אור ברסלב
ברית יעקב חלק א יורה דעה › סימן נז

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

יורה דעה · סימן נז

סימן נו

תשובה לחכם אחד

בדבר אשר הקשה מעכ"ת בע"ז (דף י"א) לפרש"י דמפרש הא דתניא עיקור שיש בו טריפה אסור ושאין בו טריפה מותר. עיקור שיש בו טריפה משום שהבהמה ניטרפת אסור לעשותו. ואעפ"י שאין סופו להנות ממנה אסור לגרום טריפות לבהמה בידים. הא בחולין (דף פ"ה) בעובדא דר' חייא דנפל לי' מאניבא בכיתנא אתא לקמי' דרבי אמר לי' שקול עופא וטרוף ושחוט על בוביתא דמיא דמורח דמא ושבק לי'. וא"כ איך אמר צא וטרוף דהא אסור לגרום טריפות בידים. לא קשי' כלל דע"כ הטעם דאסור לגרום טריפות בידים משום בל תשחית כמ"ש התוס' שם. א"כ בעובדא דר' חייא דבעי לדמי' ואם ישחוט בעי לכסות הדם. ע"כ אמר ליה רבי צא ונחור או צא וטרוף כיון דיש לו הנאה וצורך ליכא משום בל תשחית כיון דהוא מידי דצריך לי' כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' קי"ו) כה"ג:

והנה התוס' בע"ז הקשו על פרש"י אם כן היכי מוכח מהאי ברייתא דבבהמה טהורה איירי אפילו בבהמה טמאה נמי שייך איסור בל תשחית. ואפשר ליישב פרש"י דהש"ס מוכיח דע"כ בבהמה טהורה מיירי הברייתא. דהא גם בעקור שאין בו טריפה הוי ג"כ איסור בל תשחית דלא חזיא למלאכה. ואי בבהמה טמאה מיירי כמו דמותר לכבוד הנשיא עקור שאין בו טרפות ולא חיישינן לבל תשחית. א"כ אפילו עיקור שיש בו טריפות אמאי אסור לכבוד הנשיא כיון דלא חיישינן בזה לכבוד הנשיא משום בל תשחית. וע"כ בבהמה טהורה איירי. א"כ בעיקור שאין בו טריפות דאינו אוסרה באכילה אע"ג דהוי משום בל תשחית מותר לכבוד הנשיא. אבל בעיקור שיש בו טריפה דאיכא השחתה הרבה דאוסרה לאכילה אסור גם משום כבוד הנשיא, דלא שרינן רק בל תשחית פורתא דאינו אוסרה באכילה. אבל אי מיירי בבהמה טמאה לא נפקא מידי כמו דמותר בעיקור שאין בו טריפות ה"נ בעיקור שיש בו טריפות:

אך בחולין (דף ז') גבי רבי פנחס בן יאיר שראה בביתו של רבי דהוי קיימא כודנייתא חוורתא כו' אמר ליה רבי עקרנא להו איכא צער בעל חיים קטילנא להו איכא בל תשחית וכתב רש"י עקרנא להו מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך. ועקרנא להו שלא יוכלו לבעט. ובל תשחית ליכא שיהיו ראויות לדישה. א"כ משמע מארכובה ולמטה דהוי עיקור שאין טריפות ליכא בל תשחית דעדיין חזי למלאכה לדישה. וא"כ הקשו התוס' שפיר היכי מוכח דבבהמה טהורה איירי אפילו בהמה טמאה נמי איכא איסור בל תשחית ועיקור שאין בו טריפות ליכא כלל משום בל תשחית דעדיין חזי למלאכה. ואפשר לומר דוקא כודנייתא חוורתא שהן מזיקין כמו שאמר רבי פנחס בן יאיר מלאך המות בבית של זה ואני אסעוד אצלו אינו ראוין לרכיבה. וכיון דמעקר הפרידות מארכובה ולמטה דמסלק הזיקא גם בל תשחית ליכא שיהיו ראויות לדישה. אבל שארי בהמות כמו סוסים וחמורים דעיקרן לרכיבה ולמשא. אם מעקר הפרסות ושוב אינו ראוין לרכיבה ולמשא למלאכתן. אע"ג דעדיין חזי לדישה מכל מקום איכא בל תשחית כיון דלא חזיא לרכיבה ולמשא מה שהן עומדין למלאכתן:

ולכאורה קשה בעובדא דרבי פנחס בן יאיר מאי ס"ד דרבי דאמר עקרנא להו ולא חשש להא דצער בעל חיים דהוי דאורייתא. ואי משום דאמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה. א"כ הוי דבר המזיק א"כ הוי לצורך לסלק הזיקא לא חיישינן לצער בע"ח. כדאיתא בשבת (דף קכ"א) מותר להרוג מזיקין לפי תומו אפי' בשבת. ובסנהדרין (דף ט"ו) ס"ל לרבי יוחנן אליבא דרבי אליעזר דאין להם תרבות ואין להם בעלים וכל הקודם להורגן זכה. א"כ תקשי על רפב"י שהשיבו איכא צער בע"ח גם איכא בל תשחית הא לצורך מותר. עוד קשה רבי גופא היכי עביד הכי. הא אמרינן בב"ק (דף ט"ו) לא יגדל אדם כו' משום לא תשים דמים בביתך:

ונראה לי דבאמת הני כודנייתא דבי רבי היו נשמרות כמו דאמרינן בב"ק (דף ע"ט). לא יגדל אדם כלב אלא א"כ קשור בשלשלת. והא דאמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה אע"ג דאם קשורות ונשמרות מותר. משום דאדם חשוב שאני דמצינו בדוכתי טובי דאדם חשוב צריך להזהר ביותר כמו דאיתא במוע"ק (דף י"ב) ובע"ז (דף מ"ח) ובכתובות (דף נ"ב) ובשבת (דף קמ"ב). וכיון דמועדים להזיק אע"ג דהם קשורות דמותר דלמא יתרמי שיזיקו ע"כ אמר רפב"י מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו. דאדם חשוב צריך להרחיק עצמו אפי' בנשמרות וקשורות. והנה אנן קיי"ל דכל מידי דרפואה או לשארי דברים לית בזה משום צער בעל חיים כמ"ש הרמ"א באע"ז (סי' ה' סעי' י"ד). וכ"ש לסלק הזיקא ע"כ הוי ס"ד דרבי דקטל להו או עקרנא להו. ע"ז השיבו רפב"י דאיכא צער בעלי חיים או בל תשחית כיון מהדין מותר בקשורות ונשמרות אלא דאדם חשוב צריך להזהיר. אסור משום צער בעלי חיים או בל תשחית. שוב מצאתי בפסקי מוהרא"י בתה"ד (סי' ק"ה) כתב כעין זה בעובדא דרפב"י דהאי הזיקא לא הוי שכיחא כולי האי דמסתמא לא הוי רבי עובר לגדל מזיק בתוך ביתו וכדאיתא בב"ק לא יגדל אדם כו' אלא שרפב"י מרוב חסידותו קפיד עי"ש:

וראיתי למעכ"ת כתב לדייק ביו"ד (סי' כ"ח סעי' י'ח) השוחט אעפ"י שאינו צריך אלא לדם חייב לכסות. כיצד יעשה נוחר או מעקר כדי שיפטור מכיסוי. אמאי לא קאמר שיטרוף וישחט דהא בסעי' י"ז כתב דהשוחט ונמצא טריפה פטור מלכסות דקיי"ל כרבי שמעון דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמי' שחיטה. משום דרב דימי דאמר דרבי אמר לרבי חייא צא וטרוף הוא משום דרבי לשיטתי' בעובדא דרפב"י דאמר עקרנא להו. סבר דצער בעלי חיים מותר ע"כ שפיר קאמר צא וטרוף. אבל לדידן דקיי"ל צער בעלי חיים אסור א"כ אינו יכול לטרוף ולשחוט אע"ג דקיי"ל כרבי שמעון משום צער בעלי חיים עכ"ד. ואינו נראה כלל דהיכי ס"ד לומר דרבי סבר דצער ב"ח מותר. דבב"מ שקיל וטרי אי צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן אבל מותר לגמרי לא שמענו. ועוד גם לדידן דצער בעלי חיים אסור ליכא איסור לטרוף ולשחוט וכמ"ש הרמ"א כל מידי דצריך לי' לרפואה או לשארי דברים לית בזה משום צער בעלי חיים. ודמי לאיסור בל תשחית דהיכי דהוי לצורך מותר. ועוד גם נוחר ומעקר איכא צער בעלי חיים טפי. ולפמ"ש א"ש הא דלא חש רבי לצער בעלי חיים:

ולכאורה יש להקשות הא דכתב הרמ"א ביו"ד (סי' נ"ז סעי' י"ח). ויש מחמירין דכל שצריכים להשהותו שנים עשר חודש חיישינן לתקלה ואפילו אינו אלא אחד העומד בספק ואין למכרו חי לעכו"ם אלא ימיתנו קודם שמא יחזור וימכור לישראל. חי. אמאי ימיתנו בחנם יעשה טריפות ידוע מקודם וימכרנו לעכו"ם דכה"ג מותר למכרו לעכו"ם כמ"ש הרמ"א (בסעי' כ"א). דטריפות הידוע וניכר לכל מותר למכרו לעכו"ם דליכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל. ואי דכה"ג דיטרפנו הוי צער בעל חיים. ודוקא אם ימיתנו ליכא איסור צער בע"ח. כדמוכח מהא דחולין (דף ז'). עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו אמר איכא בל תשחית. דהא דכל מידי דהוי לצורך כדי שיכול למכרו לעכו"ם א"כ מותר כה"ג צער ב"ח כיון דהוי לצורך. וצריך לומר כיון דבמיתה ליכא צער בעלי חיים מאם שיטרפנו טפי עדיף להורגו. (שוב ראיתי בכרו"פ שכתב ג"כ כמ"ש עי"ש):

וא"כ היכי דצריך לדם יכול לטורפו כמו לנוחרו ומעקר כדי שיפטור מכיסוי. ונראה דוקא היכי דטורפו ושוחטו מיד דצריך לדם לא הוי איסור צער בע"ח. כיון דאח"כ שוחטו מיד הוי הכל לצורך. אבל היכי דמניחה בחיים והוא מטריפה כדי שיוכל למכור לעכו"ם אע"ג דהוא לצורך. כיון דיכול להמית דכה"ג דאמרינן בחולין דקטלנא להו איכא משום בל תשחית ולא משום צער בעלי חיים ע"כ אסור להטריף אותה. אלא אם יטרפנה מקודם יכול ליקח מעכו"ם ביותר דמים משימיתנה דלא ירצו עכו"ם ליקח דיאמרו דמתה מעצמה דמאיסה להו יכול לטרפנה מקודם דזה הוי לצורך. וכה"ג שרינן צער בע"ח:

גם אפשר לומר הא דכתב הרמ"א דטריפות הידוע וניכר מותר למכרו לעכו"ם היינו דידוע שלא יעלה ארוכה לזה ולעולם יהי' ניכר טריפותה. היינו שיחתוך רגל אחד או דהוי יתר רגל או חסר רגל. דלעולם יהי' ניכר דטריפה היא. אבל היכי דהוי שבורת רגל דהוי טריפה בהכי. או דנחבסה הגולגלת או דניקב קרומו של מוח וכה"ג. דאפשר דיעלה ארוכה ויתרפא דלא יהי' ניכר אסור למכרו לעכו"ם דלמא ישהנו העכו"ם גביה עד שיתרפא ולא יהי' ניכר הטריפות ויחזור וימכרנה לישראל. וע"כ נקטי הפוסקים תקנה בספק טריפה שימיתנו ולא קאמרי לעשות טריפות הידוע וניכר. משום דחיישינן שמא יתרפא ויעלה ארוכה עד שלא יהי' ניכר אח"כ ויחזור וימכרנו לישראל. ואי דיחתוך אבר דהוי טריפות הניכר דאינו חוזר ומתרפא ויהי' ניכר לעולם. דא"כ יפסיד ישראל בדמי העוף את האבר שנחתך. שאינו שוה כ"כ כמו שלימה. והאבר שנחתך אסור ג"כ לב"נ משום אבמ"ה. ע"כ נקטי תקנה שימיתנו דלא יפסיד ישראל בהכי וימכרנו לעכו"ם:

ידידי דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ פה וואלקאוויסק יע"א

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה