אור ברסלב
ברית יעקב חלק א יורה דעה › סימן סט

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

יורה דעה · סימן סט

סימן סח

נשאלתי בימי חרפי לבאר דברי התוס' במנחות (דף ל"ז) ד"ה שומע אני אפי' נטרף בתוך למ"ד יום. דמפרש ר"ת דנטרף היינו שנעשה טריפה אעפ"י שחיה יותר מלמ"ד יום וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי. דלפר"ת לא אתי שפיר הא דתני לה ההוא סבא דחייב ליתן עשרה סלעים בההוא ינוקא דאתיליד בתרי ראשים. ופריך עלה איני הא תני רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור האדם שומע אני אפילו נטרף בתוך למ"ד תלמוד לומר אך חלק. (והאי נמי כטריפה דמיא שהרי לא יחיה) ומשני שאני הכא בגולגולת תלא רחמנא (ופי' רש"י דכתיב חמש סלעים לגולגולת והאי אית ליה תרי ראשים. ואי משום אך חלק השתא מיהא לא מיית. אבל לפי' ר"ת אינו מובן מאי משני שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא דהלא לר"ת טריפה אעפ"י שחיה יותר מלמ"ד יום פטור. והאי נמי טריפה דיתר כנטול דמי אעפ"י שחי יותר מלמ"ד פטור:

לכאורה רציתי לומר לפר"ת באופן רש"י דיש לחלק בין טריפות מעיקרא לטריפות שנעשה אח"כ. דלא נתמעט מאך חלק רק אם בשעה שנולד הי' חי ובן קיימא ואח"כ נעשה טריפה הוי כמת תוך למ"ד יום אעפ"י שחי יותר מלמ"ד יום כיון דנטרף אזדא לי' חיותא. אבל אם נולד כך ולא נעשה בו שינוי כלל והוא חי יותר מלמ"ד יום הוי השתא כבן קיימא ולא נתמעט מאך חלק, ע"כ משני שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא ע"כ חייב ליתן לו עשרה סלעים ואי משום אך חלק דכיון שנולד כך טריפה וחי יותר מלמ"ד יום לא ממעטין מאך חלק:

אך באמת לפרש"י הדבר דחוק מאוד דבשנוי' דבגולגולת תלא רחמנא לא תי' קושייתו דפריך מאך חלק דנתמעט בכור שנטרף תוך למ"ד יום. וא"כ מי שיש לו שני ראשים דהוי כמו שנטרף היינו שנהרג שהרי לא יחי'. והשתא ס"ל בתי' משום דהשתא מיהא לא מיית. ועיקר חסר מן הספר. וכ"ש לפר"ת לפמ"ש לחלק השתא בין שנטרף תוך למ"ד יום או שנולד כך דכה"ג לא ממעטינן מאך חלק. וגם דחוק לחלק כה"ג דסוף סוף שניהם טריפות הם ולא מהני מה שחי יותר מלמ"ד יום דנתמעט מאך חלק:

לכן נראה לי לפרש דברי ר"ת דהראשונים נחלקו בפי' דיתר כנטול דמי לרש"י אמרינן דיתר כנטול דמי דהכל נטול היתרת והאינו יתרת. ולרשב"א אמרינן דיתר כנטול דמי היינו דיתר לבדו כנטול רק רואין אם ניטל יתר זה ממקומו עושה נקב דטריפה כמו שני בני מעים או שני מרות דהוי כנקובה דטריפה. ולרמב"ן אמרינן דיתר כנטול הוא ומקומו וכל שאלו גיטל בידי אדם הוא ומקומו טריפה האי נמי טריפה. ע"כ אפי' בשני טחולים דבוקים בסומכיו נמי טריפה. שהרי אנו רואין כאלו ניטלו וניקבו במקום חיבורן. כמ"ש הרשב"א בת"ה והר"ן בפא"ט והביאו הט"ז ביו"ד (סי' נ"ה ס"ק ד') ע"ש. א"כ לפ"ז כה"ג בשני ראשים אם נימא יתר כנטול דמי. כמ"ש הרשב"א הך יתר כנטול דמי היינו היתר לחודי' כנטול דמי. ואם הנקב אינו פוסל בזה אם ניטל בידי אדם כשר. א"כ ה"נ כשר כה"ג כיון אם יש לו שני צווארים או צוואר אחד. דזה אינו גורם רעותא דטריפה. גם לרמב"ן דס"ל דהוי כאלו ניטל היתר ומקומו ג"כ לא הוי גברא טריפה ביש לו שני ראשים דהיתר הראש שהוא כנטול אינו נוגע בוושט רק נקב בעור הצוואר דלא הוי טריפה בזה:

א"כ יש לומר דגם רבינו תם ס"ל כפי' הרשב"א או רמב"ן בהא דיתר כנטול דמי. והכי פירושו דהגמ' פריך על ההוא דתני דחייב ליתן עשרה סלעים מהא דתני רמב"ח שומע אני אפילו נטרף תוך למ"ד יום ת"ל אך חלק. א"כ אינו מחוייב לפדות בכור אדם שנעשה טריפה אפילו חי יותר מלמ"ד יום א"כ בשלמא חמשה סלעים חייב ליתן בעד הבכור דזהו לא הוי כה"ג גברא טריפה ולא נתמעט מאך חלק. אבל בשביל ראש הותר דמתחייב ליתן בעד זה חמש סלעים הא ראש זה הוי כטריפה דיתר כנטול דמי והוי כגברא טריפה דפטור מליתן חמש סלעים אעפ"י שתי יותר מלמ"ד יום. ה"נ ראש היתר אע"ג שמתקיים יותר מלמ"ד יום פעור מליתן חמש סלעים בעד ראש זה. ומשני שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא. א"כ כיון שיש לו ב' ראשים חייב ליתן עשרה סלעים חמש סלעים לכל ראש ולא דמי לבכור טריפה שנתמעט מאך חלק דפטור מליתן כלל חמש סלעים דהתם גברא גופא טריפה הוי כמת אעפ"י שחי יותר מלמ"ד יום פטור מפדיון. אבל הכא זה שיש לו שני ראשים דגברא גופא לאו טריפה הוי ובן קיימא הוא רק על ראש היתר אנו באנו לדון לדמות לטריפה ע"ז אני אומר שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא מגזה"כ מחוייב ליתן עשרה סלעים חמש סלעים לכל ראש בהאי גברא דבן קיימא וכשר הוי. ולא דמי לטריפה דפטור מפדיון כלל כנלע"ד בזה בפי' ר"ת ז"ל:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה