ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
יורה דעה · סימן נו
הב"י ביו"ד (סי' א') הביא תשו' מוהרי"ק שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דבר פשוט הוא שאין עד אחד נאמן היכי שהלה אינו שותק אלא מכחישו והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא. וקבעו מרן להלכה בש"ע יו"ד (סי' א' סעי' י"ד) והב"ח ורש"ל והט"ז חלקו עליו דהטעם הוא במוהרי"ק משום דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הוי כשנים כדאיתא בכתובות (דף כ"ב). ה"נ האמינה תורה לשוחט שיהי' נאמן כשנים. ע"כ אותה שחיטה מותרת לכל אדם חוץ העד המכחיש שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דהריטב"א שהביא הנ"י דדוקא בעדות אשה אמרינן שהוא כשנים אבל בשארי איסורין הוי כחד לגבי חד בהכחשה ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ע"כ בהמה זו שהעיד העד עליה אסורה לכל ישראל. ולכאורה קשה מהא (דסי' ל"ט סעי' ט"ז) דסותר עצמו להא דהביא (בסי' א' סעי' י"ד) אמר הבודק שלא כסדרן ואחר מכחישו ואמר כסדרן היתה מעמידין הבהמה בחזקת היתר משמע דוקא משום חזקת היתר דנשחטה הותרה מתירין אותה אבל אם היה בשחיטה דע"א בהכחשה היו אוסרין הבהמה משום דחד לגבי חד ומוקמינן הבהמה בחזקת איסור כמ"ש הב"ח והרש"ל והט"ז:
לכן נראה לע"ד הטעם דהכא אם שוחט אומר ששחט כהוגן ועד אחד מכחישו דבהמה מותרת לכל ישראל. אתי' גם אליבא דהריטב"א דס"ל דבשארי איסורין דסגי בחד כיון שלא האמינו אלא כחד כי אתא אחרינא ומכחישו הוי הכחשה דחד לגבי חד. דהא העד המכחיש השוחט שאומר ששחט כהוגן בא להעיד בתרתי על השוחט לפוסלו דהוציא טריפה מת"י ומפסלי' מחזקת כשרות דידיה. וגם מעיד על הבהמה שהיא אסורה שלא נשחטה כהוגן. וכיון דלא מהימן העד על השוחט להוציא מחזקתו דע"א בהכחשה לאו כלום ומוקמינן השוחט בחזקת כשרות דידיה. א"כ ממילא גם הבהמה מותרת. כיון דאמרינן מוקמינן גברא בחזקת כשרות ויפה שחט ולא הוציא טריפה מת"י. ועוד דאוקי חזקת כשרות דגברא נגד חזקת איסור דבהמה והוי כמו דליכא חזקת איסור כלל ועד אחד בהכחשה לאו כלום. אבל בסי' ל"ט (סעי' ט"ז) דהבודק אומר דסרכה שלא כסדרן היתה ועד אחד אומר כסדרן והעד המכחיש אינו מעיד כלל על השוחט לפוסלו להוציא מחזקת כשרות דהא השוחט אומר שהבהמה אסורה שלא כסדרן היתה ולא הוציא טריפה כלל מת"י רק העד בא להעיד על גוף הבהמה דמותרת ע"כ כיון דהעדות מע"א אינו נוגע רק על גוף הבהמה אם היא אסורה או לא מוקמינן הבהמה בחזקת היתר דנשחטה הותרה. ובאמת בשחיטה כה"ג דהשוחט הי' אומר שלא נשחט כהוגן והעד הי' מכחישו שנשחט כהוגן אסורה אותה שחיטה לכל. דעד אחד בהכחשה לאו כלום ומעמידין הבהמה בחזקת איסור גם המחבר מודה בזה כיון דכה"ג ליכא למימר אוקי חזקת כשרות נגד חזקת איסור דבהמה או כיון דמוקמינן גברא בחזקת כשרות ולא נפסל דלא הוציא טריפה מת"י ממילא הבהמה מותרת. דכה"ג לא הוי העדות רק על גוף הבהמה אם מותרת או לא ולא על השוחט לפוסלו. דגם השוחט הי' רוצה לאסור הבהמה ע"כ אסורה. אך בכה"ג ששוחט אומר ששחט כהוגן ועד אחד מכחישו דבא לפוסלו מחזקת כשרות דידי' אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום אותה שחיטה מותרת לכל ישראל. רק להעד דשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא משום דמוקמינן אחזקת כשרות דידי' גם אוקי חזקה להדי חזקת איסור כמ"ש:
שוב ראיתי במוהרי"ק (שורש ל"ג) מקור הדין. ומצאתי כדברי שכתב הלכה רווחת בישראל שאין עד אחד נאמן בהכחשה ואין נראה לחלק משום דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דמסייעת לדברי אותו העד. כיון דסוף סוף חזקה ליתא במקום רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. א"כ הרי בא להוציא אדם זה מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה ופשיטא דלא מהימן זה להוציא דבר מחזקתו. גם לא גרע רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נגד חזקת איסור כו' עכ"ל. אלא דאח"כ צירף עוד טעם דיש להאמין לשוחט ולהכשירו מהא דעולא דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואתי' להוציא דבר מחזקתו כמו בעד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דמהימן האי דקאמר מת להוציא האשה מחזקת איסור ע"ש והוי רק צירוף טעם והעיקר כמ"ש דכה"ג אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום ומותרת השחיטה לכל ישראל. ולא ידעתי למה דחו האחרונים מהלכה. כי לפמ"ש גם להריטב"א אתי' האי דינא אע"ג דבשארי איסורין העד דמהימן לא הוי רק כחד כמ"ש: