ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
חושן משפט · סימן קטו
תשובה לחכם אחד
מה ששאל ממני לפרש לו הירושלמי ריש סנהדרין דיני ממינות בשלשה. ובגמ' לא הן גזילות הן חבלות אשכח תני רבי שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אתא מימר לך כפשטא דקרא ותייא כרבי יוסי בר חלפתא רבי יוסי בר חלפתא אתין תרי בר נש מידין קומוי אמרו ליה על מנת שתדיננו דין תורה אמר לון אני איני יודע דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן אנשים. מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון. שאין דעתו נוחה בפי' הפני משה שפירש דפריך הירושלמי. לא הן גזילות הן חבלות. ומפני מה חלקן התנא לשנותן בתרתי. ומשני אשכח דתני רשב"י ומפרש לטעמא דתנא דמתניתין אקרא קאי כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ומפרש ברישא כי תקנה עבד עברי. והדר גזילות וחבלות בפרשה ואתא התנא מימר לך כפשוטא דקריא כמו שהן כתובין במקרא. ואתיא כרבי יוסי בר חלפתא כלומר ואגב דהתנא שונה כמו שהן כתובין בא להשמיענו פשיטא דקרא ג"כ לענין זה. דאשר תשים לפניהם כתיב. ומכאן דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שאמר רבי יוסי בר חלפתא לאלו שבאו לפניו לדין ואמרו לו שידין אותם בדין תורה. והוא תמוה דלא מצינו דתנא יבוא לפרש מתניתין והוא דחוק מאד פירושו:
ונראה לי לפרש הירושלמי (כי ידוע כי הירושלמי לשנא קלילא כדאמרינן בב"ק (דף ו') ומביא ברייתא בקוצר כידוע למי שרגיל בו). והכי פי' לא הן גזילות הן חבלות (הוא בניחותא) לא (כמו לאיי) הן גזילות הן חבלות. (דקשי' לירושלמי כמו דפריך בש"ס דידן אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות הוא. ומפרש כמו רבי אבוהו בש"ס דילן מה הן קתני מה הן דיני ממונות גזילות וחבלות) אשכח תני רבי שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. (הוא מלתא באפי נפשה). והוא ברייתא שהובא בירושלמי בע"ז (פ"ב ה' ז'). ודא מסייעא למה דתני רבי שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה הסימא הזה אינו נגלית לכל בריה. כך אינך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין. (והירושלמי הכא מביא בקוצר הברייתא כדרכו). אתא מימר לך כפשוטה דקרייא. ותיתא כר"י בר חלפתא אתין תרי בר נש מידון קומוי. אמרו ליה על מנת שתדיננו דין תורה כו' ואמר להון אני איני יודע דין תורה כו' מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון. (פי' דירושלמי אמר האי אשר תשים לפניהם דדריש רבי שמעון בן יוחאי יש לומר כפשוטה דקריא אשר תשים לפניהם דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. כמו שאמר רבי יוסי בר חלפתא מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון) כנלע"ד בזה:
ומש"כ כי מצא כתוב בספר קושיא חמורה בסנהדרין (דף י"ד). עריפת עגלה בשלשה דברי רבי שמעון ורבי יהודא אומר בחמשה. מתניתין דלא כהאי תנא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר ויצאו זקניך ושופטיך זקניך זו סנהדרין ושופטיך זה מלך וכ"ג כו' אבעי' להו ר"א בן יעקב בחדא פליג או בתרתי פליג במלך וכ"ג פליג אבל בסנהדרין אי כרבי יהודא אי כר"ש. או דלמא בסנהדרין נמי פליג דאמר כולה סנהדרין עינן. אמר רב יוסף ת"ש מצאן אבית פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת"ל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם. דנפיק כמה אלימא מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי קיימא כוותי'. אלא פשיטא דנפיק כולהי ולמאי אלימא לדבר הרשות מי מצי נפקי כו' אלא פשיטא לדבר מצוה היכי דמי לאו למדידת עגלה ור"א בן יעקב הוא דאמר כולה סנהדרין בעינן. דקשה דלמא נפקי מקצתן לעגלה עריפה אי כר"ש או כרבי יהודא. והזקן ממרא הי' המראתו בהא גופא. דזקן ממרא סבר לעגלה ערופה בעי כולה סנהדרין ע"א. וכיון דסנהדרין גופא נפקי רק מקצתן למדידת עגלה ערופה בשלשה או בחמשה. ע"כ מוכח דכולה סנהדרין לא ס"ל כזקן ממרא דבעינן כולה סנהדרין ע"א. דא"כ הוי נפקי כולהי סנהדרין למדידת עגלה ערופה. א"כ ליכא למימר דלמא הנך דאיכא גוואי קיימא כוותיה. הוי ס"ד אמינא דהוי דינו כזקן ממרא. דהא המרה על כולו או רובו סנהדרין ת"ל וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם. ודורש ישוב לזה עכ"ד:
לכאורה נראה דלא קשה לפי דאיתא בסנהדרין (דף פ"ח) דזקן ממרא אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורו לאחרים ויעשו כהוראתו. א"כ ל"ל דהי' המראתו דזקן ממרא בזה גופא במדידת ע"ע דסבר כולי' סנהדרין בעינן דבהמראה זו בלא"ה לא חייב הזקן ממרא דלא משכחת בזה שיעשה כהוראתו או אחרים יעשו כהוראתו כיון דסנהדרין סברי דלא בעינן כולי סנהדרין לע"ע וסגי בשלשה או חמשה א"כ לא יצייתו להזקן ממרא הסנהדרין של ע"א:
אך זה אינו דמשכחת לה דנפקי מקצתן שלשה או חמשה והביאו ע"ע והזקן ממרא אמר דלא הוי ע"ע. ואם הוי ע"ע הוא אסור בהנאה ואם קידש בע"ע אינה מקודשת ולהזקן ממרא סבר דלא הוי ע"ע אם קידש בהאי ע"ע אינו אסור בהנאה ומקודשת כמו דאמרינן שם בסנהדרין (דף פ"ח). ע"ע בפלוגתא דרבי אליעזר ור"ע דתנן מאין היו מודדין רא"א מטיבורו ר"ע אומר מחוטמו ראב"י אומר ממקום שנעשה חלל מצווארו ופרש"י שם ותנן המקדש בע"ע אינו מקודשת. ואם מדד זקן ממרא מטיבורו וב"ד מחוטמו והביאו אלו עגלה ואלו עגלה למר זו עגלה אסורה ואין מקדשין בה ולמר הוי אפכא עכ"ל:
אבל לפ"ז קשה לי אמאי לא מפרש הש"ס שם הברייתא דברי ריבות בשעריך זו השקאות סוטה וע"ע בפלוגתא דר"ש ור"י ור"א בן יעקב מהא מכילתין דלמר בשלשה או בחמשה הוי ע"ע ואסורה בהנאה ולמר דאמר בחמשה או כולי סנהדרין אינו אסורה בהנאה ומקדשין בה:
לכן נראה לי דר"ש ור"י דפליגי אי ע"ע בשלשה או בחמשה ולראב"י כולי סנהדרין הוי רק למצוה שיצאו למדידה שלשה מסנהדרין ולראב"י כולי סנהדרין למצוה. אבל בדיעבד אי לא נפקי רק שלשה למדידת ע"ע שפיר הוי דינו דהוי ע"ע ואסורה בהנאה א"כ לא נפקי מפלוגתייהו דר"ש ור"י וראב"י לענין איסור כרת לר' מאיר שם דזקן ממרא אינו חייב אלא ע"ד שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ע"כ קאמר הש"ס דפליגי דר"א ור"ע אי מודדין מחוטמו או מטיבורו או מצווארו דלמר דסבר דמודדין מטיבורו אי מדדו מחוטמו לאו עיר הקרובה הוא ולא הוי ע"ע:
וא"כ א"ש נמי הכא דל"ל דהי' המראתו דזקן ממרא בזה גופא אי בעינן למדידת ע"ע שבעים סנהדרין או חמשה או שלשה ונפקי מקצתן למדידת ע"ע. דהשתא ל"ל דלמא הנך דאיכא גואי קיימי כוותיה. דהא כיון דבעינן שיעשה כהוראתו או אחרים יעשו כהוראתו לא משכחת כה"ג המראה במדידת ע"ע דזקן ממרא סבר דכולי סנהדרין בעינן וסנהדרין סברי דסגי בשלשה או חמשה א"כ לא יצייתו סנהדרין ע"א להוראתו. וגם אסור לצאת כולה לדברי הרשות משום לא יחסר המזג. ואי דנימא דנפקי שלשה או חמשה מסנהדרין והביאו ע"ע דלמר אסורה בהנאה ואין מקדשין בה. והזקן ממרא דסבר דכולה סנהדרין בעינן לא הוי ע"ע ומקדשין בה. דכיון דלא פליגי רק למצוה אי שלשה או חמשה או כולה סנהדרין. ובדיעבד אי לא נפיק אלא שלשה למדידת ע"ע והביאו ע"ע הוי דינו דהוי ע"ע דאסורה בהנאה. א"כ לכ"ע הוי ע"ע לכ"ע ואסורה בהנאה דאין מקדשין בה א"כ לא משכחת דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת:..
עוד נראה לכאורה בלא"ה לא קשה כלל דל"ל כלל דנפקי מקצתן למדידת ע"ע והי' המראתו דזקן ממרא בזה גופא דסבר דכולה סנהדרין בעינן וע"כ כיון דנפקי מקצתן למדידה הסכימו כולה סנהדרין או רובו דלא בעינן כולה סנהדרין. דאכתי תקשה דלמא הנך גוואי קיימא כוותי' כיון דאלו סנהדרין דאיכא גוואי לא שמעו טעמא דזקן ממרא אע"ג מתתילה הוי סברי סנהדרין דלמדידת ע"ע סגי בשלשה או בחמשה ע"כ נפקי רק מקצתן. דלמא אי הוי שמעי טעמא דזקן ממרא הוי הדרי בהו ויסכימו להזקן ממרא דכל כמה דלא שמעי כולה סנהדרין לטעמא דזקן ממרא לאו המראה היא משום דלמא הנך דאיכא גוואי יחזרו מהוראתו ויסכימו עמו. אך זה אינו דאכתי יקשה נימא דאמר להני דנפקי דבעי כולה סנהדרין ואמר להו טעמא דידיה והני דנפקי אמרי ליה כי היו בסנהדרין שאמרו טעמא דידיה דבעינן כולה סנהדרין וחלקו עליו ונחתך הדין דלא בעינן כולה סנהדרין א"כ ליכא למימר אי הוי שמעי טעמא דידי' הוי הדרי בהו. דהא כבר שמעו מאותן סנהדרין טעמא דזקן ממרא ולא הסכימו בזה. וע"כ כמ"ש לעיל:
גם מה שדרש מאתי אשר שמע ממני פליאה על הכסף משנה אשר נעלם ממנו ש"ס ערוך ויצא הדבר מלבו ודורש מאתי להודיע לו למען אהבתו לא חדלתי ידי לכתוב הדברים על ספר. הנה ברמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש ה' י"ז) כתב כהן שלא עבד עדיין מימיו שמינוהו כה"ג הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחילה כשאר חינוך כל כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שנים שהיא חינוך כ"ג ואח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כה"ג שמקריב בכל יום כמו שיתבאר. וכתב הכסף משנה שם בירושלמי (פ"ז דשקלים) בו ביום נתקרב בתחילה לעבודה בו ביום נתמנה להיות כה"ג מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לעבודת היום ומ"ש אח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית וכו' פשוט הוא עכ"ל. וראיתי בקרבן עדה בשקלים (פ"ז ה' ה') בד"ה רבי מנא בעי מימר בו ביום נתקרב בתחילה לעבודה. הביא דברי הרמב"ם והכסף משנה אלו וכתב תימא היא זו ראי' לסתור דבירושלמי משמע שאינו מביא אלא שתים והרמב"ם מצריך שלשה. לכן נראה לי שהוא מפרש בעי מימר דקס"ד למימר הכי אבל אין הלכה כן וצ"ע עכ"ל. ואשתמיט להני רבנן ש"ס ערוך במנחות (דף ע"ח) אמר רב חסדא כהן גדול המתקרב לעבודה צריך שתי עשירית האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו מר בר רב אשי אמר שלש ולא פליגי הא דעביד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עביד עבודה כשהוא כהן הדיוט. וזהו מקורו דהרמב"ם ועי' שם רש"י ותוס':
עוד ברמב"ם (פ"ה מה' איסורי מזבח ה' ט') אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכלאי הכרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. וכתב הכסף משנה שם ומ"ש אם הביא לא נתקדשו במנחות (דף ס"ח) אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול ומשמע לרבינו דהיינו לומר דהוי כקדשים שנפסלו. ומשמע לי' דה"ה לכל אינך עכ"ל. ועי' בלח"מ שם. והוא ש"ס ערוך בזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ובכורים מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם ואם הביא לא קידש אמר רב ואי תימא רב אסי לא קידש לקרב אבל קדוש לפסול, גם מ"ש הכ"מ שם ומ"ש ולא מן החדש לאו אמנחות לחוד אלא אף על נסכים כדאיתא בפרק כל קרבנות ציבור עכ"ל תמוה דנסכים לא שייך מן החדש. ובפרק כל קרבנות הציבור ליתא שם כלל ע"כ דברי:
ודרך אגב אודיע לו מה שנסתפקתי לדינא אם שני אנשים קונים כ"א שדות ממוכר אחד ונתנו שניהם פרוטה אחת למוכר או ששלחו שליח לקנות לכ"א שדה ונתן השליח למוכר רק פרוטה אחת אי מהני לקנות בפרוטה אחת אי אזלינן בתר לקוחות ואינו לכ"א רק חצי פרוטה וקרקע נקנה בכסף רק בפרוטה ופחות משוה פרוטה לא מהני כמבואר בחו"מ (סי' ק"צ סעי' ב'). [והב"י בחו"מ (סי' ק"ב) כתב על הטור שכתב ואין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה כתב רבינו ירוחם דהכי איתא בפ"ק דקידושין וכ"כ הרב המגיד (בפ"א מה' מכירה ה' ג'). ונראה דהיינו מדאמרינן בריש קידושין (דף ג') אשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא וה"ג ר"ת וכתבו התוס' דטעמא משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף ובפחות מש"פ לא מקרי כסף עכ"ל. ואשתמיטתי' דהוא תלמוד ערוך בקידושין (דף י"ג) אמר רב אשי אמר רבי מני כשם שאין אשה מקני' בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה]. א"כ בעינן דוקא שיתנו שני פרוטות או דלמא בתר מקבל אזלינן ומקבל המוכר מהני פרוטה אחת דהוי כמו שדה אחת לדידיה:
לכאורה יש לדמות להא דאיתא בקידושין (דף ז') בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו. א"כ הכי נמי אבעי' בממונא כה"ג אך זה אינו לפמ"ש התוס' ד"ה שתי בנותיך לשני בני אומר ר"י דמיירי בבנות קטנות דקידושין דאב נינהו. דאי בגדולות ואב מקבל קידושין בתורת שליחות פשיטא דבעי פרוטה לכל אחת דשליח לא עדיף ממשלחו דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו הוא נותן. ואי בתר נותן אזלינן הוי בעינן שתי פרוטות כאלו הבנים מקדשין בעצמם. אלא הבעיא היא אי בתר מקבל אזלינן לגמרי דשמא אין לחוש אלא שיקבל המקבל שוה פרוטה עכ"ל. א"כ דוקא הכא מבעיא לרבא אם בתר אב אזלינן או בהר בנות דלתקדש כ"א בפרוטה אבל בממונא לא שייך בתר שדות אזלינן דהא יכול למכור הרבה שדות לאיש אחד בפרוטה א"כ ודאי אזלינן בתר הלוקחים. וכן בשלחו שליח לקנות לא עדיף השליח ממשלחו:
גם אין לדמות להא דכתובות (דף מ"ז) גבי מוציא שם רע רבי יהודא אומר אינו חייב עד שישכיר עדים מ"ט דרבי יהודא אמר רבי אבוהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון בעי רבי ירמיה שכרן בפחות משוה פרוטה מהו שניהם בפרוטה מהו וע"כ האי בעיא דשניהם בפרוטה הוא את"ל דבעי דוקא בפרוטה ופחות מש"פ לא מהני דלא ממון הוא שניהם בפרוטה מהו. וע"כ הוי האיבעיא אי בתר נותן אזלינן ואיכא ממונא. או בתר מקבלים וליכא ממונא לכל אחד. וה"נ יש לספוקי אי בתר מקבל אזלינן ואיכא ממונא או בתר לקוחות אזלינן וליכא ממונא לכל חד. דשאני התם דטעמא דרבי יהודא שמוציא ממון הבעל המוציא שם רע. וכיון דהמוציא שם רע הוציא ממון אע"ג דלכל חד לא מטי רק חצי פרוטה לא איכפת לן או דלמא דין ממון לכל אחד מהעדים. אבל הכא דכל לוקח בעינן שיעשה קנין בקרקע ע"כ בעינן דכל לוקח שקונה בכסף יהי' לכ"א פרוטה. וכן עיקר. אחר שנים רבות בא לידי תשו' מוהרי"ט ת"ב ראיתי בחידושי קידושין על הרי"ף שכתב כן בשני בני אדם שקנו מאדם אחד כ"א קרקע ונתנו ש"פ לא קנו ע"ש]:
ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ פה ואלקאוויסק יע"א
תם ונשלם חלק ראשון בריך רחמנא דסייען עד כען