ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פט · ג
שש שעות וכו'. הרב פר״ח ס״ק ז' כתב לאו דוקא שש שעות כגון בחורף שהימים קצרים כל שאכל בשר בשחר מותר לאכול גבינה בסעודת הצהרים. וכן אם אכל בשר בחצי היום מותר לאכול בשר בערבית אע״ג דליכא בין אכילה לאכילה אלא כמו ד׳ שעות בקירוב וזה דבר מוסכם אליבא דכ"ע דהא לשון הגמרא הוי בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחרית׳ אכילנא משמע דמסעודה לסעודה ש"ד ולא קמפליג בין ימים קצרים לימים ארוכים אלא משמע כדכתיבנא עכ״ל:
ומחכו עלה רבני איזמיר כמ״ש הרב בני חיי דלדעת מרן שיערו חכמים דמסעודה לסעודה דהיינו שש שעות שוב אינו מושך טעם הבשר ואיך יתכן דבחורף אינו מושך טעם בד' שעות ובקיץ מושך טעם עד שש ועד שבע שעות עכ״ל הרב בני חיי. וגם הרב גן המלך בסופו הטיח דברים על הרב פרי חדש בזה ע״ש גם הרב מהר״י זיין בס' פרח שושן ריש י״ד כתב דאין השכל סובלו והרבה להשיב על הרב פר"ח עש״ב. ואני אומר גברא רבא אמר מילתא לא תחיכו עליה דיש פנים הנראין לסברת הרב פרי חדש ובשגם למעשה יש להחמיר מ״מ פסיק חוכא ולעגי שפה. וכונת הרב פר״ח דכיון דבש״ס לא קאמר עד עקבא אלא בהאי סעודתא לא אכילנא לסעודתא אחרינא אכילנא וגם רבינו חננאל והרי״ף לא הזכירו שעות אלא שיעור מסעודה אחת לסעודה אחרת א"כ יש לנו לומר דבד׳ שעות בקרוב אזדא לטעמא למ״ד או לא נותר בשר בין שינים למ״ד אלא דגדר גדרו מסעודה לסעודה וגם בימי הקיץ ישנו בבל תאכל עד סעודה אחרת ולזה כתב הרמב״ם שש שעות כלומר דגם בימי הקיץ צריך להמתין עד זמן סעודה אחרת ולזה דקדק הרמב״ם ואמר עד שיהיה ביניהם כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו ששה שעות הרי שדקדק וכתב כמו ששה שעות ולהורות נתן דבתר זמן סעודה אחרת גרירנא. וכן הוא לשון הרשב״א בתורת הבית הקצר בית ג׳ ריש שער ד׳ ממתין כשש שעות ואוכל ע״ש הרי דדייק לומר כשש. ושיטה זו מתישבת יפה דבש״ס ור״ח והרי״ף תלו בסעודה אחרת. וכיון דאיכא גדולי עולם דסברי דסעודה אחרת אפי' לאלתר תיסגי לומר לדעת ר״ח והרי״ף והרמב"ם דכשהוא זמן סעודה אחרת סגי ולא פלוג רבנן. זוהי שיטת הרב פר״ח ופניה לו היו לה פנים מאירות. ומ״מ יש להחמיר כדברי האחרונים להמתין ששה שעות אף בחורף וכן המנהג:
ואחרי כתבתי ראיתי להגאון בעל מנחת יעקב בס' סלת למנחה שכתב וז״ל שש שעות משמע דדוקא קתני אף דבגמרא קאמר סתם מסעודה לסעודה י״ל דמזמן סעודת שחרית שהוא בחצי יום עד סעודת ערבית הוא זה השעור המוגבל בין שהיום ארוך מקדים סעודת ערבית או שהיום קצר מאחרין הסעודה וכ״כ להדיא התורת האשם (הוא חיבור הרב תו״יט על ת״ח כ״י) אכן הפר״ח סי' פ״ט כתב ומלשון הש״ס משמע מסעודה לסעודה אף שהימים קצרים סגי בהמתנה מסעודה לסעודה אף דליכא בין אכילה רק ד' שעות מותר אף שאין דבריו מוכרחים כל כך נגד משמעות הפוסקים מ״מ המקל לא הפסיד שהוא רק מצד חומרת המדקדקים גם לשון הרמב״ם פ״ט מהמ״א שכתב כמו שש שעות משמע דלאו דוקא והרוצה להחמיר יחמיר עכ״ל עין רואה דהרב ז״ל כתב דהמקל כהרב פר״ח לא הפסיד וסייעיה מלשון הרמב״ם ולא אתי עליה אלא דאין דבריו מוכרחים וכל זה נגד רבני איזמיר שלעגו על הוראה זו כמ״ש הרב בני חיי:
ולענין דינא לא מיבעיא לדידן דפשטה הוראה כהרמב״ם ומרן להמתין שיעור מסעודה לסעודה והכל ממתינים ו׳ שעות דודאי יש להחמיר ושיעור זה בקיץ ובחורף יהיה כדעת כמה אחרונים שפסקו דלא כהרב פר״ח. אלא אפילו בערי אשכנז דהחמץ נהגו להמתין שעה אחת והמדקדקים הם ממתינים ששה שעות נראה דאין להקל כמ"ש הרב שמן למנחה וכהוראת הרב פר״ח דכיון דהמדקדקים קבילו עלייהו להמתין ששה שעות ראוי להשוות מדותיהם בכל זמן להמתין ששה שעות כדעת האחרונים וכאמור: