו"א דבת כהן כיון שהצד החמור מפאת מעלת הכהונה נמצא בה, והצד הקל שיש בכהן בנוגע לחילול שבת לא נמצא בה, תהי' נדונת בשריפה כשחיללה שבת, ולכן איצטריך קרא למענו וכאשר ביארנו ודוק היטב: