ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
חושן משפט · סימן פט
בשבועות (דף מ"ה) השכיר נשבע ונוטל. אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך. אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא אמר ליה רבא מאי מעליותא א"כ שבועת השומרים דחייבה רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ס יכול לומר נאנסו דאפקיד לו בעדים כו'. רבים הקשו בשם גאון אחד מחכמי הדור שלפנינו. לפמ"ש הנימוקי יוסף בפ"ק דמציעא והביאו הב"י בחו"מ (סי' ע"ה) בשם תלמידי רשב"א והרמ"א (בסי' ע"ב סעי' י"ז) דאם שמעון חייב לראובן מנה במלוה ושמעון הפקיד גבי ראובן מנה בפקדון דהנפקד יכול לשבע שאינו חייב לו כלום מחמת המנה המלוה שחייב לו שמעון אבל המפקיד א"י לשבע שאינו חייב לו כלום המנה שלוה מחמת הפקדון שיש לו ביד הנפקד דלמא נאנס הפקדון. רק אם כפר הנפקד דאומר להד"ם יכול לשבע שאינו חייב לו מהמנה ההלוואה או שברור לו שאינו נאנס הפקדון בידו דכיון שאומר להד"ם כאומר לא נאנסו ע"ש. וא"כ מאי הקשה רבא שבועת השומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה. דהא משכחת לה דתובע לחברו מנה והודה לו במקצת והנתבע אומר אח"כ יש לי בידך כנגדו מנה או כלים בפקדון א"כ ליכא מגו להשומר לומר לא היו דברים מעולם. דא"כ הי' פטור מהמנה שתובע השומר ממנו. דא"כ הי' המפקיד במנה שתובע השומר ממנו כופר הכל דכל האומר להד"ם כאלו אומר לא נאנסו כי הוא יודע שהפקיד אצלו. אבל אם אומר השומר נאנס הפקדון חייב המפקיד לשלם לו המנה שתובע דהא אינו יודע בבירור שנאנסו. ע"כ הטילה התורה שבועה על השומר:
ולכאורה הייתי רוצה לומר בישוב הקושיא דבחו"מ (סי' פ"ח סעי' כ"א) מבואר אם שנים תבעו זה את זה אחד אומר מנה לי בידך ומודה לו דינר והשני טוען כור חיטים יש לי בידך והודה לו במקצת וכפר בשאר אם הודאת השני שוה כמו הודאת הראשון פטור משבועה דאורייתא דהוי הילך ואם הודאת השני יותר מהודאת הראשון חייב שבועה דאורייתא כיון שלא אמר לו בשעה שתבעו לא היו דברים מעולם שהרי יש לי משלי כנגדו ובשבילו אני רוצה לתופסו אלא הודה לו דרך הודאה גמורה מודה במקצת הוא. והנה רמי בר חמא ס"ל בב"ק (דף ק"ז) דארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת. וא"כ א"ש דפריך רבא לרמי בר חמא דאמר כמה מעליא האי שמעתתא שבועת השומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר נאנסו ולא פריך לרב ושמואל מריה דהאי מימרא. דרמי בר חמא לטעמי' תקשי שפיר שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם כו' כיון דצריכין כפירה והודאה במקצת א"כ ליכא לאשכוחי כה"ג דהשומר תובע להמפקיד מנה והודה לו במקצת או שעשה תיכף לפרעון והשיב שיש לו כנגדו פקדון מנה או כסות וכלים א"כ הוי הודאת שומר במקצת הילך כיון דכבר הודה הראשון שיש לו בידו מנה אלא שרוצה לתופסו על הפקדון שיש לו ביד הנפקד. וע"כ לא מיירי כה"ג שבועת השומרים דחייבי' רחמנא. ואי דנימא דהוי הודאת השומר יותר שוה מתביעת השומר להמפקיד א"כ שפיר יש להשומר מגו דלא היו דברים מעולם על ההיא דנאנסו שיכול לומר להד"ם. דהשתא ליכא נפקותא לשומר אי יטעון להד"ם או נאנסו. כיון שכבר הודה שיש לו בידו מנה משומר אלא שרוצה לתופסו בעד הפקדון שיש לו בידו. גם הנפקד הודה שיש בידו כערך זה ויותר:
אך אכתי אינו מספיק דהא משכחת שבועת השומרים דחייבו רחמנא דמקודם תבע המפקיד השומר הפקדון והשומר יש לו תביעה על המפקיד במנה א"כ ירא השומר לומר להד"מ. דאז יכפור בו המפקיד המנה שחייב לו דיאמר אמת דמגיע ממני המנה אך יש לי בידך כלים וכסות או מנה בפקדון ושקר אתה דובר שאומר להד"מ. וכל האומר להד"ם כאלו אומר לא נאנסו ויהי' המפקיד כופר הכל במנה כיון שעשה הכלים וכסות שיש לו בפקדון בפרעון ויפטר. אבל אם יאמר השומר נאנסו חושב השומר שלא יכפור בו המפקיד במנה כיון שאינו יודע המפקיד אם הוא משקר א"כ מקודם שתבע השומר את המפקיד והודה לו במנה לא הוי הודאת השומר הילך כלל כמבואר בסי' פ"ח:
אמנם לענ"ד נראה מעיקרא לא קשה כלל. לפמ"ש הרמב"ם (בפ"ב מה' שכירות ה' י"א) טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר כלל. נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים. ועי' הה"מ והובא בש"ע חו"מ (סי' רצ"ו סעי' ז') ועי' שם בסמ"ע. א"כ ליכא לאשכוחי כה"ג דלעיל שבועת השומרים דחייבא רחמנא. דאכתי יש להשומר מגו דלא נעשיתי שומר כלל ונאנס הפקדון דפטור השומר משבועת התורה כיון דלא קיבל עליו השמירה. ואכתי לא ס"ד דמיירי דאפקיד לי' בעדים כדמשני אח"כ. דהא פריך שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"מ כו'. וא"כ השתא אינו יכול המפקיד לפטור עצמו בזה שתובע השומר ממנו המנה. כיון דהשומר אינו כופר לגמרי לומר לא היו דברים מעולם שלא קיבל כלל הפקדון ממנו. דנימא כיון דאומר להד"מ כאלו אומר לא נאנסו דמי. דהמפקיד יודע האמת שהפקיד אצלו אלא דהשומר אומר שלא נעשה שומר על הפקדון כלל והפקדון נאנס דמן התורה פטור לגמרי רק חייב שבועת היסת. א"כ אע"ג שכנגדו יודע שהוא כופר בזה דנעשה שומר על הפקדון מכל מקום אפשר שהאמת אתו שנאנס החפץ בידו א"כ לא הוי הכפירה רק על השבועה ע"כ אינו יכול המפקיד לכפור לו המנה שלוה מהשומר. א"כ פריך רבא שפיר שבועת השומרים דחייבא רחמנא היכי משכחת לה. דהא יש לו מגו דלא היו דברים מעולם היינו דלא נעשה שומר ונאנס הפקדון מהימן ג"כ לומר שקיבל הפקדון בשמירה ונאנס הפקדון בידו. ועי' בסמ"ע (סי' צ"ה ס"ק י"ח) ע"ש וא"ש.
ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו מאי פריך רבא שבועת השומרים דחייבא רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר נאנסו. דמאי מגו הוא דאי אמר להד"מ הי' מפסיד שכרו ע"כ אומר נאנסו כדי ליטול שכרו ובאמת לא נאנס רק נגנב ונאבד. והיכי דנאנס נשבע ונוטל שכרו כדאמרינן בב"מ (דף נ"ח) נשבעין ליטול שכרן. ולפמ"ש א"ש דאכתי איכא מגו דלא נעשה שומר כלל דאמר הנח לפניך ואפ"ה קצב לו שכרו דהוי שכר ביתא. כמ"ש הש"ך בשם הריטב"א (בסי' רצ"א ס"ק ו') אע"ג שקיבל שכר שמירה כששומר מכל מקום כיון דאמר ליה הא ביתא קמך לא קיבל השמירה ולא הוי אפילו שומר חנם ע"ש. א"כ יכול לומר שלא נעשה שומר כלל ונאנסו דגם בזה נוטל שכרו והוי שפיר מגו:
אך בלא"ה לא קשי' כלל דהא דאמרינן בב"מ (דף נ"ח) בנאנסו דנשבעין ליטול שכרן הוי רק מדרבנן דכל נשבעין ונועלין הוי רק מדרבנן ומדאורייתא לא מצינו נשבע ונוטל. והכא אקרא קאי שבועת השומרים דחייבא רחמנא היכי משכחת לה וא"ש: