ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
יורה דעה · סימן סד
תשובה לרב אחד מקראקא
בדבר שאלתו כי בעיר קראקא מצויין תינוקות שהם ירוקים או אדומים קודם המילה שדינו שאין מלין אותו עד שיבלע בו דמו או עד שיפול בו דמו אי צריך להמתין ז' ימים מעת לעת מעת שיבלע או יפול דמו דהוי כעין חולה שחלצת חמה דהוי חולי הכולל כל הגוף או לא בעי המתנת זיין ימים כי מצא כתוב בס' יד הקטנה (סי' י"ד) שכתב בפשיטות שצריך להמתין ז' ימים. ספר זה לא ראיתיו ולא שמעתיו. והנה מגמ' דשבת (דף קל"ד) האי ינוקא דסומק דאכתי לא אבלע ביה דמא לשתהא לי' עד דאיבלע בי' דמא ולמהליה. משמע דתיכף דנבלע דמו מחוייב למוהלו. וכן בעובדא דרבי נתן דאמר לה המתינו לו עד שיבלע בו דמו. מוכח דא"צ להמתין כלל. דאל"כ הי' לרבי נתן להזהיר את האשה שתמתין שבעה ימים מעת לעת מעת שיבלע בו דמו. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"א מה' מילה ה' י"ז) קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין עד שיפול בו דמו ויחזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים. וכן אם הי' אדום ביותר כמו שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים מפני שזהו חולי וצריך להזהר בדברים אלו הרבה. וכתב הב"ח (ביו"ד סי' רס"ג) לדייק למה הוסיף הרמב"ם קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק דאפילו לא נמצא ירוק אלא ביום השמיני שלו ובו ביום חזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים מלין אותו מפני שזהו חולי וכשעבר החולי מלין אותו מיד כמו שנתבאר בסי' הקודם עכ"ל. והא דכתב הרמב"ם שזהו חולי ליתן טעם שצריכין להזהר שלא למולו קודם שיפול בו או נבלע בו דמו. אבל לא הוי כחולי שכולל כל הגוף שצריך להמתין שבעה ימים מעת לעת. אלא דהוי כמו חולי שאין למול בשעה דכאיב לו עיני'. ועוד הדבר מפורש ברשב"א בחידושיו ביבמות (דף ע') שכתב לחלוק על ר"ת דס"ל דערל שמתו אחיו מחמת מילה דמדינא לא מהיל הרי זה אוכל דערלות שלא בזמנה היא ואינה מעכבת. ול"ד לטומטם דאינו אוכל שאפשר שיוקרע ובר מימהל הוא. וגם קטן שחלצתו חמה כיון שאם לא חלצתו חמה בר מימהל הוא. והרשב"א כתב דערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי דלמא עכשיו יבריא ובלע בו דמו'. או יתחלפו סימניו ויתחייב למול. ועדיף מחולי שחלצתו חמה דהא אי אפשר למולו עד שביעי להבראתו. וזה אפשר שיהי' בר מימהל עכשיו שיבריא ויבלע בו דמו וחייב למול מיד עכ"ל. וכן נראה מדברי הגאון שהביא הרשב"א (שם דף ע"א) בד"ה והא דרב פפא. והכא אשכחן לגאון ז"ל דכתב כך ראיתי כל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי ובין מחמת דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא. ואי מחמת חולי כבר שנינו חלצתו חמה נותנין לו שבעה ימים להבראתו. אי מחמת דבר אחר כדתניא אמר רבי נתן פעם אחת כו' הלכך כל קטן שהוא מצטער או כחוש בעצמו ממתינין לי' עד שיבריא עכ"ל. והוא דברי הגאון שהביא הנימוקי יוסף ע"ש:
והנה אודיע למעכ"ת מה דקשה לי בדברי ש"ע יו"ד (סי' רס"ג סעי' ג') הוא הדין אם מלה בנה ומת מחמת מילה וגם אחותה מלה בנה ומת מחמת מילה גם שארי אחיות לא ימולו בניהן. והוא מדברי הרא"ש ביבמות (דף ס"ד). א"כ דמי אחיות לאשה עצמה דבתרי זימני הוי חזקה גבי מילה דקיי"ל כרבי. דהא התם ביבמות דקאמר דלמא הא קמ"ל דאחיות מחזיקות אמר רבא השתא דקאמר אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין. והוא דאתחזק תלתא זימני אבל תרי זימני אקראי בעלמא הוא. וכתב הנימוקי יוסף אע"ג דרבא כרבי ס"ל שאני הכא דאפילו רבי מודה במשפחה שלא לחוש רק בתלתא זימני. א"כ גם גבי אחיות לא הוי לן למיחוש רק בתלתא זימני. וזה שדחי בגמ' ודלמא הא ממ"ל דאחיות מחזיקות ובזה בעי ג"כ לכ"ע תלתא זימני. וכמו דמסיק רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין והוא דאתחזק תלתא זימני. ואין לומר דוקא גבי מילה אמרינן אם מת גבי שני אחיות בניהם מחמת מילה משום דהוי מילי דסכנתא דקיי"ל כרבי אבל נכפה ומצורע בעינן תלתא זימנין. דהא בתשו' הרא"ש הובא באע"ז (סי' קי"ז) כתב דבאשה נכפית איכא סכנתא. ועי' בחמ"ח באע"ז (סי' קי"ז ס"ק י"ט). וגם אין לחלק דדוקא באחיות סגי בתרי זימני ובמשפחה שאינו אחיות קאמר דבעינן תלתא זימני. וזהו דחידש רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין אפי' אינן אחיות והוא דאתחזיק תלתא זימני. אבל באחיות סגי בתרי זימני כמו באשה עצמה. וכ"מ מדברי הרא"ש שכתב ולאו דוקא באשה עצמה ה"ה באחיות כדאמר ר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן מעשה בארבעה אחיות שלישית שמלה בנה ומת רביעית באתה לפני רשב"ג ואמר לה אל תמולי. וכיון דקיי"ל במילה ונשואין כרבי ה"ה באחיות סגי בתרי זימני. דא"כ אמאי לא הזכיר המחבר גבי מילה דאם אתחזק במשפחה דמתו מחמת מילה ג' בנים השאר לא ימולו בניהן. גם באע"ו (סי' ב' סעי' ז') שכתב לא ישא אדם ממשפחת נכפין ומצורעין והוא דאתחזיק תלתא זימני. ולפמ"ש הרא"ש דגם נכפה הוי סכנתא א"כ לבעי לאשמעינן דהאחיות סגי בתרי זימני. גם לא נראה לי לחלק בין אחיות ובין משפחה. וגם באחיות בעינן תלתא זימני:
ולכאורה יש לעיין בקטלנית אשה שמת לה ב' אנשים שלא תנשא לשלישי. אי נימא גם בזה אחיות מחזיקות אם גבי אשה אחת מת בעלה וכן לאחותה מת בעלה לא תנשא אחותה השלישית לרבי. ואי בעינן גבי אחיות ג"כ כמו משפחות אחותה הרביעית לא תנשא. ולא הזכירו זה הפוסקים באע"ז (סי' ט'). וכן (בסי' קנ"ד) גבי שהה עשר שנים ולא ילדה וגרשה בעלה ונשאת לאחר ושהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה לא תנשא לשלישי היכי נדון אם אחיות מחזיקות בזה אם שלשה אחיות שהו עם בעליהן עשר שנים ולא ילדו דהרביעות לא תנשא. דמרש"י ביבמות (דף ס"ד) ד"ה דאחיות מחזיקות. דכתב דכהיכי דאשה מוחזקת ג' פעמים כך היא מוחזקת בשלשה אחיות. א"כ משמע דלעולם שוות אחיות לאשה עצמה:
אך יש לומר בזה כי דוקא מה דתלוי בטבע האשה כמו הכא במילה שטבע אשה זו שימותו בניה מחמת מילה. וכן להרב ר' מנוח והמחבר דגם באיש שמת לו שני בנים אפי' משתי נשים לא ימול השלישי דגם זה תלוי בטבעו של איש. כדאמרינן ביבמות (דף ס"ד) איכא משפחה דקמיט דמא ואיכא משכחה דרפי דמא. וכן נכפין ומצורעין יש לומר דתליא במשפחה שטבע משפחה זו להיות נכפין ומצורעין. אבל גבי נישואין דקיי"ל דמזל גרים ע"כ אפי' נתארסה ומת בעלה לא תנשא לשלישי וכן בשהה עמו עשר שנים ג"כ תלוי במזל כדאמרינן בגמ' שמא לא זכה להבנות ממנה לא שייך להחזיק באחיות כמו באשה עצמה. דאינו תלוי מזל זה בזה דליכא למימר משפחה גרמה. דכל אחד ואחד יש לו מזל בפני עצמו. ע"כ לא אמרינן באחיות אפילו בשלשה אחיות מתו בעליהן תנשא הרביעית:
אלא דקשה לי לפ"ז דקאמר שם ביבמות אבימי מהגרונא משמי' דרב הונא אמר מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומת אי נמי דנפל מדיקלא ומית. אמאי לא קאמר הך נפקא מינה למ"ד משום דמעין גרים א"כ גם אחיות מחזיקות דתליא בטבע דמשפחה כמו בנכפין ומצורעין. ולמ"ד מזל גרים אחיות אינן מחזיקות. דלא תליא במשפחה דכל אחד יש לו מזל בפני עצמו וצ"ע]:
ומה שהקשה בתוס' יומא (דף נ"ח) ד"ה רבי יונתן אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו שכתבו בא"ד ומיהו מאי שהקשיתי ממאי דקאמר סתמא כרבי יאשיה וכו'. דהא לא קאמר רבי יאשיה היא אלא כרבי יאשי' פירוש דס"ל כוותי' דמערבין לקרנות ולא מטעמא דלדידי' נפקא לי' בלא דרשא דאחת. ודלמא רבי יהודא הוא דאית לי' מערבין אע"ג דמשמע לי' כל אחת בפני עצמה כרבי יונתן נפקא לי' מאחת דמערבין עכ"ל. מזה למד מעכ"ת כלל חדש דהיכי דקאמר הש"ס על איזה משנה או ברייתא רבי פלוני היא אז יורה הלשון דהוא בעצמו שנאה. משא"כ היכי דקאמר אלא סתמא כרבי פלוני או רבי פלוני בלא היא הפירוש דאותו תנא הוא תנא אחר דשנאה וס"ל כרבי פלוני. ובזה הוקשה לו מסוגיא דחולין (דף ק"א) מאן תנא ריה"ג היא. ובפסחים (דף כ"ג) אמרינן דריה"ג ס"ל דגיד הנשה אסור בהנאה א"כ לא הוי חמור על קל. וכן ברש"י שם שכתב הא דלא קאמר ר"ש היא. דהא רבי שמעון ס"ל אין בגידין נותן טעם ור"ש ס"ל דגיד הנשה אסור בהנאה. א"כ אע"ג דקאמר רבי פלוני היא לאו בעצמו שנה אלא תנא וס"ל כוותי' עכ"ד. הא לאו קושיא דהתם לאו ברייתא הוא רק מימרא דרב הוא. דקאמר האוכל גיד הנשה של נבלה רבי מאיר מחייב שתים וחכמים אינן מחייבין אלא אחת ומודים חכמים לר"מ בגיד הנשה של עולה ושור הנסקל דחייב שתים ע"ז קאמר מאן תנא דחכמים דקאמר רב. אבל היכי דהוי ברייתא או משנה ואמר רבי פלוני היא. אפשר דהוא בעצמו שנה. אך כל זה הוא לפי דבריו. אך כוונת התוס' לאו הכי. היכי דקאמר הש"ס הא מני פלוני היא ע"כ בכולי מלתא סבר לי' כוותי'. והיכי דקאמר כרבי פלוני לאו הכרח דס"ל כוותי' בכולי מלתא דאית ליה. אבל לא כוונו היכי דקאמר רבי פלוני היא הוא בעצמו שנאה רק רבי אמר בי חייא ורבי אושיעא שנאו אליבא דהאי תנא. תדע דקאמר הש"ס רישא פלוני וסיפא פלוני. א"א לומר דרישא משנה שנה תנא אחד וסיפא שנה תנא אחד בחדא משנה אלא רבי שנא רישא אליבא דהאי תנא וסיפא שנא אליבא דהאי תנא. ועי' בר"ה (דף ז') ומגילה (דף ט') וב"ק (דף י"ד ודף ל"ו) ונדרים (דף י"א) ובשבועות (דף י"א ודף ד') וב"ק (דף מ"ו) דוק ותשכח סוגית הש"ס. ועי' בתוס' נדה (דף כ"ח) ד"ה אמר עולא הא מני רבי אליעזר היא. אי נמי דהכי קאמר דהאי תנא דאמר אין חייבין על ביאת מקדש דריש השרץ כר"א. והוא לא כתוס' יומא:
ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק סעמייאטיץ יע"א.