אור ברסלב
ברית יעקב חלק א יורה דעה › סימן נה

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

יורה דעה · סימן נה

סימן נד

תשובה לרב אחד

על דבר שאלתו בסרכה תלוי' על נגלד פורתא ולא עשו מיעוך ומשמוש כי יראו שמא יקלקלו והי' הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט וקרעו הסרכה ובדקו ולא בצבצה הריאה גם לא עלתה הסרכה בנפיחה ונפלה המחלוקת בעירכם. המורה החדש הורה להטריף וחכמי עירכם ומעכ"ת מן המכשירין והאריך הרבה בזה בטעמו כי סרכה תלוי' גם לשיטת רש"י דאין סרכה בלא נקב אפ"ה כשר סרכה תלויה מטעם דהוי הפשטת ליחה מדלא נדבקה למקום אחר ע"כ לא נחשב רעותא כלל כיון דא"צ בדיקה ונפיחה. תמה אני עליו אשר הכניס ראשו בין הרים גדולים ונחלקו בו אבות העולם. הבעל העיטור והרשב"א והר"ן כתבו לרש"י סרכה תלויה טריפה רק הרא"ש והטור כתבו דסרכה תלויה גם לרש"י דאין סרכה בלא נקב כשרה מטעם דהוי הפשטת ליחה מדלא נדבקה למקום אחר ואפי' בדיקה א"צ. א"כ אע"ג דקיי"ל להלכה כרא"ש והטור כמבואר ביו"ד (סי' ל"ט סעי' ח') מכל מקום לדידן דקיי"ל דהוי תרתי לרעותא היכי דאיכא פלוגתא בגמ' ופוסקים. פשיטא דסרכה תלוי' מקרי רעותא דלהבעל עיטור והרשב"א והר"ן דלרש"י הוא טריפה. א"כ מצטרף לרעותא אחרת. גם רבים מראשונים אע"ג דמכשירין סרכה תלויה מכל מקום מצריכין בדיקה כמ"ש הרמב"ם (בפי"א מה' שחיטה ה' ט"ו) וכ"כ חכמי לוניל כמ"ש הב"י ע"ש. וניקב קרום אחד של ריאה פשוט דהוי רעותא. ומ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ל"ו ס"ק ב') דבניקב אתת מהן א"צ בדיקה. כבר השיגו אותו התב"ש בזה ממ"ש הרמב"ם בפי"א מה' שחיטה והביאו הש"ך (בסי' ל"ט ס"ק ה') ורוב המקומות אינן נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשוש ומעולם לא נפחנו הריאה בספרד וממרב אלא א"כ נולד דבר שחוששין לו. משמע דוקא בריאה שלימה א"צ לנפחה אבל היכי שיש חשש בעי נפיחה. ונקב קרום אחד הוי חשש שצריך לעיין אם לא ניקב גם התחתון ודאי אין להקל בלי בדיקה ע"ש. ואפשר דהש"ך שכתב בניקב אחת מהן א"צ בדיקה קאי אדברי המחבר בנגלד כולה צריכה בדיקה אבל ניקב אחת מהן א"צ בדיקה הוא להמחבר דס"ל דניקב זה שלא כנגד זה כשר. דיוכל להכיר במראית העין שלא ניקב קרום השני במקום שניקב קרום אחד וזה שלא כנגד זה כשר. אבל לדידן דקיי"ל כרמ"א זה שלא כנגד זה טריפה. א"כ אפילו בנגלד פורתא דמכיר דלא ניקב קרום השני. מ"מ ניחוש שמא ניקב במקום אחר קרום השני וזה אינו יכול להכיר ודאי דצריך נפיחה. אלא דיש לומר דלא מחזקינן רעותא מקרום לקרום (ועי' בסי' מ"ח סעי' ח'):

א"כ נראה דניקב קרום ונגלד פורתא הוי רעותא וא"כ מחשב לתרתי לרעותא. ועוד דבחולין (דף מ"ו) אמרינן הריאה שניקבה רב ושמואל ורב אשי דאמרי קרמא עילאה. ואמרי לה קרמא תתאה. ועי' בתוס' דקרמא תתאה עם עילאה. א"כ לחד לישנא קרום עילאה לחודי טריפה א"כ ודאי נגלד פורתא מחשב רעותא. והוי תרתי לרעותא:

אך יש לצדד להתיר לפמ"ש הרמב"ם (פי"א מה' שחיטה ה' ו') מן הדין הי' על דרך זו שאם נמצא הריאה תלויה בסרכות כמו חוטין אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפש הכבד שחותכים את הסרכה ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרים אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותרת. וסרכה זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון בלבד ומעולם לא ראינו מי שהורה כך. א"כ מבואר דסרכה בא מנקב קרום עליון לבד. וכ"כ הרשב"א בחידושיו דסרכה תלויה כשר מטעם דהוי ספק ספיקא שמא לא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא ניקב קרום העליון. וכן הביא הב"י (סי' ל"ט) בשם בעל העיטור בד"ה ומר יעקב גאון וז"ל העיטור הני רירין דריאה מתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק ומהאי טעמא שרינן לי' דאמרינן קרמא עילאה אינקוב תתאה לא אינקב. א"כ לא מחשב תרתי לרעותא דהוי חדא רעותא דבאה הסרכה מנקב קרום העליון:

ועפ"ז הי' מקום להקל ג"כ אפילו בסרכה דבוקה על נגלד פורתא אם אזלא ע"י מיעוך ומשמוש דלא הוי רק חדא רעותא דהסרכה באה מנקב קרום העליון. אלא משום דדבוקה כה"ג הוי רעותא גדולה ומיעוך הוי קולא טפי הבו דל לוסף עלה החמירו בזה, מכל מקום בסרכה תלויה בכה"ג יש להכשיר. [שוב חצאתי בס' בית אפרים בתשו' (סי' יוד) וכ"כ בחיבורו פ"ת (סי' ל"ו סעי' י"ב) כדברי ע"ש]:

ומש"כ לתמוה על הב"י שהקשה לדעת האומרים אין סרכה בלא נקב. אמאי שריא סרכה תלוי' אפילו בבדיקה ניחוש דלמא סרוכה היתה למקום אחר ונתפרקה. ותירץ הב"י דאם איתא דנתפרקה באותו שעה היתה ניקבת. דמעיקרא לא קשה כלל דאם איתא דנתפרקה הי' נשאר שורש הסרכה היכי שהיתה דבוקה. דהא חזינן בסרכה שלא כסדרן שהיא מדובקת בשני צדיה בחוזק עד שהי' צריך למעך ולמשמש הרבה משני צידיה. וע"כ מדחזינן בסרכה תלויה שאין לה שורש ע"כ לא הוי סרכה גמורה רק הפשטת ליתה עכ"ד. לא ידעתי מאי קשיא ליה דאם נתפרקה מצד שהי' דבוקה אטו מוכרח להיות נשאר שורש הסרכה אולי נתפרקה לגמרי כמו מיעוך. ועוד דאכתי תקשי קושית הב"י להסוברים דאפילו חוט דקה מן הדקה הוי סרכה כמ"ש הרמב"ם דאין ממעכין כלל. ולא ס"ל כהפוסקים דסרכה גמורה אם ימעך אדם כל היום הולכת ומתחזקת וע"כ דאם אזלא במיעוך ע"כ הוי ריר בעלמא והפשטת ליחה. ואפ"ה ס"ל דסרכה תלויה מתכשרה ע"י בדיקה כמ"ש הרמב"ם ניחוש שמא הי' דבוקה ונתפרקה ואפילו כחוט השערה הוי סרכה ולא נשאר שורש כלל בצדה השניה שהיה דבוקה. ועי' במעדני יו"ט ברא"ש (אות ב') שהקשה דא"כ בדיקה לבעי דלמא במקום שהיתה סרוכה יש נקב ואין אנו מכירין לדעת המקום. וע"כ דקושייתו הוא להרא"ש דלא בעי בדיקה כלל אפי' נפיחה. א"כ אינו מספיק להרא"ש תי' הב"י בזה. אך בלא"ה לא קשי' קושית הב"י דלא חיישינן לזה מטעם דנשחטה הותרה כמו בנסתפק אם הסרכה בגב או בחיתוך כמבואר בסי' ל"ט (סעי' ה') וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א (סי' קמ"ג) בזה אשר לא חיישינן מטעם זה דלמא נפסקה ע"ש. ועי' בתב"ש (סי' ל"ט ס"ק מ"ו) מה שדחק בזה ע"ש:

וע"ד שאלתו בהדרא דכנתא שהיו נסרכין זה לזה. ומחמת הסרכה היו קצת הדקין נכפלים למעלה על שומן הכנתא וכאשר קלפו הסרכות חזרו הדקין למקומן אי הוי בכלל נהפכו הדקין. לכאורה הדבר ברור להתיר. דכה"ג לא מקרי מהופכין אלא כמ"ש רש"י בחולין (דף נ"ו) ד"ה היפך בהן כשהכניסן לתוכו היפך עליונו לתחתיתו או עגולות זו למעלה מכמו שהיתה שהחליף זו למעלה וזו למטה עכ"ל. א"כ דוקא שהיפך עליונו לתחתיתו או מה שלמעלה היפך למטה. אבל בשביל שהוגבה הדקין למעלה לא מקרי מהופכין. וכ"כ הב"ח ביו"ד (סי' מ"ו) מיהו לא נקראו מהופכין אלא כשנהפך עליון לתחתון כפרש"י והר"ן. ומ"ה בנמצאו בין עור לבשר קיי"ל דכשר אם לא נהפכו אם לא ניכר שום רעותא כגון תפירה שמראה אותנו שיצאו לחוץ עכ"ל:

וראיתי בתב"ש (סי' מ"ו ס"ק ה'). דכתב להחמיר אפי' בהוריד הכנתא פורתא. תו אינו מתיישבים. וע"כ אפי' בנמצא הבני מעים בין עור ובשר טריפה. ודבריו אינן מוכרחי' דהיפוך מקרי דנהפכו לגמרי וכה"ג מקרי אם ירדו מבסיסן שוב אינו מתיישבים ובזה אע"ג שיחזור אח"כ לא מהני. גם התב"ש הורה בהפ"מ כהרמ"א. א"כ ה"נ יש להכשיר כה"ג היכי דלא נהפכו לגמרי:

וראיתי למעכ"ת שכתב דכה"ג אף להרשב"א דס"ל אפילו לא יצאו לחוץ ונמצאו מהופכין טריפה כה"ג כשר משום דאין סרכה פוסלת בשארי אברים א"כ הוי חולי דהדרא בריא. ודוקא היכי שנהפכו בני מעיה וא"א שיחזרו לכסדרן אלא אם יחזירו ביד טריפה. אבל הכא דקלפו להסרכה חזרו מעצמן לכמו שהי' וסרכה זו היא מחמת חולי דהדרא בריא אפילו להרשב"א כשר. אינו נראה לי כלל דהא דסרכה אינה פוסלת בשארי אברים. הוא אע"ג דלא הדרא בריא לית לן בה. משום דלרש"י דס"ל דאין סרכה בלא נקב זהו דוקא בריאה ובשארי אברים לא אמרינן כן ואין בחולי זו כדי למות. ולהתוס' דטעמא דסרכה בריאה משום דסופו להתפרק ולנקוב. ובשארי אברים לא אמרינן שתתפרק אלא לעולם יהי' כן. א"כ מסתברא איפכא אפילו להראבי"ה דס"ל דאם לא יצאו לחוץ ונהפכו בני מעיה כשרה והטעם דסופן לחזור. אבל הכא דנהפכו עליון לתחתון וסביך וסריך א"כ סופו להיות כך שלא תחזור לברייתו לסדרן דבשארי אברים לא אמרינן כסרכה שתתפרק. א"כ כיון דאין סופו לחזור א"כ הוי נהפכו הדקין:

גם מה שכ' לפי מה שגורס הרי"ף והרא"ש בגמ' דחולין (דף נ"ו) אבל היפך בהן טריפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהן מיד מת. א"כ כיון דיש סרכה ודאי דנעשה ג' ימים וחזינן דחייתה ג' ימים בודאי לא נהפכו בני מעיו. דבריו תמוהים דהא אם ידוע דנהפכו בני מעיה אע"ג דחייתה כמה ימים טריפה כמו בכל עריפה ודאי דלא מהני אפי' ירבה כחול ימים. א"כ אי נימא דזהו ודאי מקרי נהפכו בני מעיה לא מהני מה דחייתה ג' ימים. ואפילו היכי דהוי ספק אם נהפכו כמ"ש הפוסקים אם לא דקדק בעת שהחזירן חיישינן שמא נתהפכו דבעינן דוקא דידוע שלא נתהפכו. א"כ נימא אם חייתה ג' ימים הוי הוכחה דלא נתהפכו. וע"כ דזה אינו משום דסופו לנקב ולרקב כמ"ש התוס'. א"כ יש להחמיר היכי דנהפכו הדקין וסביך וסריך לכ"ע טריפה אפי' להראבי"ה דכה"ג אינו סופו לחזור:

ומש"כ לרש"י אם יצאו בני מעיה לחוץ אע"ג דלא החזירן ולא היפך בהן טריפה. דאל"כ למה לרש"י לפרש הא דאמר רב שמואל ב"ר יצחק לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טריפה כשהכניסן לתוכו היפך עליונו לתחתיתו דלמא מיירי דהבני מעים עדיין הוא מבחוץ. וע"ז קאמר רב שמואל בר יצחק לא שנו שלא היפך אבל היפך בהן טריפה. וע"כ דס"ל לרש"י דאם עדיין הבני מעים מבחוץ אפי' כלא היפך טריפה ומתניתין דתני יצאו בני מעיה לחוץ ולא ניקבה כשרה מיירי שהוחזרו לתוכו וע"ז אמר רב שמואל בר יצחק לא שנו שלא היפך בהן עכ"ד. אינו נראה לי דמנא לרש"י לומר כן והרמב"ם (פ"ו מה' שחיטה ה' ט"ו) כתב בני מעים שיצא לחוץ ולא נקבו מותרת. ואם נתהפכו אעפ"י שלא ניקבו טריפה ול כתב אם הוחזרו לתוכן. ולי נראה הא דפי' רש"י כשהכניסן לתוכו דקשה לרש"י הא דתני במתניתין יצאו בני מעיה לחוץ ולא ניקבו מותרת היא מלתא דפשיטא אדרבה טריפות דהיפך בהן בעי לאשמעינן דהוי חידוש אע"ג שלא ניקבו טריפה ע"כ מפרש כשהכניסן לתוכן. ס"ד כיון דהחזירן לתוכן א"א דלא היפך בהן ולא יוחזר לכסדרן וניחוש שמא נתהפכו. קמ"ל דכשרה כיון דיודע שלא היפך בהן לא חיישינן שמא נתהפכו:

גם מש"כ לדייק הא דלא קאמר רב שמואל ב"ר יצחק לא שנו אלא שלא נתהפכו אבל נתהפכו טריפם וע"כ היכי דבני מעים יצאו לחוץ והוחזרו מאליהן אעפ"י שנתהפכו כשר דהוי כמו דלא יצאו לחוץ ונמצאו מכופכין כשר לראבי"ה. זה אינו דזה ודאי גם להראבי"ה טריפה והא דלא קאמר ל"ש דלא נתהפכו אבל נתהפכו טריפה דאי הוי קאמר הכי ה"א דוקא בידוע שלא נתהפכו אבל מספק טריפה. כמו דאמרינן השתא בהחזירן בידים דבעינן ידוע בבירור שלא היפך בהן אבל מספק טריפה ובאמת היכי דהוחזרו מאליהן אפי' בספק כשרה כמ"ש הב"י כל שנכנסו מאליהן חזקה שנכנסו כסדרן בלא היפך. ע"כ קאמר ל"ש דלא היפך בהן:

ראיתי בכרו"פ שהקשה בזבחים (דף ע"ד) טריפה שנתערבה היכי דמו אי דידע לה ניתי ונשקול. ואי דלא ידע לה מנא ידע דאיערב. נימא דמיירי דבהמה נקרע ויצאו בני מעי' ונהפכו בני מעי' והחזירן ותפרו א"כ היא טריפה ולית דידע לי'. ואי נימא דמקום התפר ניכר יש לומר דהי' כאן הרבה בהמות שיצאו בני מעיהן לחוץ ולא היפך בהן ותפרו הקריעה אחר שהחזירן. א"כ נתערב טריפה שנהפכו בני מעי' בהרבה בהמות שיצאו בני מעיהן לחוץ ולא נהפכו ורישומן א"א להתברר דכולן נחפרו והניח בצ"ע:

ואפשר לומר משום דרחוק לומר הא דתני אפילו אחת ברבוא ירעו עד שיסתאבו דהוי כולהו ע"י חולי דנקרע הבטן ויצאו בני מעיה ולא נהפכו ותפרו כיון דהוי ע"י מקרה. וע"כ דמיירי ע"י סכין קרעו הבטן והט"ז (בסי' מ"ח ס"ק ה') דע"י סכין חיישינן שמא ניקבו אברים הפנימים א"כ אפי' במשהו טריפה. וכ"כ בכנסת הגדולה דתרנגולים מסורסים יש לחוש בהם משום ניקבו בני המעים. א"כ כה"ג כולהו אסורות בשלמא בנקיבת הקוץ דקאמר שם בזבחים מיירי דלא ניקב לחלל כמ"ש רש"י שם. והא דכתב רמ"א אם נמצאו בני מעים בין עור לבשר ונמצא תפור שם יש לחוש שיצאו לחוץ ונתהפכו ולא חש שמא ניקבו אברים הפנימים כמו קוץ ומחט שניקבו לחלל משום דמיירי דנמצא בני מעים בין עור לבשר וניכר בו תפירה. ואינו ידוע אם נקרע בסכין או ע"י חולי נפתח ויצאו לחוץ דהוי ספק חולי או קוץ ומחט דכשר כמ"ש (בסי' נ"א סעי' א'). אפ"ה כיון דניכר בו רעותא חיישינן שמא נהפכו בני מעיה. אך קשי' אמאי לא קאמר דמיירי שניקב קוץ או מחט לחלל דחיישינן שמא ניקב אחד מאברים הפנימים כמבואר ביו"ד (סי' נ"א) ואתערב בנקובת הקוץ שלא ניקב לחלל כמ"ש רש"י שם ואח"כ נתרפאו ולא מנכר. ואפילו לדעת הרמב"ם (פי"א מה' שחיטה ה' ד') דניקב לחלל מהני בדיקה כל החלל מ"מ כיון דאתחזיק בה ספק טריפות דצריכה בדיקה אין מכניסין אותה בעזרה כמ"ש רש"י שם דפריך נפולה נמי לבדקי' ומשני קסבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה]:

דברי ידידו דו"ש ברוך מררכי ליבשיץ חופ"ק סעמייאטיץ יע"א.

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה