ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טז · ג
דין ג'. עבד וכו׳ מותר לאכלם וכו' כ״כ הרמב"ם פי״ב ומוכח דמותר לאכלם בו ביום קאמר מדסתם וכן הרב בעל הטורים הביא סברת הרמב״ם ועלה הביא סברת הלכות גדולות דאסור. ומ״ש הרב כנ״הג דהרמב״ם לא פליג על ה״ג אלא כוונת הרמב״ם לאפוקי שיהיה אסור באכילה לעולם אבל לא שיהיה מותר בו ביום. אינו מחוור דכיון דבה״ג אסר והרמב״ם כתב סתם מותר דעתו להתיר אף בו ביום דאי לא הול״ל דאסור בו ביום. ומה שנסתייע מדלא הזכירו סברת הרמב״ם הרא״ש והר״ן אינו מוכרח דזימנין דמשכחת כי האי גוונא. ומה שנסתייע מדברי רי״ו נתיב ט״ו אות ה׳ מ״ה שכתב סברת בה״ג ועלה קאמר וכ״כ הר״מ וחשב ברישא לומר דכווין על הרמב״ם ואסיק דכונתו על מהר״ם או הרמ״ה או ט"ס והוא הרא״ש. ומ״מ לא הזכיר מחלקת. ולי נראה דצ״ל ברי"ף במקום וכ״כ ולא כן כתב הר״מ והוא הרמב״ם דסבר רי״ו כהטור דהרמב״ם פליג:
והרב פרי תואר כתב דלבה״ג שומעין דדבריו דברי קבלה והגם דהרמב״ם התיר הוא השנת עיונו בגמרא כי לא היה מחפש באמתחות אחריני ופשיטא דאלו חמא דברי הגאון לא סתם למשרייה אף בו ביום עכ״ד ואני אומר לא כן אבי דהרמב"ם עינו רא״ה בשל אחרים בספרי ופסקי כל הגאונים וסילת כל דבריהם כמ״ש בהקדמתו ואם כן הכא נמי אף הוא ראה דברי הגאון בה״ג וסבר דמשום קנס הוא כמ״ש הר״ן ויען לא אשכח האי קנסא בספרי גאונים אחרים וגם הרי״ף השמיט סברא זו זאת היתה לו דלא חש לדברי בה״ג וסתם להתרא:
והרב כנ״הג כתב ולענין הלכה רבינו המחבר בס' הקצר כתב שתי הסברות ולא הכריע וכו׳ ע״ש ובעיני הדבר ברור דמרן פסק כהרמב״ם ודלא כהלכות גדולות שהרי סתם כהרמב״ם וידוע שדעתו כסברא שהביא בסתם וטעמו דהרי״ף והרמב״ם ודאי ידעי סברת ה״ג ולא חשו לה והכי ארחיה דמרן לפסוק כהרי״ף והרמב״ם דלא כהרא״ש: