ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יג · ב
וחגבים וכו׳. הרמב״ם ובעל העטור מייתו לה מדכתיב אוסף החסיל ותמה עליו. הרשב״א דבש״ס אמרו גבי שליו דאף דכתיב אסיפה ליכא למשמע אלא מאסיפה דכתיב במקום שחיטה וא״כ אין ראיה מדכתיב אוסף החסיל.
ואחזה אנכי להרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ ד׳ שכתב וז״ל בעל הלכות גדולו׳ והרמב״ם כתבו משו׳ דכתי׳ אוסף החסיל וכו' והקשה עלה הרשב״א וכו׳ והוא ז״ל כתב דכל דלא אסרה התורה בלא שחיטה בכלל התר הוא וכו׳ ואני קשיא לי על טעם זה שהרי חגב בכלל עוף הוא שהרי יש לו כנפים והוא פורח באויר והרי הוא בכלל שחיטת העוף למ״ד יש שחיטה לעוף מן התורה וא״כ היה צריך לפרש ההתר בהדיא להודיענו שאינו בכלל העוף ונ"ל בכונת הרמב״ם מאחר שגילה הכתוב אצל דגים שהם כאסיפה ה״ה אסיפה הא מורה גבי חסיל והא דכתיב ויאספו את השליו משום דבעי למימר הממעיט אסף וכו' והנכון בטעם חגבים וכו' ולכל נפש השורצת אלו חגבים והכי תני לה בהדיא בת״כ ואפש׳ שעל בריתא זו סמך בה"ג והרמב״ם אלא דאסמכוה אקרא דאוסיף חסיל וכו׳ עכ״ל. ומ״ש הרב בתחילה וסוף דבעל הלכות גדולות כתב הרמ"בם ואסיק דהנכון בטעם חגבים מדכתיב ולכל נפש השורצת וכו' ומשמע דהוא ז״ל מחדש בטובו טעם זה ק״ק דשל כת קודמין היא והוא טעם בה״ג ככתוב בספרו דף קכ״ז סוף ע״ב דמייתי הא דכל נפש השורצת אלו חגבים וסיים דחגבי׳ בתר דגים כתיבי והכי כתבוה בשם בה״ג רש״י בסוף פ׳ אלו טריפו' דף ס״ה והרשב״א בחידושיו שם והרא״ש שם בפסקיו וסמ״ג סוף עשין ס״ב והגהות מיימוניות פ״א ונמצא דבה״ג לא כתב כהרמב"ם אלא כתב כטעמו ז״ל ולא זכר מכלהו רבוואתא הנז'. הן אמת שהרשב״א כתב דבעל הלכות כתב כהרמב״ם אבל כבר כתב הרב כנ"הג דט״ס הוא וצ״ל בעל העטור והוא מוכרח שהרשב״א שם בתור' הבית סמוך לזה הביא דברי ה״ג וכמ״ש נמי בחי' ס״פ א״ט כאמור.
ומה שהקשה הרדב״ז על דברי הרשב״א לק״מ דאף דחגבים פרחו באויר לא נכללו בעוף וקורא להם הכתוב בשמם ומאי דפריק לקושית הרשב״א דהא דכתיב ויאספו את השליו משום דבעי למימר הממעיט אסף ק״ק דא״כ מאי פריך הש״ס מהאי קרא ואמאי אצטריך לשנויי דלא כתיב אסיפה במקום שמיטה דנפיק מינ' חורבא לחגבים לימא דשאני התם דבעי למימר הממעיט אסף.
וחזה הוית להרב המפורסם בספר כרתי ופלתי בדין זה דתירץ לקושית הרשב״א דודאי לשון אסיף מורה על אסיפה ולא על שמיטה רק קושית הגמ׳ דהכתוב ויאספו את השליו ובעי שחיטה וצ״ל דלכן כתיב אסיפה דבמדבר היו נוחרים ולא היו שוחטים א״כ גם מדגי הים אין ראיה דאז במדבר שפיר נאמר דגי הים יאסף דלא נהוג שחיטה ומשני הגמ׳ דכתיב במקום שחיטה רק התורה דיברה בלשון הנהוג שהיה לקדשים וכדומה שחיט' וא״כ אסיפה בדגים הוא ודאי ואינו מטעם התר נחירה וזה הכל במדבר אבל בזמן הנביא שנאסר נחירה וכתיב אוסף החסיל אי אתה יכול לפתור שחיטה עכ״ל.
וק"ק דהרי אמרו בש״ס דף י״ז למ״ד נחירה הכתיב הצאן ובקר ישחט ומשני נחירתן זוהי שחיטתן והא דקדשים אמרו לעיל אקרא דכתב ושחט את בן הבקר. והשתא ס״ס תיקשי דאיך אמר גבי שליו יאסף והא בעי נחירה והכתוב נקיט שחיטה במקום נחירה גבי צאן ובקר ואין כתיב גבי שליו אסיפה והא לא שרי באסיפה דבעי נחירה משום דם אלא על כרחך דלאו דוקא אסיפה כיון דאף במדבר לא מתוקמא לשון אסיפה וצריך לומר לאו דוקא ולא גמרינן מיניה וא״כ ה״ה גבי חסיל אין ללמוד מאסיפה דנקט ואכתי נימא דחגבים בעו שחיטה ובמדבר נחירה דלא ידעינן דמותר דמן אלא בתר דקי״ל דלא בעו שחיטה כמ״ש בכריתות פ' דם שחיטה וכי היכי דבשליו אסיפה לאו דוקא דאף במדבר בעי נחירה ולא שרי באסיפה לחוד ה״ה חגבים אף דכתיב אסיפה לאו דוקא ובעו שמיטה וגם במדבר הוו בעו נחירה.
הגם הלום ראיתי אחרי רואי בספר שנדפס חדש ממש על התורה מהרב פנים מאירות ומהרב נכדו וראיתי שם פ' שמיני באור חדש שתירץ דהרמב״ם סמך אהא דאמרינן ביומא דף ע"ה תנא משמיה דר׳ יהושע בן קרחא אל תיקרי שטוח שחוט אלא וטעמא דרי"בק דאצטריך שחיט' בשליו כי היכי דלא נימא דאסיפה בשליו כפשטא באסיפה בעלמא ורי״בק ס״ל דכתיב אסיפה שלא במקום שחיטה ילפינן דסגי באסיפה ולהכי אצטריך שטוח דקרי בי' שחוט והרמב״ם פסק כרי"בק ויליף חגבים מדכתיב בהו אסיפה. ומאי דפריך הש״ס משליו ה״ר לבר קפרא דאמר שכבר הוקש לבהמה דמשמע דסבר כרבי בקרא דוישחטו ולדידיה אצטריך לשנויי דבעי אסיפה במקום שחיטה והיינו דהאריך הש״ס באומרו והאמרת לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה זהו תורף דבריו. ויש להרגיש על זה דאי סבר רי״בק דאסיפה בכל מקו' פירושה דבאסיפה סגי הך דרשא דשחוט לא מפקא מאסיפה דכתיבה בהדיא דזה דרשא בעלמא אל תקרי שטוח אלא שחוט ומי מפיס דלא קרינן קרא כדכתיב והא לא סגי ללמוד דין ולדחות אסיפה דכתיבה בפירוש. ותו דרבי דפריך ליה התם ביומא ודריש משטיחין ודאי לא סבר הכי וקי״ל הלכה כרבי מחבירו ומ״ט הרמב״ם פסק כרי״בק. ותו דבר קפרא ורבי הוו תרי נגד רי"בק והלכה כרבים ומה גם דשקיל וטרי הש״ס במילתיה דבר קפרא והו״ל להרמב״ם למפסק הכי ואמאי פסיק כרי"בק ומה גם דההיא אגדה ואלו הא דבר קפרא סוגיא ובמקומה דעדיפא טובא. ותו דהא הרמב״ם כתב וז״ל דגים וכו׳ הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן וכו׳. ומוכח דכונתו לומר כדקאמרינן אליבא דבר קפרא דאסיפת דגים במקום שחיטה כתיבא ואי פסק כרי״בק הול״ל בקצרה דגים וחגבים א״צ שחיטה דכתיב את כל דגי הים יאסף להם וכתיב אסף החסיל ותו לא ואמאי האריך כל כך ובפרט דהרמב״ם מיליה מזבני בדינרי והיה הוא תחילה לקוצרים אלא משמע דכוונתו כמה דאתמר בש״ס כמדובר.
עוד ראיתי בס' אור חדש הנז' פ׳ אחרי דתלי שחיטת פרו של כ״ג אי פסולה בזר בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא אי אותרה נחירה במדבר ורי"בק סבר דשחיטת פרו פסול׳ בזר והותרה נחירה ומשו״ה פריך עליה רבי בדרשת אל תקרי שטוח אלא שחוט ע״ש באורך וקצת יש להרגיש דבפ' שמיני יהיב טעמא לרי״בק לתרוצי מילתי׳ ממאי דאותביה רבי ונהדר ונימא אי הכי מאי אותביא רבי ועל כרחין דרבי אותביה לשיטתיה א״כ הכי נמי נימא בההוא פלוגתא דרבי אותביה לפום שיטתיה דסבר כר״ע ולעולם דרי"בק סבר כר׳ ישמעאל. ולזהי״ל דשאניא ההיא דהויא פלוגתא דתנאי קמאי ולאו מילתא חדית רי״בק דזו סברת ר' ישמעאל ולא הו״ל לרבי לאותוביה. אך ק״ק דהרמב״ם פ״ד דשחיטה פסק דהותרה נחירה במדבר ובריש פסולי המוקדשין פסק דשחיטת פר כ"ג כשרה בזר אלמא להרמב״ם לא תלי זה בזה וא״כ מצי רי״בק סבר כר׳ ישמעאל ומאי קא מותיב ליה רבי. הן אמת דהרב הנז׳ לשיטת התוס׳ קאי ומ״מ הו״ל לפרש דמאן דמותיב שפיר קמותיב וקושית החכם דאתי עלה זוהי שקשה לדעת הרמב״ם. ובלא״ה איכא פירושי אחריני כמ״ש שחיטה לאו עבודה היא כמבואר ברש״י ותוס׳ ביומא דף מ"ב ולא ע״ט האסף.