ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק חמישי · רסד
שם בגמרא. א"ל הי תורה והי מצות דמגנו עלן. (א) נסתפקתי בהא דקיי"ל דמצות מגינות ומצילות ומה"ט שרינן במקום מצוה כמה דברים שיש בהם חשש סכנה משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע, עיין לדוגמא בש"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף א' ברמ"א דאין לשפוך מים שלנו מפני המת דשומר מצוה לא ידע דבר רע, ועיין במג"א ס"ס ר"ו שכתב כיוצא בזה לענין מי שברך על המים ושמע שיש מת בעיר (צ"ל באותה שכונה) דמותר לשתות מעט מן המים משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע אם הכלל הזה דהמצות מגינות ומצילות שייך גם בעושה מצוה ואינו מצוה לעשותה כגון סומא דפטור מן המצות או אשה במעשהז"ג, או דילמא ל"א כן רק במי שעושה מצוה כמצוה ועושה, אבל לא במי שעושה ע"ד אינו מצוה ועושה, והנה בהשקפה הראשונה נזכרתי מדברי הח"ץ בתשובה סי' א' שכתב לדחות דברי האומרים דביבום ל"ש החשש דקטלנית משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע מדברי רש"י עה"ת בפ' וישב שכתב על הא דאמר יהודה לתמר שבי אלמנה בית אביך וכו' דדוחה הי' אותה בקש משום שאמר מוחזקת היא זו שימיתו אנשי' ושם הי' ביבום ואפ"ה חש יהודה לאיסור קטלנית, וש"מ דגם ביבום שייך חשש קטלנית (ועיין בנובי"ק אה"ע סי' י') והדר כתב ואין לומר דשאני מצוה ועושה דלא תהא גרועה מצוה דאורייתא שרצו אבותינו לקיימה ממצוה קלה דרבנן דאמרינן בה שליחי מצוה אינן ניזוקין עיי"ש, אלמא דאפי' היכי שעושין מצוה כאינו מצוה ועושה ג"כ י"ל דהמצוה מגנת ומצלת, אמנם יש לחלק בין הענינים דבשלמא האבות שקיימו התורה עד שלא נתנה הי' עכ"פ בגדר החיוב, ורק שהחיוב לא נתפרסם עוד, וא"כ י"ל אף דלכל העולם לא נתפרסם עוד החיוב, מ"מ המה כבר השיגוהו ברוח קדשם, ולכן בעשותם אותו נחשב להם למצוה גמורה שמגנת על עושיה, משא"כ סומא ואשה במעשהז"ג הרי לא נכנסו כלל בגדר החיוב וא"כ ל"ש בהו לומר דשומר מצוה לא ידע דבר רע, וקצת יש לדמות זאת למ"ש התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא דלכן אשה פטורה ממעשהז"ג אפי' מדרבנן דלא מקרי מינא דבר חיובא עיי"ש, אמנם התוס' שם כתבו דסומא אה"נ דחייב מדרבנן במצות דמקרי מינא דבר חיובא, ולפ"ז הי' מקום לחלק לענין הספק שאנו דנין עליו בין סומא לאשה במעשהז"ג, דסומא דהוה עכ"פ מינא דבר חיובא שפיר אמרינן בי' שומר מצוה לא ידע דבר רע, משא"כ באשה במעשהז"ג דל"ה כלל מינא דבר חיובא, אולם לדברי התוס' הנ"ל בלא"ה יש לחלק בין סומא לאשה במעשהז"ג לפמ"ש הח"ץ בתשו' שם דגם במצוה דרבנן אמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע, א"כ בסומא דחייב במצות דרבנן כדברי התוס' הנ"ל י"ל בי' שומר מצוה לא ידע דבר רע, משא"כ באשה במעשהז"ג דפטורה אפי' מדרבנן, ועיין בפמ"ג או"ח סי' תל"ג במש"ז ס"ק ז' שהוכיח ג"כ דבמצוה דרבנן אמרינן שליחי מצוה אינן ניזוקין וזה כדברי הח"ץ שהבאנו:
ב והנה מצד הסברא הי' נלפע"ד דגם באשה במעשהז"ג י"ל דהמצוה מגנת ומצלת, דנהי דאשה פטורה ממעשהז"ג זה רק שאינה מחויבת לקיים המצוה, אבל אם מקיימת אותה קא עבדה מצוה ושפיר י"ל דהמצוה מגנת עלי'. ויש להביא סמוכין לזה מדברי הר"נ ר"ה פ"ד במתניתין דאין מעכבין את התינוקת מלתקוע שכ' דאעפ"י דאשה פטורה ממעשהז"ג מ"מ אם עושית אותן מקבלת שכר, והוציא כן מדאמר ר"ח דגדול. המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה משמע דגם מי שאינו מצוה ועושה יש לו שכר עיי"ש וכיון שכן שפיר י"ל דיכולה המצוה להגין עלי' (וקצת יש לדקדק על הר"נ שהוצרך להוציא דבר זה דגם אינו מצוה ועושה יש לו שכר מדקדוק הלשון דקאמר ר"ח גדול המצוה וכו' ובאמת איתא כן להדיא בב"ק פ"ז ע"א דקאמר ר"י השתא דשמעית להא דאר"ח דגדול המצוה וכו', מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי עיי"ש, הרי להדיא דרק שכר טפי אית לי' להמצוה ועושה אבל גם אינו מצוה ועושה שכרו לא יקופח) ואף דלענין איכות המצוה יש עכ"פ חילוק בין המצוה ועושה לאינו מצוה ועושה, והא ראי' שזה שכרו רב וזה שכרו רק מעט, מ"מ לענין שתגין המצוה על עושי' אין לנו להשגיח על איכותה, רק כל מצוה ומצוה כדאי היא שתגין על העושה אותה, דהרי גם במצוה ועושה יש חילוקים שונים באיכות המצוה, יש קלות ויש חמורות, ואפ"ה לענין הגנת המצוה אין חילוק ביניהן ורק בדרך כלל אמרינן דמצות מגינות ולא איכפת לן איזהו מצוה, קלה או חמורה, וה"ה גם באשה במעשהז"ג י"ל דכיון דעכ"פ מאיזהו צד מצוה קעבדה, המצוה מגנת עלי' ושייך לומר בה שומר מצוה לא ידע דבר רע, ועיין חולין קמ"ב ע"א במתניתין ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסור אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה עיי"ש, וזה מתאים לדברינו:
ג ויש להביא ראי' נאותה לדברינו דגם באשה במעשהז"ג י"ל שומר מצוה לא ידע דבר רע מדברי המדרש קהלת ח' שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ ולא היתה יודעת ברעתו של המן עיי"ש, והרי נשים אינן מצוות בעשה דתשביתו דהוה מעשהז"ג ואפ"ה הגינה המצוה הזאת על אסתר משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע, וש"מ דגם באשה במעשהז"ג י"ל כן. אמנם בזה יש לפקפק כי יש אומרים דנשים מוזהרות בעשה דתשביתו אף דהוה מעשהז"ג, וזה משום דמוזהרות בלאו דבל יראה מוזהרות ג"כ בעשה דתשביתו, וכאשר האריך בזה בשאג"א סי' פ"ב עיי"ש, ובלא"ה יש לדחות דאין למדין הלכה ממדרש, אמנם אי משום הא לא ארי' דכבר כתבו הפוסקים דהיכי שאין סתירה מפורשת בש"ס למדין הלכה גם ממדרש, ועיין ביד מלאכי כללי האלף סי' ע"ב מה שהאריך בזה
ד אמנם מצאתי ראי' נכונה לאידך גיסא דבמצוה שעושין ע"ד אינו מצוה ועושה ל"ש לומר שליחי מצוה אינן ניזוקין ושומר מצוה לא ידע דבר רע, מדברי הש"ס בשבת ס"ג כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ויש להבין הלשון כמאמרה, ועיין במהרש"א שם שעמד בזה, ונראה דהש"ס רצה לדייק ולהשמיענו דרק העושה מצוה כמאמרה, היינו שהוא מצוה ועושה, אין מבשרין אותו בשורות רעות דהמצוה מגנת עליו, דשומר מצוה לא ידע דבר רע, אבל אם עושה מצוה שלא כמאמרה היינו כאינו מצוה ועושה, בזה ל"א דשומר מצוה לא ידע דבר רע:
עוד נלפע"ד להעיר בזה מדברי הש"ס בסוטה כ"א ע"א דאיתא שם אהא דאמרו במתניתין שאם יש לה זכות תולה, זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא אינה מצוה ועושה היא, אלא זכות דמצוה וכו' ומשמע מזה ג"כ דמצוה שאין האשה מצוה בו לא תוכל להגין עלי', ועיין ברש"י שם שפירש דכיון דאשה אינה מצוה אין שכרה גדול כמצוה ועושה, ומשמע מדבריו דאף שיש אמנם קצת שכר גם לאינו מצוה ועושה כמ"ש למעלה מ"מ שתגין עליו המצוה אין בכחה, ויש לחלק קצת בין הענינים ואכמ"ל: