ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יג · א
דין א׳. בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה וכו' הרמ' פ״א כתב דבעוף אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וכו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה. והוו בה קמאי דבש״ס דף ז״ך מפיק לה בר קפרא מדכתיב זאת תורת הבהמה והעוף וכו' הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים וכו׳ והן היום נזדמן לידי ס׳ כרתי ופלתי הנדפס חדש וראיתי לעיל בסי׳ א׳ דתירץ דקרא כתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו פתח ברבים וסיים ביחיד דמו ולא דמם לשון רבים וצ״ל ושפך שפיכה בעלמא בעוף ולהכי כתיב דמו או נקט לשון יחיד להורות דחיה ועוף שניהם צריכים שחיטה וכאלו אחד הם ולר' עקיבא דנחירה הותר במדבר אין לומר דלימד דעוף סגי בשפיכה דאז במדבר הכל היה בשפיכה ועל כרחין לומר פירוש אחר דשוים הם במדבר ואח״כ או שניהם בשפיכ' או שניהם בשחיט׳ וזה דעת רבי דדריש כאשר ציויתיך דחד דינא לעוף ולחיה והן דברי הרמב״ם ע״כ דברי הרב הנז׳.
וק"ק דהאי דדייק דפתח ברבים וסיים ביחיד לאו דוקי׳ הוא כל עיקר דכתיב ברישא חיה או עוף ואכל חד קאמר דמו. ומאי דדייק בתלמודא התם דף ז״ך ודף פ״ז הכי דייק דהול״ל ושפך הדם ונקט דמו להורות דרשא לחד מינייהו אבל לא דהו״ל לכתוב לומר דמם. גם האי דפרושי קא מפרש דקאמר דמו לומר דעשה שניהם חיה ועוף כאלו אחד הם אינו מתישב. ופשטיה דקרא דקאמר דמו אבל חד כדפלגינהו ברישא חיה או עוף והאי דנקט שפיכה לאו דוקא לדידן ולמ״ד אין לעוף שחיטה מהתורה נקט ושפך את דמו לעוף להורות דעוף תדיר בשפיכה בין במדבר בין אח״כ ולמדבר לא אצטריך דהכל בנחירה רק נקט שפיכה בעוף לומר דעוף תדיר בשפיכה כאסיפה דדגים כדאמרו בש״ס משא״כ חיה דישתנה אח״כ ודוק.