ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טז · ד
ויש מי שאוסר. ראיתי להרב מהר״י בפלתי שכתב וז״ל אם בשוגג מותר אז אסור לא אתפרש ודעת הרבה מחברים לפסוק כר״מ דשוגג שרי וא״כ כאן אפשר כ״ע מודה מיהו מהראיה שהביא הרא״ש לבה״ג דאמרינן אם קדם הראשון ושחטו זריז דקעביד מצוה ונשכר דאכיל בשרא ודייק הרא״ש הא העובר לא קאכיל בשרא מזה משמע דבשוגג ג"כ אסור דאל״כ מה ענין דהראשון אוכל בשר הלא אף השני דעבר בשוגג אכיל הואיל לא הזיד מכ״ש בראשון דלא נעשה דבר אלא ודאי דאף בשוגג אסור כמו בשבת עכ״ל ויש לדחות דכוונת הרא״ש למצוא אופן דלעביד אסורא ולא ליכול בשרא ואוקי תרי להדי תרי דזריז ונשכר כיון דמשכחת לה במזיד ניחא דתני אם קדם הראשון ושחטו זריז ונשכר לאפוקי הזיד ושחטו אח״כ הוא שפל דעביד איסור ונפסד דלא אכיל בשרא כסברת בה״ג דלסברת הרמב״ם לא משכחת תרוייהו ולעולם אימא דאם שחט בשוגג לא קנסינן ליה וליכול בשרא ובריתא איירי במזיד כלפי אם קדם הראשון דהיינו בכוונה מכוונת לאפוקי דאם אח״כ במצאות זה דשחיט בכונה בכוונת בכל דעתו במזיד שחט בשתים ועלתה לו תרתי לרעותא דקעביד איסורא ולא אכיל בשרא ואתי שפיר דבר והפכו:
ברם יש להרגיש על הרב דהרי מלשון בה״ג עצמו מוכח שפיר דאף בשוגג אסור שהרי כתב וז״ל אי עבר ושחט אמה וברתא וכו׳ ברתא משהי לה לאורתא ואכיל לה אי במזיד שחיט לה מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה עכ״ל מוכח דמאי דקאמר ברישא אי עבר ושחט וכו' הוא בין מזיד בין שוגג ומשהי לה לאורתא והדר קאמר דאם הוא במזיד מלקינן וכו'. ויותר נראה דמאי דקאמר אי עבר ושחט וכו׳ כוונתו בשוגג ואחר כך קאמר דין מזיד ודייק למנקט ברישא משהי לה לאורת׳ דהיינו רביתא דצריך לשהויי. וגבי מזיד קאמר ולאורתא שרי וכו׳ לאפוקי דלא קנסינן ליה לעולם משו״ה שרי ליה לאורתא דשריותא היא גביה אף דשחט במזיד. וא״כ הרי הדבר מתברר מדברי הגאון מריה דשמעתא עצמו:
שוב ראיתי דהרב לחם חמודות הביא דברי בה״ג הנז׳ וכתב נראה מזה שאינו מחלק בין שוגג למזיד ולא זכר הרב הנז' מדבריו וגם הרב פר״ח כתב מסברא דאף בשוגג אסור ע"ש: