אור ברסלב
ברכת אהרן פרק חמישי › רסא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק חמישי · רסא

רס

שם בגמרא. אביי הוה יתיב קמי' דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא. (א) עיין בפירוש רבינו יונה על הרי"ף כאן שהביא לפרש דברי אביי דקאמר אנא תפלין מנחנא ר"ל שמחת מצוה אני שמח כי חולה הייתי במעי ולא יכלתי להניח תפילין זה כמה ימים מפני חשש הנקיות ועכשיו שנתרפאתי אני שמח בקיום המצוה הזו וזה השערה נאותה כי באמת אביי הי' חולה מעיים כדאיתא בש"ס דשבת ל"ג ע"א דאביי חש בהדרוקן שהיא מין חולי מעיים כידוע ועיין חולין קל"ג ע"א דלא הי' יכול למיפרס ידי' אף שהי' כהן משום דאנסי' לי' עידני' וביאר הרי"ף שם דחולה במעיו הוה ולפיכך לא הי' פורש ידיו עיי"ש ובטח קרה לו הרבה פעמים שלא הי' יכול להניח תפלין ג"כ מפאת מחלתו וע"כ כשהוטב לו והניח תפילין הי' שמח:

ב ועיין כתובות ס"ה ע"א חומא דביתהו דאביי אתאי לקמי' דרבא אמרה לי' פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא א"ל ידענא בי' בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה לי' חיי דמר דהוי משקי לי' בשופרזי (פירוש גביעים ארוכים) וי"ל בדרך השערה דה"ט שרגיל הי' אביי לשתות יין דזה הוה ג"כ מפאת מחלתו כיון שהי' חולה מעיים ויין טוב לחולי מעיים כדאיתא בשקלים פ"ה ה"א דבן אחייה רפא הכהנים שהי' חולי מעיים ע"י שנתן להם לשתות יין דחמר טב למעייא, ולכן גם אביי שתה יין כדי להקל מחלתו, ועיין להלן בש"ס דף נ"א ע"א שמבואר שם ג"כ דיין מיושן טוב לבני מעיים עיי"ש, וזה מתאים ג"כ לעניננו. ולדאתן עלה הי' מקום לומר בדרך השערה דהא שאמר רבא ידענא בי' בנחמני דלא הוה שתי חמרא הנה הדברים מתאימים עם הא דאמר רבא בשבת ל"ג ידענא בי' בנחמני דמכפין נפשי' עיי"ש והיינו דאביי הי' דרכו לקמץ ולהרעיב עצמו וא"כ הבין רבא שבודאי לא הי' שותה יין שיהי' מהצורך לפסוק לאשתו חמרא. ועיין שבת קי"ח ע"ב דקאמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן וביאר הרש"ל בב"ק הובא בס' עיון יעקב על העין יעקב דאתי לאשמעינן דאע"ג שדרכו הי' לקמץ בכל מקום ולהכפין נפשי' מ"מ בדבר זה הי' וותרן עיי"ש וזה סייעתא לדברינו. ובאמת לולא שיצאו הדברים מפה קדוש הרש"ל הייתי אומר בביאור דברי הש"ס בשבת הנ"ל דקאמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן וכו' ג"כ בדרך זה רק בסגנון אחר קצת עפ"י דברי התוס' בחולין קל"ג ע"א ד"ה משקל שכתבו דאביי לא הי' עשיר וכן משמע ג"כ מדברי הש"ס בעירובין ס"ח דכאשר שאל רבה בר רב חנן לאביי מבואה דאית בי' תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי בי' לא עירוב ולא שיתוף השיב מה נעביד מר (היינו רבה) לאו אורחי' אנא טרידנא בגירסאי אינהו לא משגחי ואי אקני להו פיתא בסלא כיון דאי בעי לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו בטיל שיתוף ופירש"י כיון דאם אחד מהן הי' צריך לאכול מן השיתוף והי' שואלו ממנו אין יכולת בידו לוותר משלו בכל שבת לכך נמצא שאין בלבו להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף עיי"ש ומוכח ג"כ דאביי לא הי' מאלה אשר הון ועושר בביתם וביכלתם לוותר ולעשות משתה ושמחה וקמ"ל דאפ"ה כשסיים צורבא מרבנן מסכתי' הוה מוותר ועביד יומא טבא לרבנן, וההשערה הזאת מתקבלת יותר מלומר שאביי רצה לרמז בדברים האלה על מדת הקמצנות שאחז בה אשר אין זה כלל מהמדות המעולות כידוע:

ג ומצאתי לחד מקמאי הוא רבינו חננאל בפירושו למס' תענית הנדפס כעת סביב לגליון הש"ס דפוס ווילנא שכתב בדף ט"ז שם ע"ב דה"ט שאמר רבא ידענא בי' בנחמני דל"ה שתי חמרא כיון דאביי הי' כהן כדאיתא בש"ס דחולין קל"ג שם דאביי מבית עלי קאתי ולפי המבואר במס' תענית שם לרבנן כהנים אסורים לשתות יין בזה"ז משום דמהרה יבנה בהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא וע"כ לא שתה אביי יין, ולפ"ז צ"ל דאף דבמס' תענית שם אמר אביי בעצמו כמאן שתי כהני האידנא חמרא כרבי ומשמע דאביי ס"ל דאין לחוש לחומרא זו שלא ישתו הכהנים יין בזה"ז מ"מ י"ל דלגבי עצמו הי' מחמיר כרבנן ולא שתה יין, אכן לפ"ז יקשה קצת ממה שהשיבה אשת אביי חיי דמר דהוה משקי לי' בשופרזי ומוכח דבאמת שתה יין ולא חש לחומרא הנ"ל וצ"ל דר"ח יפרש דמה שאמר רבא ידענא בי' בנחמני דל"ה שתי חמרא אין הכונה שידע כן בבירור רק שאמר כן ע"ד השערה שבודאי אביי הי' מחמיר ע"ע ולא הוה שתי חמרא וע"ז השיבה לו דביתהו דאביי, דל"ה חש לחומרא זו וז"פ:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה