ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
יורה דעה · סימן סג
אולם קשה לי הא דאיתא ביו"ד (סי' רט"ו סעי' ה'). הא דנדרים חל על דבר מצוה דוקא במצות עשה בין שיש בה עשה גרידא ובין שיש בה עשה בקיומא ול"ת בביטולו כו' אבל מצות לא תעשה דעלמא אינו חל בין בביטולו ובין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו. כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת. דהיינו משום בל יחל דשבועה. וכן אם אמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת. דאמאי אינו חייב אלא אחת בהא דאמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר דהא הוי כולל נזירות על שבועה שלא אשתה מגו דחייל איסור נזירות על חרצנים וזג חל נמי על מה דנשבע שלא לשתות יין וכן מוכח בנזיר (דף ד') דקאמר איבעית אימא רבי שמעון לית לי' איסור חל על איסור כפי' התוס'. דאי לאו קרא ה"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירא. מיין ושכר יזיר אם נשבע שלא לשתות ונדר בנזיר ועבר ושתה דלקי תרתי משום שבועה ומשום נזירות וע"כ דלרבנן דס"ל איסור כולל דחל על איסור לא מבעי קרא להכי. היכי דנשבע שלא לשתות וחזר ואמר הריני נזיר דבלא"ה חייל משום כולל כמ"ש. א"כ היכי כתב הב"י היכי דנשבע שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר דאינו חייב משום נזירות:
ואולי אפשר לומר בזה דזה לא הוי כולל. דלא דמי לכל איסור כולל דעלמא דאמרינן מגו דאתסר בהאי משום איסור זה חל נמי על איסור שהי' מתחילה אסור עליו משום כולל. כמו בשור הנסקל בחולין (דף ק') דחייל נמי על איסור גיד הנשה איסור נבלה. דיש איסור נבלה דשור הנסקל בלא איסור גיד כמו עוף שהמית את האדם דליכא בי' איסור גיד הנשה. ע"כ אמרינן היכי דנסקל השור דחייל איסור נבלה על הבשר חייל נמי על הגיד. וכן חל איסור נבילה דשור הנסקל על חלב בכולל. משום דמשכחת איסור שור הנסקל בחיה דחלבו מותר. ע"כ אם אתי איסור שור הנסקל דכולל הבשר לחול גם אגיד הנשה וחלב דאיסור שניתוסף משום כולל לא תלי רבאיסור שאסור מכבר. משא"כ כולל דחרצנים וזג. אי אפשר למתסר לחודי משום איסור נזירות רק משום דאמר הריני נזיר דאסור ביין אסור גם בחרצנים וזג. א"כ כשאמר הריני נזיר הוי כנשבע פעם שנית על היין דלא חל איסור נזירות על איסור שבועה שנשבע מכבר שלא לשתות יין. והתוס' בנזיר שכתבו בנשבע שלא לשתות וחזר ואמר הריני נזיר דלרבי שמעון דלית לי' איסור כולל קמ"ל קרא דחייב תרתי משום שבועה ונזירות ולרבנן דס"ל איסור כולל לא מבעי קרא להכי דממילא חייב תרתי משום דהוי איסור כולל ולא מבעי קרא להכי. מיירי דנשבע שלא לשתות יין היום או דנשבע שלא לשתות כוס זה ואח"כ אמר הריני נזיר דהוי כולל מגו דחייל אשארי ימים או על שארי כוסות חל נמי על כוס זה. ובש"ע מיירי דאמר שלא אשתה יין סתם ואח"כ אמר הריני נזיר לא הוי כולל:
אך נראה לי להביא ראי' מירושלמי דנזיר (פ"ו ה' ה') חומר היוצא מן הגפן מטומאה ותגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו. וטומאה ותגלחת הותרו מכללו בתגלחת מצוה ובמת מצוה. הוי בעין מימר בארבעה כוסות של יין. (פי' בזה לא הותרו מכללו היוצא מן הגפן. אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר. אשתה את מימר לא ישתה (בתמיה דכה"ג לא חלה נזירתו עליו, כיון דכבר נשבע מתחילה). והא הירושלמי בשבועות (פ"ג ה' ד') בעצמו ס"ל בנשבע שלא אוכל מצה סתם חיילא בכולל לבטל מצ"ע של מצה. א"כ ה"נ נזירות הוי כולל תחול על הא שנשבע מתחילה שישתה. וע"כ דדוקא במצות עשה מהני כולל לבטל מצ"ע אבל לבטל איסור ל"ת לא מהני כולל:
וכן היכי דנשבע לקיים מצות ל"ת מהני כולל. כדאיתא בירושלמי (פ"ק דנזיר ה' ב') הריני מיין של ערלה לא אמר כלום (וט"ס בירושלמי מיץ של ערלה וכן איתא ברמב"ן במלחמות פ"ג דשבועות) חבריא אמרין מחלוקת כרבי שמעון דתנינן תמן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון פוטר אמר רבי זעירא בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו שאין שבועות חל על איסורין וכאן בכולל אנן קיימין. (א"כ לרבנן חיילא איסור נזירות בכולל גם על יין ערלה דחייב משום לא יחל דברו). אבל לבטל איסור ל"ת לא מהני כולל, ואע"ג דנדרים חלין על שבועה דהוי איסור ל"ת אם נשבע שיאכל ככר זו ואח"כ אסר עליו בקונם כמ"ש הר"ן בנדרים (דף י"ח). ומבואר כן בש"ע יו"ד (סי' רט"ו סעי' ה') דנדר חל על מי שנשבע שישן או ישתה אעפ"י שיש ל"ת בביטולו. מכל מקום שאני שבועה בכולל מנדרים דנדרים ילפינן מקרא דאף לחפצי שמים לא יחל דברו כדאמרינן בנדרים (דף י"ז). א"כ גם כה"ג דהוי איסור ל"ת בשוא"ת רק מחוייב לעשות זה אמרינן דחל הנדר. משא"כ בשבועה דילפינן מקרא דמיחל הוא לחפצי שמים. משום דשבועה מתסר נפשיה אחפצא. וכיון דמשועבד הוא לעשות מצוה. אינו יכול לאסור נפשי' בשבועה כמבואר בנדרים שם הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. והא דחידשו בירושלמי דשבועה בכולל חל אפי' לדבר מצוה מגו דחל ארשות חייל נמי על מצוה ודמי' לנדרים מסברא הוא דחדשו זה. א"כ שפיר יש לחלק בזה דלא מהני כולל רק לבטל מצ"ע דקילא. אבל ל"ת דחמירא אפילו בשב ואל תעשה לא מהני שבועה בכולל. ואמרינן בזה דשפיר מיחל הוא לחפצי שמים ואינו נשבעין בכולל לעבור על דברי תורה באיסור ל"ת:
וקשה לי בירושלמי דנדרים (פ"ב ה' ג'). אבימי אחוי דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מבדיקינה. היו לפניו חמשה. ככרים. ואמר שבועה שאוכל ככר זו (שאסר עצמו בשבועה שלא אוכל ככר זה). וחזר ואמר שנים אלו וחזר ואמר שלשה אלו וחזר ואחר ארבעה אלו וחזר ואמר חמשה אלו ואכל את הראשון מהו. אמר לי' חייב על כל אחת ואחת. (היינו על הראשון משום חמשה שבועות) אמר ליה אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה. מכן ואילך כמיחל שבועות על איסורין. ואמר רבי יוסי מסתברא כחופה בקדמייתא. והא הכא אח"כ שאמר שבועה שנים אלו. ותור ואמר שלשה אלו. הוי שבועה בכולל מגו דחל על השני ועל השלישי חל ג"כ על הראשון. וירושלמי סבר דנשבע שלא לאכול מצה אסור לאכול מצה בליל פסח. והכי הוי לקיים הל"ת ודמי להא דנשבע שלא לאכול תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים ותאנים דמגו דחל על ענבים חל נמי אתאנים. ואמאי אינו חייב הכא אלא אחת. ואפשר לומר דחיפה ס"ל היכי דהזכיר בפירוש האיסור לא חל אפילו כה"ג דהוי לקיום ל"ת. ולא ס"ל הא דרבא בשבועות (דף כ"ד) בנשבע שלא יאכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא יאכל ענבים ותאנים דמגו דחל על ענבים חל נמי על תאנים. וכן הוא בירושלמי שבועות (פ"ג ה' ד'). דאמר רבי זירא שלא אוכל עשרת ימים ויוה"כ בתוכן. כמיחל שבועה על איסורין. אמר רבי יוסי ותשמע מינה היו לפניו עשרה זיתים של שחוטה ואחד של נבילה. ואמר שבועה שאוכל עשרה זיתים אלו מתוך שפטור על הנבלה פטור אף על השאר. וע"כ דתאו הרמב"ם מהלכה שלא הביא זה]:
ולפמ"ש א"ש מה שהקשה הש"ך בחו"מ (סי' ע"ג סעי' ה' ס"ק י"א) על תשו' הרא"ש והש"ע ראובן שנשבע שלא למכור משלו לפרוע שום חוב ואח"כ נשבע לפרוע לשמעון לזמן פלוני. וכשהגיע הזמן טוען אין לי מעות וכבר נשבעתי שלא למכור. אם חוב שמעון קדם לשבועה שלא ימכור משלו לא חל השבועה כלל. והקשה הש"ך אף אם חוב שמעון קדים. אמאי לא חלה השבועה שנשבע שלא ימכור לפרוע שום חוב. דהוי כולל דהא על החובות שאחר השבועה חלה השבועה כמ"ש הרא"ש דאם השבועה קדם לחוב שמעון. א"כ הוי השבועה שניה שנשבע לפרוע לשמעון הוי שבועת שוא. א"כ כיון דכולל חובות שאחר השבועה ממילא חיילא ג"כ בכולל על חובות שקודם השבועה. ודמי לנשבע שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח עי"ש. ולפמ"ש ניחא דדוקא לבטל מצות עשה מהני שבועה בכולל לבטל. אבל באיסור ל"ת אפילו בשב ואל תעשה אין שבועה אפילו בכולל חל על איסור ל"ת ופריעת בע"ח הוי איסור ל"ת דלא תעשוק את רעך כמבואר בחו"מ (סי' שנ"ט סעי' ח') הכובש ממון הלואה ואינה מחזירה זה עושק. א"כ אינו חל השבועה אפילו בכולל לקום באיסור ל"ת:
והנה רש"י בכתובות (דף פ"ו) כתב הא דפריעת בע"ח מצוה משום דמצוה לאמת דבריו. דאמרינן הן שלך צדק ולאו שלך צדק בב"מ (דף מ"ט) ולפ"ז קשה על המחבר והעור והרא"ש שכתבו אם קדם תוב לשבועה דלא מלה השבועה משום דהוי נשבע לבטל את המצוה דהא ביו"ד (סי' רל"ט סעי' ו') מבואר מידי דהוי רק דרשא דחכמים ואינו מפורש בתורה חלה עליו השבועה א"כ ה"נ תחול השבועה על מצות פריעת בע"ח כיון דאינו מפורש בתורה. עוד קשה לי הא דאמרו בערכין (דף כ"א) דפריעת בע"ח מצוה. ע"כ אינן נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום דלאו בני מעבד מצוה נינהו. הא בגיטין (דף נ"ב) איתא דמצוה שיש לה קצבה אפי' מצוה של דבריהם עושין מנכסי יתומים קטנים כדי לחנכן במצות. א"כ ה"נ אי חשבינן פריעת בע"ח למצ"ע הי' לעשות אפילו ביתומים קטנים. ולפמ"ש א"ש דפריעת בע"ח הוי איסור לא תעשה דלא תעשוק את רעך. אמרינן שפור יתומים קענים לאו בני מיעבד מצוה נינהו דקטן אוכל נבילות אין ביד מטין להפרישו:
ומזה הטעם אמרו בכתובות (דף כ"ז). היכי דאמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי א"ל תנינא בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. וה"נ באם רוצה על איסור ל"ת כייפינן לי' ומכין אותו שלא לעבור רק היכי שכבר עבר על הל"ת מלקין אותו אלא ארבעים. ואולי יש לומר דס"ל לרש"י דאיסור בל תעשוק לא קאי רק היכי דיש לו מעות ואינו רוצה לשלם לו. אבל היכי דאין לו מעות רק קרקעות ומטלטלין. ורוצה שימתינו לו על מעות ואינו רוצה ליתן לו קרקע ומטלטלין לא קאי באיסור בל תעשוק אע"ג דהמלוה רוצה לקבל בחובו קרקע ומטלטלין. רק משום דפריעת בע"ח מצוה דהן שלך צדק מתחייב לשלם לו בקרקע או מטלטלין כשתובע אותו המלוה. או יש לומר דרש"י ס"ל דקרא דלא תעשוק הוא דוקא היכי דכופר לו הכל. אבל אמר יש לך בידי ואיני נותן לך ובא לידו בהיתר לא הוי בכלל לא תעשוק ועי' בב"מ (דף קי"א) וצ"ע. (ועי' מש"כ לעיל סי' נ"א):
אך בלא"ה לא קשה כלל קושית הש"ך דע"כ לא חלה השבועה אם החוב קדמה לשבועה אע"ג דהוי בכולל. משום כיון דמשועבד לב"ח לא מהני שבועתו לבטל שעבודו. והרא"ש בתשו' דכתב אם החוב קדמה לשבועה דלא חלה השבועה משום דהוי נשבע לבטל המצוה דפריעת בע"ח מצוה לאו דוקא נקט. דה"מ למימר משום כיון דכבר משועבד לב"ח. ע"כ לא חלה השבועה כדפריך הש"ס בכתובות (דף ט'). וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה הא תנן קונם שאני עושה לפיך א"צ להפר. וכן באומרת הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו וא"צ להפר מפני שהיא משועבדת לו. ובירושלמי דכתובות ר"פ המדיר פריך ויש אדם נודר שלא לפרוע לבע"ח. ועי' בתשו' הריב"ש (סי' קנ"ט) שכתב כה"ג דשבועה אינו חלה היכי שיש היזק לאחרים משום דהוי הרעת אחרים דלא חיילא שבועה. דהא דאמרו בשבועות (דף כ"ז) איזהו הרעת אחרים אכה אותו או אפצע את מוחו או דוקא ה"ה אם אגזול או אעשוק אותו עי"ש. וא"כ כיון דהוי הרעת אחרים דמשועבד לב"ח לפרוע חובו לא מהני שבועתו אע"ג דהוי כולל לבטל שעבוד דבע"ח. אבל היכי דהשבועה קדמה לבע"ח דלא התחייב עדיין לאחר לא הוי כלל הרעת אחרים חיילא השבועה. [אך אם אין לו אלא מטלטלין אפשר לומר כיון דמטלטלין לאו בני שעבודא נינהו ואינו חל עלייהו שעבוד לפרוע חובו מהן א"כ לא הוי הרעת אחרים רק משום מצוה דפריעת בע"ת. א"כ הוי לחול בכולל שבועתו. אבל הרבה פוסקים ס"ל דמני' אפילו מגלימא דעל כתפו הוי שעבודא דאורייתא א"כ הוי הרעת אחרים]. ועי' בתוס' כתובות (דף נ"ט) ד"ה קונמות קאמרת:
שוב ראיתי דזהו דעת הב"י ביו"ד (סי' רל"ד). בהא דאומרת הנאת תשמישי על כל העולם דכתב הטור דיפר חלקו ותהי' מותרת לו עד שתתגרש. ותמה הב"י בזה דמתניתין דנדרים (דף צ') מיירי באמר הנאת תשמיש כל העולם עלי בזה אמרינן דיפר חלקו אבל באומרת הנאת תשמישי על כל העולם א"צ להפר משום דמשועבדת לו. א"כ ס"ל אפי' בכולל לא מהני לבטל שעבודו. והש"ך (בסי' רל"ד ס"ק פ"ג) כתב דהב"ח ופרישה כתבו. דע"כ כתב העור דיפר חלקו משום מגו דמהני שחל על כל העולם חל נמי לדידיה. ע"כ ס"ל דמהני בכולל לבטל שעבודו דבעל:
אך הט"ז (שם ס"ק נ"ט) השיג עליהם דלא מהני כולל לבטל שעבוד חברו. וראי' לזה מנדרים (דף פ"ה). אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים אתנייהו בעולם ופריך מי מקדשי והא משעבדי ידיה לבעלה. דאמרה לכי מגרשה הרי לפניך דמה שאמרה יקדשו ידי לעושיהן הוא לשון כולל שלא יהנה שום אדם בעולם ממעשי ידיה ואפ"ה פרכינן עלה דהא משועבדים לבעל. ועוד ראי' מנדרים (דף פ"א). האומרת איני משמש מיטתו יפר משום דבריו שבינו לבינה. ופריך היכי דמי אלימא דאמרה הנאת תשמישי עליך למה לי הפרה הא משעבדי' ליה כו'. הרי לפניך שאמרה לשון כולל איסור תשמיש על כל העולם. ואפ"ה אינו מועיל לבטל שעבוד דבעל. דאל"כ הוי לתרוצי דשאני הכא דכיון דאמרה לשון כולל מבטל השעבוד אלא ודאי דלא מהני לשון כולל לבטל שעבוד שלו עי"ש:
ולכאורה דברי הט"ז תמוהים מתוס' כתובות (דף נ"ט) ד"ה קונמת קאמרת. וא"ת א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מבעל חובו ע"י קונם יש לומר דלאו דוקא שיעבוד דבעל אלמוהו רבנן. אלא דהכי נמי דאלמוה לשעבודא דב"ח כדמוכח בכתובות (דף ע'). דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה. ולימא דמפקיע שעבודא ע"י קונם. אלא ודאי דאלמוה נמי לשעבודא דאשה. ואם תאמר כיבמות (דף ס"ו) גבי איצטלא דפרסוה אמיתנא אמאי קאמר רבא קניא מיתנא. הא אלמוה רבנן לשעבודא דאשה. ויש לומר דוקא בקונמות אלמוה שלא יפקיע חובו. אבל ההוא דפרק אלמנה ביבמות (דף ס"ו) דנאסר לכל העולם ליכא למיחש להכי ומפקיע מידי שעבוד כמו הקדש עכ"ל. א"כ מבואר מדברי התוס' כדברי הב"ח והפרישה דקונם כללי מהני לבטל שעבוד חברו. א"כ ה"ה באומרת תשמישי על כל העולם חל הנדר לבטל שעבודא דבעל. וכ"כ הרמ"א בחו"מ (סי' קי"ז סעי' ז'). דקונם פרטי לא יכול לאסור נכסיו על המלוה אלא אם אסרן לכל העולם דקונם כללי מהני כולל לבטל שעבוד חברו:
ואפשר ליישב לפמ"ש הט"ז (שם ס"ק ס"ג) לחלק. דדוקא היכי שיש שעבוד ממון אמרינן אתי הקדש או קונם מפקיעין מידי שעבוד כיון דיכול לסלק לשעבודא בזוזי. ע"כ אמרינן גבי קונם מעשי ידי לפיך דיפר אעפ"י שהיא משועבדת לו. משום שמא יגרשנה דקונמת מפקיעין מידי שעבוד דיכולה לסלק בעד מעשי ידיה במעות אלא דרבנן אלמוה לשעבודא דבעל וע"כ אינו מתחיל האיסור בעודו תחתיו. מ"מ מהני לכל הפחות אחר שתתגרש. ע"כ יפר משום דהוי דברים שבינו לבינה. אבל היכי שיש לו שעבוד הגוף ואינו יכול לסלק בזוזי כגון באומרת הנאת תשמישי עליך שגופה משתעבד לבעל לתשמיש או לרחוץ פניו ידיו ורגליו שהוא משום חיבה. ואי אפשר להסתלק בזה בזוזי כמו במעשי ידיה. לא מהני קונם או הקדש להפקיע מידי שעבודו ולהפקיע חובו. ע"כ באומרת הנאת תשמישי עליך א"צ להפר עי"ש. וכ"כ בתשו' מוהרי"ט (ח"ב סי' ה') עי"ש:
וא"כ א"ש דאע"ג דגבי בע"ח דאסר נכסיו לכל העולם. דמהני קונם כללי לבעל שעבוד ב"ח או בהא דאיצטלא דפרסוהו אמיתנא. דכה"ג אפשר לסלוקי בזוזי. ועי' בתוס' גיטין (דף מ"א) ד"ה הקדש חמץ ושחרור וקונמות מפקיעין מידי שעבוד. רק דאלמוהו רבנן לשעבודא דבע"ח אמרינן דקונם כללי מהני לבטל שעבוד חברו. אבל באומרת הנאת תשמישי על כל העולם דכה"ג אי אפשר לסלוקי בזוזי אפילו בכולל לא מהני להפקיע שעבוד חברו. והא דמייתי הט"ז ראי' ממעשי ידיה דאומר יקדשו לעושיהן. דהוי כולל לכל העולם ואפ"ה כריך והא משעבדא לבטל. (ולהתוס' דס"ל דמהני כולל להפקיע מידי שעבוד ע"כ מיירי התם באומרת יקדשו ידי לפיך) והתם יכול לסלוקי בזוזי. משום דהתם לפי הס"ד דש"ס דלא נחית לחלק בקונמות מפקיעין מידי שעבוד והוי ס"ל אע"ג דיכול לסלוקי בזוזי ולא הוי רק שעבוד ממון. ואפ"ה לא מהני כולל להפקיע שעבוד וע"כ דלא מהני כולל להפקיע שעבוד. והתוס' בכתובות מיירי לפי המסקנא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ממון כתבו לחלק דבקונם כללי מהני להפקיע שעבוד:
וא"כ בשבועה שלא לפרוע לב"ח דלא חלה השבועה כיון דמשועבד לאחרים. דמי להנאת תשמישי עליך דלא חלא כלל להפקיע מידי שעבוד א"כ אפילו בכולל לא מהני השבועה להפקיע שעבוד דב"ח:
אך יש לתמוה על הט"ז מדברי הפוסקים ביו"ד (סי' רכ"א סעי' ז'). דמשכיר יכול לאסור בקונם על השוכר ביתו המושכר לו וכמ"ש הר"ן בנדרים (דף מ"ה) ר"פ השותפין. דזהו טעמא דרבנן בשותפין שנדרו הנאה זה מזה. דאסורין לכנס בחצר משום דכ"א יש לו קנין הגוף וקנין שעבוד בחלק חברו וקסברי רבנן דקונמות מפקיע מידי שעבוד וכן המשכיר על השוכר עי"ש. א"כ דהתם לא יכול המשכיר לסלק להשוכר בזוזי וכן השותף לחברו ואפ"ה חל הקונם להפקיע מידי שעבוד. א"כ ע"כ מוכח מדברי התוס' דקונם כללי מפקיע מידי שעבוד. וע"כ כדברי הב"ח והפרישה והש"ך דגם באומרת הנאת תשמישי לכל העולם חל הכולל וצריך להפר חלקו משום שמא יגרשנה דגם בזה חל הנדר רק אלמוהו רבנן לשעבודא בעודו תחתיו. א"כ גם בנשבע שלא לפרוע לב"ח מהני כולל לבטל שעבודו אלא דיש לחלק דשאני קונמות דמהני להפקיע השעבוד רק מטעם דאלמוהו רבנן לשעבודא דבעל או דבע"ח לא מהני הקונם דכ"א יפקיע מבע"ח. והיכי דהוי קונם כללי דמפקיע לכל העולם. דכה"ג לא חיישינן שיפקיע מבע"ח לאסור לכל העולם. לא אלמוהו רבנן כה"ג שעבודו דבע"ח. אבל בשבועה לא חיילי כלל להפקיע שעבוד מדינא. דהוי הרעת אחרים. אפי' בכולל לא מהני להפקיע שעבוד חברו. וא"ש קושית הש"ך בחו"מ על תשו' הרא"ש. דלא חלה כלל אפי' בכולל להפקיע שעבודו כמ"ש: