אור ברסלב
ברית יעקב חלק א חושן משפט › סימן צ

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

חושן משפט · סימן צ

סימן פט

בתשו' הרא"ש (כלל י"א סי' א') כתב ראובן שהוא מוחזק לחשוד על השבועה ושוב הלוהו שמעון וכפר אם שמעון ישבע ויטול או נאמר איהו דאפסיד אנפשי' שהלוהו אחר כך. דע אם ראובן כופר בכל פטור בלא שבועה דלא רמינן עליה שבועה כיון דחשוד. ושמעון נמי לא ישבע ויטול דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בב"מ (דף ה'). ואם הוא מודה במקצת או שיש לו עד אחד לשמעון ישבע ויטול. ומה שייך כאן איהו דאפסיד אנפשי' אדרבה ראובן הוא דאפסיד אנפשי' דמאחר שהוא חשוד הי' לו לפרוש ממשא ומתן שמא יתחייב שבועה דאורייתא וכנגדו ישבע ויטול והנושאים ונותנים עושים טובה לעצמן עכ"ל. ולכאורה קשה דהא הרא"ש בפסקיו בפ"ק דמציעא העלה דעד המסייע פוטר משבועה א"כ אם יש עד לשמעון אמאי פסק הרא"ש דשמעון ישבע ויטול כיון דיש לו עד המסייע. והש"ך בחו"מ (סי' צ"ב ס"ק ח') כתב בזה דע"כ אינו פוטר העד משבועה לשכנגדו משום כיון דעיקר השבועה בא לחשוד ט"י העד וכיון שנתחייב שבועה על ידו אינו יכול העד לפטור משבועה הבא על ידו להיות עד מסייע. וכ"כ הש"ך (בסי' פ"ז ס"ק למ"ד וס"ק ל"ה) דהעד הבא לחייב שבועה אינו מועיל עוד לפטור משבועה זו ע"ש:

ולכאורה דברי הש"ך המה בלא טעם וסברא כלל לומר דהעד הבא לחיוב שבועה לא יועיל להיות עד מסייע לפטור משבועה. ונראה להטעים דבריו לפמ"ש הרמ"א בחו"מ (סי' ל"ג סעי' י"ב) והש"ך (שם ס"ק ט') בשם בעל העיטור היכי שהעיד העד כאשר הי' קרוב ואח"כ נתרחק לא מהני עוד עדותו שיגיד דאמרינן עביד אינש לאחזוקי דבורי'. ע"כ אם בא העד לחייב שבועה ואח"כ הפכה השבועה לשכנגדו לדעת רש"י ותוס' דנשבעין ונוטלין יכולין להפך השבועה או בחשוד שבא לחייבי שבועה להחשוד דדינו שכנגדו נשבע ונוטל לא יכול להיות העד שנתחייב שבועה על ידו שיהי' עד מסייע לשכנגדו לפטרו משבועה משום דעביד אינש לאחזוקי דבורו ע"כ אינו מועיל עדותו אח"כ לפטרו משבועה שנתחייב החשוד על ידו:

אך לפ"ז נדחה דברי הש"ך בחו"מ (סי' פ"ז ס"ק למ"ד וס"ק ל"ה) דכתב להרמב"ם דשבועת המשנה אינו יכול להפך. אלא דיכול לומר הריני כשאר התובעים וישבע לי היסת. א"כ אם נתחייב בעד המעיד בפרעון השטר תו אינו יכול לומר הריני כשאר התובעים וישבע לי היסת דא"כ יהי' עד מסייע לפטור לגמרי ע"ש. ולפמ"ש זה אינו. דגם אם יאמר הריני כשאר התובעים וישבע לי היסת דא"א בתקנת חכמים לא יהי' עד מסייע. כיון דכבר העיד מעיקרא לחייבו להמלוה שבועה אינו מועיל אח"כ לפטור אע"ג דשבועת היסת אינו באה ע"י העד אפ"ה לא מהני משום דעביד אינש לאחזוקי דבוריה כמו בהעיד העד בשעה שהי' קרוב ואח"כ נתרחק דלא מהני עדותו משום האי טעמא דעביד אינש לאחזוקי דבוריה:

אמנם במ"א הוכחתי וכתבתי דלא קיי"ל כבעל העיטור בזה דעביד אינש לאחזוקי דבוריה. ועוד כתבתי (שם) אפילו הא שכתב הטור (בסי' נ"ז סעי' כ"ז) בשם רבינו יקיר דהנשבע להכחיש העד. העד ואותו שנשבע לו מצטרפין לפוסלו וכן הא דאמרינן בכתובות (דף פ"ח) אי פקח הוא מייתי לידי שבועה דאורייתא בעד אחד מעיד שהשטר פרוע דיהיב לה כתובתה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקי לה הנך קמאי במלוה. בעינן אח"כ עדות חדש מהעד שהעיד שפרע כתובתה. מכל מקום בזה היכי דהעד בא לחייבו שבועה להנתבע ואח"כ נהפך השבועה זו לשכנגדו לא בעינן עדות חדש אח"כ מהעד דסגי בעדותו מעיקרא שבא לחייבו שבועה להנתבע דממילא ידעינן דהוא מסייע לתובע. א"כ לא שייך בזה כלל הך סברא דעביד אינש לאחזוקי דיבורו כיון דלא בעינן עדות חדש ודבורי' כלל אח"כ. (ועי' מש"כ בתשו' סי' מ"ו):

לכן נראה דטעם הרא"ש בתשו' דעד אחד שבא להשביע החשוד שבועה דאורייתא שכנגדו נשבע ונוטל. ולא אמרינן דהעד יהיה עד מסייע לשכנגדו. כיון דלעולם אינו יכול החשוד לשבע א"כ אם יהי' העד שבא להכחיש החשוד והוא אינו יכול לשבע ויהי' העד מסייע א"כ יוציא ממון בעדותו ועד אחד אינו קם לממון. וכ"כ בהדיא בתשו' מיימוני לספר משפטים (סי' ס"א) טעם זה. והביאו הש"ך בחו"מ (סי' פ"ז ס"ק י"ט) דכתב להוכיח דעד המסייע פוטר משבועה וז"ל וא"ת בשבועות (דף ל"ב) דאמר הכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה דחשיד מאן אלימא דחשיד לוה דאמר לי' מלוה אי אתית אסהדת לי הוה משתבענא ושקיל. ולימא ליה מי יימר דמשתבעת. הא כיון דיש לו עד מסייע יהי' נוטל בלא שבועה. ויש לומר הני מילי בעלמא אבל בחשוד עלי השבועה אי הוי אמינא דשכנגדו נוטל בלא שבועה היכי שעד מסייעו. א"כ הי' נפיק ממונא מיניה כל שעתא אפומא דחד סהדא. דבשלמא בנסכא דרבי אבא אי הוי בעי הוי טעין לא חטפי והוי נשבע ולא משלם להכי כי טעין חטפי ודידי חטפי ואיכא חד סהדא אמר דמשלם ע"פ עד אחד כיון דעיקרו לא אתא סהדא לחייב ממון קרינא בי' לכל עון ולכל חטאת אינו קם. וכן מי שנתחייב שבועה והיפכה על שכנגדו ושכנגדו אית ליה חד סהדא כדבריו יטול בלא שבועה. דההוא סהדא לא בעי עקרו על ממון דאי בעי הי' משתבע ולא משלם אבל בחשוד אי שכנגדו שקיל בלא שבועה ע"י ע"א נמצא דכל שעתא יטול ע"י ט"א. ונמצא שהי' קם עיקרו לממון שהחשוד א"א לו להשמע כלל מלשלם היכי דאיכא חד סהדא לשכנגדו ואמר רחמנא לכל עון ולכל חטאת אינו קם מעיקרו עכ"ל. וביאור דבריו הא דכתב בנסכא דר"א ע"א מסייע לתובע הא העד אונו יודע רק מהחטיפה אבל אינו יודע אם דידי' חטף או דלא דידי' הוא. משום דאין החוטפין נאמנין לומר שלי גזלתי כמו בגזלו עפ"י שני עדים דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו מחזיקין בחזקתו כמ"ש רש"י ותוס'. וכיון דהנתבע אינו מכחיש העד שאומר חטף הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם הוי העד מסייע להתובע דהנסכא הוא שלו. דאוקמינן בחזקה דמעיקרא שהי' בידו ע"כ א"צ לשבע]. אלמא אע"ג דהעד בא לחייבו שבועה והיפכו לשכנגדו וכן בנסכא דר"א א"צ התובע לשבע. אע"ג דהג"מ ס"ל בחמשים ידענא וחמשים לא ידענא דהוי מחשואיל"מ דהתובע צריך לשבע. הכא הוי עד מסייע ולא אמרינן כמ"ש הש"ך דהעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות אח"כ עד מסייע. וכ"כ בהגמ"יי ברמב"ם (פי"א מה' שבועות אות ה') בשם תשו' מהר"מ לפרש לשון רש"י בכתובות (דף פ"ח) אי פקח הוא מייתי לידי שבועה דפי' דנ"מ לענין נק"ח. ולא כתב דנ"מ לענין היפוך כמ"ש (בדף פ"ז) גבי פוגמת כתובתה משום דבע"א מעיד שהוא פרוע אע"ג מדרבנן היא לא מצי להפוכי אבעל כיון דע"א מסייעו אינו נשבע ע"ש:

אך דברי הש"ך מוכרחים מדברי התוס' בכתובות (דף פ"ח) ד"ה אי פקח מייתי לידי שבועה דאורייתא דמפרשי דנפקא מינה לענין היפוך דאי מדרבנן מצי לאפוכי השבועה אבעל ואי דאורייתא לא מצי לאפוכי. א"כ קשה דהא גם אי הוי עד המעיד שהוא פרוע דרבנן ג"כ לא מצי להפוכי דא"כ יהי' לו עד מסייע לפעור משבועה כמ"ש בתשו' מיימוני. וע"כ כהש"ך דהעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע משבועה הבא על ידו. דאין העד עושה שתי פעולות. אמנם אפשר לומר דהא דאמרינן דהעד הבא לידי חיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע לפטור משבועה שאין העד עושה שתי פעולות. היינו דוקא בעדות אחת שהעיד העד לחיוב שבועה ושוב הפכה לשכנגדו. דנימא דיפטור ממילא משבועה דהא יש לו עד מסייע מכח העדות שהעיד מכבר דבעדות זה שהעיד לחיוב שבועה אינו מועיל עדותו לפטור. אבל אם אותו העד יעיד פעם אחרת לפטור משבועה. מהני עדותו אע"ג דמעיקרא העיד לחייב שבועה. דבעדות חדש שהעיד לפטרו משבועה לא גרע מעד אחר שיכול לפטור משבועה. והא דקאמר אי פקח מייתי לה לידי שבועה דאורייתא דלא מצי לאפוכי. דאי הוי שבועה דרבנן דמצי לאפוכי. יש לומר משום דא"כ צריך לשמור העד שלא ילך למד"ה או שמא ימות העד. דהשתא שהעיד העד שהוא פרוע לא תשבע לגבות הכתובה. ותראה כשילך העד למד"ה או אם ימות העד תהפך השבועה על הבעל. והעד אינו כאן להעיד מחדש לפטרו משבועה. ע"כ מייתי לה לידי שבועה דאורייתא דלא מצי להפוכי:

ובזה א"ש דקשי' גם לדעת הש"ך דעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע וע"כ קאמר אי פקח מייתי לה לידי שבועה דאורייתא דלא מצי להפוכי. אבל אי הוי שבועה דרבנן מצי להפוכי עלי' והעד לא יהי' עד מסייע. דהא הבעל יכול לטעון ג"כ השבע לי דלא פרעתיך. דמחוייב בעל השטר לשבע כדאמרינן בשבועות (דף מ"א) אלא אם לא טען לא טענינן לי'. ובפוגמת כתובתה ועד אחד מעיד שהוא פרוע אע"ג דלא טען השבע לי משביעינן לה. א"כ כה"ג אפי' עד מעיד שהוא פרוע הוי שבועה דרבנן כיון שהבעל טוען השבע לי שלא פרעתיך לא תוכל להפוך עליו השבועה דכה"ג יהי' עד מסייע. כמ"ש הש"ך (בסי' פ"ז ס"ק למ"ד) דשבועת השבע לי לא בא השבועה מכח העד. ולפמ"ש א"ש דכיון דכה"ג אם צריך להיות עד מסייע צריך עדות חדש בב"ד ולא סגי בעדותו שהעיד מכבר שאינו עושה שתי פעולות. א"כ יש לחוש דלמא לא תשבע ולא תגבה הכתובה. ותמתין עד שילך העד למד"ה ואח"כ תהפך על הבעל שישבע. ע"כ אמרינן אי פקח מייתי לידי שבועה דאורייתא:

ולפמ"ש יש לדחות דברי הש"ך שכתב דנפקא מינה דלדעת רש"י ותוס' דגם בשבועות דנשבעים ונוטלים יכולין להפוך על שכנגדו, א"כ אם יש עד אחד על השטר שהוא פרוע דצריך בעל השטר לשבע. יכול להפוך אותה שבועה עצמה שנתחייב מכח העד. ושוב לא יועיל עוד להיות עד מסייע. אבל לדעת הרמב"ם דאינו יכול להפוך רק אם יאמר הריני כשאר התובעים. א"כ יפטר הנתבע לגמרי דיהי' לו עד מסייע לפטור מן השבועה. דלדידי' גם לדברי הרמב"ם אם יאמר הריני כשאר התובעים. וישבע לי היסת דהוי עד מסייע. צריך עדות חדש ולא סגי בעדותו מכבר. כיון דמעיקרא בא לחיוב שבועה. אין העד עושה שתי פעולות בעדות אחת. ואם יעיד מחדש עדותו. אפי' לדעת רש"י דיכול להפוך אותה שבועה שנתחייב מכח העד. בעדות חדש יכול להיות עד מסייע. ולא אמרינן דהעד הבא לחייב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע רק בעדות אחת משום שאינו עושה שתי פעולות כאחת. אבל בעדות שמעיד מחדש לא גרע מעד אחר. כמו שהוכחנו מדברי התוס' דגם לדעת הש"ך תקשי דלטען הבעל אשתבע דלא פרעתיך דמשביעינן לה אפי' בלא העד שמעיד שהוא פרוע תו לא תהפכה עליו דיהי' עד מסייע:

ולפ"ז גם בחשוד שכפר בכל והעד מכחישו דס"ל להרא"ש בתשו' דשכנגדו נשבע ונוטל. לטעם הש"ך דע"כ לא הוי עד מסייע משום העד הבא לחיוב שבועה שוב אינו יכול העד להיות עד מסייע לפטרו משבועה. דאין עושה שתי פעולות כאחת. היינו אם לא יעיד העד מחדש לפטור התובע משבועה כגון דליכא כאן העד להעיד. דבעדותו שמכבר שבא לחיוב שבועה אינו יכולין לקבלו לפטרו משבועה. אבל אם יעיד מחדש לפטרו משבועה מהני העד לפטרו. אבל לטעם שכתב בתשו' מיימוני בשם מוהר"מ. דע"כ בעי בחשוד שהעד מכחישו שישבע שכנגדו. משום דאם לא כן עד אחד קם לממון. כיון דהחשוד אינו יכול להשמט כלל מלשלם. א"כ אפי' היכי דהעד יעיד מחדש לפטרו לשכנגדו משבועה. לא מהני מה שיעיד העד מחדש להוציא מחשוד בלא שבועה. דא"כ יוציא כל שעתא מחשוד אפומא דחד סהדא. וא"כ איכא נפקותא לדינא בין לטעם הש"ך דהעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע. ובין לטעם תשו' מיימוני דבחשוד ע"כ בעי שכנגדו לשבע דאל"כ יוציא ממון ע"פ עד אחד:

ולכאורה קשה לפמ"ש לדברי התוס' דשבועה דרבנן בעד המעיד שהוא פרוע דיכול להפכה לא הוי עד מסייע לפטרו לשכנגדו משבועה. הוא דוקא באותו עדות דמעיקרא שבא לחיוב שבועה לא אמרינן דהוי עד מסייע. אבל אם יעיד פעם אחרת מחדש הוי עד מסייע לפטרו משבועה לשכנגדו. א"כ מאי פריך בשבועות (דף ל"ב) בהכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה אי דחשוד לוה מי יימר דמשתבעת. דהא אם יעיד העד אח"כ מחדש לפטור התובע יהי' עד מסייע ויטול בלא שבועה:

ונלע"ד דלא קשה מידי דהא בלא"ה יש להקשות. דהא אם החשוד מודה במקצת דמחוייב שבועה בלא העד. דהדין שכנגדו ישבע ונוטל אם יש להתובע עד מסייע נוטל בלא שבועה. לא מבעי' לטעם הש"ך דהכא השבועה לא בא מכח העד. יכול העד להיות עד מסייע. גם לתשו' מיימוני שכתב דעד אחד המחייב שבועה לחשוד שכפר בכל דשכנגדו ישבע ויטול. דאל"כ יהי' עד קם לממון. זהו דוקא דשבועה באה מכח העד א"כ אם יטול בלא שבועה יוציא ממון אפומא דחד סהדא. אבל כה"ג דהשבועה באה מחמת דהחשוד הודה במקצת דהתחייב שבועה מחמת טענתו והודאתו. העד בא לפטור משבועה דהדין כשנגדו ישבע ויטול. א"כ העד אינו בא לממון רק לפטרו משבועה. א"כ תקשי אמאי לא מוקי הגמרא בעד שכנגדו חשוד על השבועה בכה"ג היכי שהחשוד הודה במקצת דנתחייב שבועה עפ"י הודאתו דהדין שכנגדו נשבע ונוטל והתובע מבקש להעד שיעיד לו לפטרו משבועה ולא קשי' מי יימר דמשתבעת. אבל זה אינו משום דאכתי לא הוי העד רק גורם לממון. דהעד אינו מפסידו ממון גמור רק שבועה דבלא העד היה מחוייב שבועה וע"י העד הוי מפטר משבועה. א"כ הוי רק גורם לממון דמה לי אם העד מחייבו שבועה לא הוי רק גורם לממון. או דהעד הי' פוטר משבועה זו כיון דבלא העד הי' נוטל בשבועה לא הוי רק גורם לממון:

א"כ לפ"ז א"ש מה שהקשינו לפמ"ש לדעת התוס' דאע"ג דהעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע לפטרו משבועה לשכגגדו. היינו באותו עדות שהעיד לחייבו שבועה אבל בעדות חדש יכול אותו העד להיות מסייע לפטרו ג"כ משבועה. א"כ מאי פריך מי יימר דמשתבעת. דהא אם יעיד לו אח"כ פעם אחרת מחדש יטול בלא שבועה. משום דאכתי לא הוי רק גורם לממון. כיון דהעד אינו יכול לפטור מיד בעדותו לשכנגדו משבועה דיטול בלא שבועה משום דהעד הוי עד מסייע וצריך לשבע א"כ מי יימר דמשתבעת. ואי דיעיד אח"כ לפטרו משבועה א"כ לא הוי רק גורם לממון דהוא מחוייב שבועה ואינו פוטרו. א"כ בכבישת עדותו אינו מפסידו ממון גמור. דעל מה שלא העיד העד לחייב החשוד שבועה דאמר לי' אי אסהדת לי הוי משתבענא ושקיל מי יימר דמשתבעת ומה שאינו מעיד לו אח"כ מחדש לפוטרו משבועה הוי רק גורם לממון לפוטרו משבועה דיכול לומר אשתבע ושקיל:

וא"כ לפ"ז ליכא הוכחה וראי' מהש"ס לתשו' מיימוני דבחשוד שיש עד אחד המכחישו ומסייע לתובע לעולם צריך שכנגדו לשבע. ואפי' יעיד מחדש אח"כ לא מהני מטעם דקם לממון דיהי' נפיק ממון אפום דחד סהדא. דיש לומר כמ"ש הש"ך דהטעם דהעד שנתחייב שבועה על ידו אינו יכול להיות עד מסייע. משום דאין העד עושה שתי פעולות. אבל אם יעיד פעם אחרת מחדש לפטור התובע מהני ליטול בלא שבועה כמ"ש:

אמנם מדברי הש"ך (בסי' פ"ז ס"ק י"ט) שכתב אהא דכתב הרמ"א ויש אומרים בנשבע ונוטל אם יש לו עד המסייע נוטל בלא שבועה וכתב הש"ך בנשבע ונוטל מלבד בחשוד דאל"כ כל מי שיש לו עד אחד יוציא ממון מהחשוד כן הוא בתשובת מיימוני בספר משפטים (סי' ס"א) והביא ראי' מן הש"ס שבועות (דף ל"ב) עי"ש. משמע דלעולם בחשוד לא מהני ע"א. דקאי על הרמ"א שכתב בנשבע ונוטל אם יש עד המסייע נוטל בלא שבועה. בחשוד לא מהני אפילו היכי דשבועה לא בא מכח העד. רק דהחשוד הודה במקצת דהדין שכנגדו נשבע ונוטל לא מהני בחשוד. ועוד בשבועה הבא מכח העד לא הי' צריך הש"ך להביא טעם דאל"כ כל מי שיש לו עד אחד יוציא ממון מחשוד. אלא משום דהעד הבא לחיוב שבועה אינו יכול להיות עד מסייע כמ"ש הש"ך (בסי' צ"ב ס"ק ח' ובסי' פ"ז ס"ק למ"ד). וע"כ דהש"ך קאי ג"כ אפילו היכי דהחשוד נתחייב בשבועה בלא העד לא מהני עד מסייע משום דאל"כ יוציא ממון כ"א מהחשוד בלא שבועה. אבל דבריו תמוהים מה שכתב שכ"כ בתשו' מיימוני והביא ראי' משבועות (דף ל"ב). דהש"ס מיירי רק בשבועה שבא מכח העד. ועוד מתשו' מיימוני מוכח איפכא דכה"ג דהיכי דהחשוד מחוייב שבועה בלא העד הוי העד עד מסייע דכה"ג לא קם העד לממון. דרק מחמת טענתי' דהחשוד דהודה במקצת ואינו יכול לשבע ע"כ נוטל התובע בלא שבועה אי הוי עד מסייע. אלא אם הי' מכחיש החשוד להעד אי נימא דשכנגדו יטול בלא שבועה משום עד מסייע א"כ עיקרו בא לממון:

ולכאורה יש לומר דקשה להש"ך דאי בחשוד כה"ג דהודה במקצת ויש לו עד מסייע נוטל בלא שבועה א"כ מאי פריך מי יימר דמשתבעת. לוקמי כה"ג דהודה החשוד במקצת והעד הוי עד מסייע דנוטל בלא שבועה. וע"כ מפרש לתשו' מיימוני דהוא משום דלא שבקת חיי לכל חשוד דכ"א יעסוק עם החשוד דילונו פרוטה ויתבע ממנו מנה. ואח"כ יוצא בע"א מנה מהחשוד. וכה"ג כתבו התוס' בב"מ (דף ה') ד"ה שכנגדו. אבל זה אינו כמ"ש לעיל דלא מצי למוקמי בהכי. דהחשוד מחוייב שבועה בלא העד. דא"כ כה"ג לא מחייב העד קרבן שבועה לכ"ע דהוי רק גורם לממון. כמו העד הבא לחייב שבועה:

אך אפשר לומר דהש"ך מפרש תשו' מיימוני כיון דמוכרח מש"ס שבועות דבחשוד אינו יכול לפטור שכנגדו משבועה הבא על ידו. משום דלא שבקת חיי לכל חשוד דכל שעתא יוציא ממון ע"פ עד אחד מחשיד. וא"כ מטעם זה לעולם לא מהני בחשוד עד אחד. משום דבתשו' מיימוני לא מחלק כלל בחשוד היכי דהתובע נוטל בשבועה ובין היכי דנוטל בלא שבועה. דבין אם העיד שלוה ממנו ולא פרע לו. או שמעיד על חפץ ידוע דכה"ג בחשוד שכנגדו ישבע ויטול דאל"כ דיטול בלא שבועה משום עד המסייע א"כ נפיק ממונא אפומא דחד סהדא ועד אחד אינו קם לממון. ובין היכי דהחשוד טען להד"מ. וכשהעיד העד אמר לויתי ופרעתי דהוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם כמ"ש בחו"מ (סי' ע"ה סעי' י"ג) ועי' שם בסמ"ע (ס"ק נ"ב) דכה"ג נוטל בלא שבועה. או שהעיד העד שלוה ואינו יודע אם פרע והחשוד אומר לא היו דברים מעולם דכל האומר להד"מ כאלו אומר לא פרעתי דמי דהחשוד אינו יכול לשבע דלא אמרינן שכנגדו ישבע ויטול דהוי לי' עד מסייע. דדמי לנסכא דרבי אבא שכתב בתשו' מיימוני דנוטל בלא שבועה כיון דעיקרו אינו בא לממון רק משום טענתי' דהי' יכול לומר לא חטפתי [דמשמע אפי' אם טען מתחילה דידי חטפתי ועד מעיד שחטף. אפ"ה הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם. משום דיכול לומר לא חטפתי. ע"כ כה"ג שהחשוד כפר דלא לוה ממנו והעד מעיד שלוה ממנו. דהעד אינו יודע אם פרע לו או לא רק משום טענתו דכל האומר להד"מ כאלו אומר לא פרעתי והי' יכול לומר בשעה שהעיד העד להד"מ. רק הוא תור ואמר פרעתי דאינו נאמן מחמת טענתו דאמר מתחילה להד"ם והוי כאלו אמר לא פרעתי]. ע"כ מפרש הש"ך דעיקר טעם של תשו' מיימוני משום דלא שבקת חיי לחשוד. דלעולם בחשוד לא מהני עד אחד דאל"כ ילך ויתבע ע"י עד אחד מנה והוא ישיב לו האמת ויטול התובע בלא שבועה כלל. ולא שבקת חיי לכל חשוד. ע"כ אפי' היכי דהחשוד הודה במקצת דנתחייב שבועה שלא ע"פ העד. שייך ג"כ האי טעמא. דא"כ כל אחד יעסוק עם החשוד דילונו פרוטה ויתבע יותר והחשוד יאמר האמת ויוציא ממון ע"פ עד אחד כנלע"ד בדעת הש"ך:

[אבל באמת פשטא דלישנא דתשו' מיימוני לא משמע כן. רק דתליא מלתא אם העד בא עיקרו לממון מחמת עדותו כגון שאומר העד שיודע שלוה ממנו ולא פרע דאינו יכול להשמט ממנו כלל היכי דאיכא חד סהדא. אם יטול בלא שבועה א"כ הוי קם לממון. אבל בנסכא דרבי אבא דיכול להשמט ממנו ויאמר לא חטפתי ואפי' היכי דאמר מקודם חטפתי ודידי חטפתי. והעד בא והעיד שחטף ממנו. יכול לומר אח"כ לא חטפתי או כיון דמעיקרא הי' יכול לומר לא חטפתי א"כ הוי רק משום טענתו דהתחייב עצמו לא מקרי עיקרו קם לממון. ובאמת גם בחשוד שאומר שלא לוה ממנו והביא עד אחד שלוה ממנו. דמתחייב רק מחמת טענתו. לא הוי העד עיקרו בא לממון והוי עד מסייע לתובע נוטל בלא שבועה:

ואין להקשות דא"כ ע"כ לתשו' מיימוני הא דקאמר בשבועות (דף ל"ב) אי דחשיד לוה מי יימר דמשתבעת מיירי בעד אחד מעיד שלוה ולא פרע דהחשוד אינו יכול להשמט ממנו ע"כ לא הוי עד מסייע וצריך התובע לשבע ע"כ מי יימר דמשתבעת. אמאי לא מוקי לה בחשוד אומר שלא לוה כלל והעד מעיד שלוה ואינו יודע אם פרע. דמתחייב רק משום טענתו דאומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דכה"ג התובע אינו צריך לשבע וא"כ משכחת דחשוד לוה דהוי מחמת טענתו ואינו עיקרו בא לממון. דיש לומר דא"כ זהו הוי מאי דקאמר הכל מודים בעד אחד דרבי אבא. ועוד יש לומר דתשו' מיימוני ס"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' שהובא בכסף משנה (פי"ד מה' מלוה ה' יו"ד) ובב"י (סי' ע"ה כמ"ש הש"ך שם ס"ק ל"ח) דבעד אחד לא הוחזק כפרן ואי טוען אח"כ לויתי ופרעתי לא הוי מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם רק נשבע ונפטר א"כ בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל א"כ לימא מי יימר דמשתבעת והוי רק גורם לממון. (שוב מצאתי בתשו' נודע ביהודא תנינא (חלק חו"מ סי' כ"ו) שהשיג על הש"ך בזה עי"ש)]. ולפמ"ש נתבארו הדברים לנכון:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה