אור ברסלב
ברכת אהרן פרק חמישי › רסה

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק חמישי · רסה

רסד

שם בגמרא אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה. (א) אמרתי להזכיר פה מה שראיתי באבודרהם שער ברכת המצות ומשפטיהן שהעיר אמאי לא תקנו לברך על הדינים דהוו מ"ע והי' מהראוי לברך עליהם כמו שמברכין על שאר מ"ע, ולפענ"ד נראה בזה לומר רעיון נכון, דע"כ ל"ש לברך רק על מצוה שנאמרה לכל אחד ואחד באופן שהעושה אותה מקיים המצוה בשלימות, כמו למשל בלוקח לולב ציצית תפלין וכדומה. אבל במצוה שלא נאמרה ליחיד רק לרבים באופן שהעושה אותה אינו מקיים המצוה בשלימות רק חלק ממנה בכגון דא לא תיקנו לברך, ולפ"ז בעשיית דין נהי דחשובה מצוה כמ"ש רש"י בכתובות ק"ו ע"א ושפטתם צדק מכאן דמצות עשה לדיינים שישפטו, אבל הרי המצוה הזאת לא חלה רק על כל הב"ד ביחד דיחיד אסור לדון מה"ת ורק בעינן ב"ד של ג' וכן משמע לשון הכתוב ושפטתם צדק שנאמרה המצוה בלשון רבים, ולכן לא יוכל גם כל אחד מהדיינים לברך כיון שהוא אינו מקיים המצוה בשלימות ורק חלק ממנה ובכגון דא לא תיקנו לברך, ועיין ברמב"ם פ"א מה' ברכות ה"ג שכתב וז"ל וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה וכו' עכ"ל ומשמע ג"כ מלשונו שהחיוב לברך ל"ה רק על כל מצוה כלומר אם העושה המצוה מקיים אותה מכל וכל ובשלימות, אבל לא כשמקיים רק חלק ממנה וכמ"ש. אמנם לפ"ז הי' מקום לצדד ולומר דע"כ ל"ש לומר כמ"ש רק אם נאמר דיחיד אסור לדון מה"ת, א"כ לא נאמרה המצוה רק לכל הב"ד ביחד, ולכן לא יוכל כל אחד מהם לברך כיון שאינו מקיים המצוה בשלימות וכנ"ל (ואף דקיי"ל דיחיד מומחה דן, זה ל"ה רק תקנתא דרבנן, דמדאורייתא לעולם בעינן שלשה כמ"ש התוס' בסנהדרין ה' ע"א ד"ה ואם (דלא כפירש"י שם שכתב דיחיד מומחה דן מה"ת דכתיב בצדק תשפוט עמיתך) ועל תקנתא דרבנן ל"ש לברך כמובן) אבל אם נאמר כר' אחא ברי' דר' איקא בסנהדרין ג' דמדאורייתא חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך, א"כ י"ל דהמצוה היתה על כל אחד מהדיינים שישפוט בצדק, וכן מורה לשון המצוה בצדק תשפוט בלשון יחיד, ושפיר י"ל שצריך לברך כיון שמקיים המצוה בשלימות, והנה אנן קיי"ל דמדאורייתא בעינן שלשה, דלא כר' אחא ברי' דר' איקא כמ"ש הש"ך בחו"מ רסי' ג' עיי"ש שמקיים דברי הע"ש וחולק על הסמ"ע בזה, ולכן מוסכם אמנם מכל הפוסקים דאין לברך על הדינים, דאם המצוה הוה בשלשה, ממילא כ"א אינו מקיים המצוה בשלימות ורק חלק ממנה, ושוב אין לברך וכאמור, ועיין בסנהדרין שם דהנפ"מ אי קיי"ל כר' אחא דמדאורייתא בחד סגי או לא, הוא דינו של שמואל דאמר דשנים שדנו דיניהן דין, דר' אחא אית לי' דשמואל אבל החולק על ר' אחא ל"ל כשמואל עיי"ש:

ב ובזה יעלה בידינו פלפול נחמד לישב הקושיא הגדולה שהקשה הגאון מהר"ץ חיות זצ"ל (הובא בתשו' ח"ס או"ח סי' נ"ד) על הא דמוסכם מכל הפוסקים דאין לברך על הדינים ומה יענו להא דאיתא בירושלמי ר"פ כיצד מברכין ר' ירמי' ור' חגי אזלין לגו חנותא קפץ ר' חגי ובירך א"ל ר' ירמי' יאות את עבדית שכל המצות טעונות ברכה דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצות, מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונות ברכה, ופי' הר"א פולדא שם דחנותא היינו מקום שדנין שם ובירך על מ"ע דדינים דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ור' ירמי' הצדיקו במענה פיו דשפיר עביד שבירך, הרי להדיא שמהראוי לברך על הדינים, ואיך נעלמו דברי הירושלמי מכל הפוסקים שהחליטו בפשיטות דאין לברך על הדינים ורק חקרו לתת טעם מדוע אין מברכין, ועינינו הרואות בירושלמי דבאמת יש לברך וזה קושיא גדולה:

ועפ"י דרכינו למעלה נאמר אחרי אשר נעיר עוד על פרטים אחדים בדברי הירושלמי שמהראוי לתת עליהם לב, מתחלה יש להבין הלשון קפץ ר' חגי ובירך. אשר זה מורה כאילו ר' חגי רצה לחדש איזהו דבר בברכה הזאת, ובאמת מה חידש, הלא אם מהראוי לברך על הדינים בודאי כ"ע עושים כן ומפני מה שבחו ר' ירמי' על מעשהו זה, עוד יש להבין הא שפירש הר"א פולדא דה"ט שבירך ר' חגי על הדינים דהוה מ"ע דכתיב בצדק תשפוט עמיתך, והרי מ"ע דדינים כתב רש"י בכתובות ק"ו ע"א היא ושפטתם צדק, ומדוע שנה הר"א פולדא והביא מקרא אחר, והעולה על כלנה יש להבין שמפשטות הלשון משמע שלא הי' שם רק ר' ירמי' ור' חגי, ואיך ישבו כלל לדין והא אין דנין בשנים דבעינן ב"ד של ג':

ומפאת זה אומר אני דר' ירמי' ור' חגי שדנו בשנים ה"ט משום דס"ל באמת דשנים שדנו דיניהם דין כשמואל, והיינו דקאי כותי' דר' אחא ברי' דר' איקא דמה"ת חד נמי כשר וא"צ כלל ב"ד של ג'. אמנם לפ"ז שוב כל אחד מהדיינים מקיים המצוה בשלימות וממילא מהראוי לברך על הדינים וכמו שביארנו למעלה, ומעתה אמינא דזה באמת פירוש דברי הירושלמי קפץ ר' חגי ובירך הכונה כיון שראה ר' חגי שבהגיעו לגו חנותא ישב אתו ר' ירמי' לדין, ולא המתין עד שיצטרף עמהם עוד אחד שיהי' ב"ד של ג', הבין מזה שר' ירמי' תפס דהילכתא כשמואל דגם שנים שדנו דיניהם דין וכיון שכן שוב מהצורך אמנם לברך וע"כ קפץ ובירך להורות על הדבר הנכבד שנתחדש לו עתה דמ"ע דדינים הוה כשאר מ"ע שצריך לברך עליהן, ור' ירמי' בראותו זאת שבחו ואמר לו דיאות עביד שכל המצות טעונות ברכה כלומר דלשטה זו אה"נ דאין חילוק בין מצוה דדינים לשאר מצות ושפיר יש לברך עלי' כמו על שאר מצוה ודוק:

ג ומה מדוקדקים לפ"ז דברי הר"א פולדא שפירש דר' חגי בירך על מ"ע דדינים דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ודקדקנו דהרי מ"ע דדינים היא ושפטתם צדק כפירש"י בכתובות ק"ו ולא בצדק תשפוט עמיתך ולהנ"ל הדבר נכון מאד, דאם נאמר דמ"ע דדינים הוא קרא דושפטתם צדק ע"כ אין לברך, כיון דהמצוה כוללת כל הדיינים, וא"כ מדבירך ר' חגי אין זאת רק משום דקאי בשטת ר' אחא ברי' דר' איקא, דמה"ת חד כמי כשר, ולדידי' שפיר יש לברך וכמו שביארנו, ולר' אחא ברי' דר' איקא ע"כ העשה היא קרא דבצדק תשפוט עמיתך, דכתיב בלשון יחיד כדברינו למעלה, ולכן שפיר פירש הר"א פולדא דה"ט שבירך ר"ח דהוה מ"ע דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ודוק:

ולפ"ז לא לבד שאין לתמוה כלל מדברי הירושלמי הללו על כל הפוסקים שהחליטו בפשיטות דאין לברך על הדינים כי אם אדרבה יש להביא ראי' אליהם, דמדמספר לנו הירושלמי לחידוש שר' חגי קפץ ובירך, וזה משום שראה שר' ירמי' דן בשנים והחליט מזה דס"ל דמה"ת בחד כמי סגי וע"כ יש לברך, א"כ לקושטא דמילתא דנקטינן דמה"ת בעינן שלשה דוקא כאשר הבאנו למעלה בשם הש"ך אה"נ דא"צ לברך וע"כ אמנם מוסכם מכל הפוסקים שאין לברך על הדינים, והענין נחמד:

ד ובעיקר דברי הירושלמי הנ"ל הנה ראיתי בפירוש על הירושלמי מבעל ספר חרדים שביאר דברי הירושלמי בסגנון אחר דר' חגי ור' ירמי' הלכו אל החניות להשגיח על תיקון המשקלות ולענוש ולהכות את מעותי המדות אשר זאת היא מ"ע כמה דאיתא בירושלמי יהי' לך מלמד שמעמידין ארגמדים (פירוש ממונים על המדות) ובירך ר' חגי ברוך אשר קדשנו וצונו לקדש המדות והמאזנים ולתקן השערים ואח"כ הביא בשם הר' אליהו שהי' מברך כשהי' נותן צדקה או מלוה לעני וכן בכל המצות ולא נהגו כן מעולם, אלא במקצת מברכין ובמקצת אין מברכין, וכבר נשאל הרשב"א על הדבר ונדחק לתת טעם מה נשתנו אלו מאלו עיי"ש, והנה מה שהביא בשם הרשב"א כונתו לתשו' הרשב"א סי' י"ח אשר שמה ידובר באריכות מענין ברכות המצות ומשפטיהן, אכן יש להבין מדוע לא הי' ניחא לי' לבעל ספר חרדים לפרש ג"כ כפירוש הר"א פולדא דר' חגי בירך על הדינים, ואולי ה"ט משום דס"ל דעל הדינים אין לברך וכמו שביאר הרשב"א בתשובה שם דשמא לא יקבלו בע"ד עליהם את הדין, וע"כ פירש דר"ח בירך על תיקון המדות והמשקלות, ולפי פירושו של בעל ספר חרדים הנ"ל יש להעיר מדברי הירושלמי הללו על מ"ש הר' יוסף בן פלאט בתשובתו בס' אבודרהם שהבאנו למעלה, דמה"ט אין מברכין על ארבע מיתות ב"ד ומלקות (אף דהוה מ"ע כמ"ש הרמב"ם בספר המצות סוף שורש י"ד) כיון שיש בזה קלקול וצער לאחרים וכל מצוה שיש בה קלקול וצער לאחרים אין מברכין עלי' כמו שאמרו אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים וכן אמרו שהקב"ה אמר להמלאכים בשעת קריעת ים סוף שלא יאמרו שירה משום שמעשי ידיו טובעים בים ועוד מאמרים כאלה, ומדברי הירושלמי הללו לפי פירושו של הספר חרדים מוכח דגם על מצוה שיש בו צער וקלקול לאחרים כאשר אנו רואים שר"ח בירך על הכותו וענשו את מעותי המדות וצ"ע:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה