אור ברסלב
ברית יעקב חלק א השמטות › השמטה לסימן מא

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

השמטות · השמטה לסימן מא

השמטה לסימן לד

[ד"ה עוד כתב השע"מ ראי' מזבחים (דף צ"ו) יקדש להיות כמוה עד סופו. אבל במצה וקרבן פסח דלא מתנות כהונה לא שייך בהו למשתה כמ"ש התוס' בזבחים (דף ע"ה) ד"ה בכור אינו נפדה יש לומר אפי' שלא כדרך אכילתן יובא ידי חובתו והוא נכון]:

והנה רש"י בפסחים (דף פ"ו) ד"ה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. כתב כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה. שכן חובת כל הקרבנות כדקיי"ל למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין בחולין (דף קל"ב) אינן נפטרין ע"י אפיקומן. וכ"כ רשב"ם בפססים (דף קי"ט) ד"ה כגון ארדלאי לי כו'. ולפי שדינו לאכול בסוף על השובע וכן כל קרבנות כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. א"כ מבואר דס"ל דלמשחה לגדולה קיימא אכל קרבנות קדשים. (וזה דלא כמ"ש התוס' בזבחים (דף ע"ה) שכתבו ואי לענין דנאכלת בצלי וחרדל כדדרשינן למשחה לגדולה הא כיון דלאו מתנות כהונה הוא לא שייך בזה למשחה. א"כ גבי פסח דנאכלת לבעלים ולא מתנות כהונה הוא לא שייך בזה למשחה]:

והא דכל הקרבנות קדשים נאכלות על השובע כמ"ש רש"י ורשב"ם הוא ממה שאמרו בתמורה (דף כ"ג) ובמנחות (דף כ"א) אם אכילה מועטת נאכל עמם חולין ותרומה. ובאכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה וכ"כ הרמב"ם (ה' מעשי הקרבנות פ"י ה' י"א) היתה להם אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומות כדי שתהיה נאכלת על השובע היתה להם אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהי' נאכלת אכילה גסה וכן בשירי המנחות וכיון דבמנחה נמי אמרינן בתמורה דנאכל על השובע. וזהו ג"כ כמ"ש רש"י, משום דבעינן למשחה א"כ גם קרבן פסח בעינן למשחה דנאכל על השובע. ועי' בתוס' פסחים (דף ק"כ) ד"ה מפטירין ע"ש:

וקשה לי בתוס' בכורות (דף כ"ז) ד"ה ואתי למנהג בהו מנהג דחולין. שכתבו ובעינן למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין בצלי וחרדל ובכל מתנות כתיב למשחה אפילו בזרוע ולחיים ובקיבה כדמשמע הכא. (זהו מפורש בחולין (דף קל"ב) גבי מתנות וכמ"ש רש"י הכא). וגבי תרומה לא מצינו שיצריך בשום אכילה בגדולה. ושמא לא שייך גדולה אלא בבשר עכ"ל. (והתוס' ע"כ ס"ל הא דקדשים נאכלין על השובע כדמוכח מתמורה (דף כ"ג) ומנחות (דף כ"א) לא מחמת משום דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלין וכמ"ש התוס' בפסחים (דף ק"כ) ד"ה מפטירין אחר מצה אפיקומן ע"ש]. והוא תמוה דהא בסוטה (דף ט"ו) אמרינן גבי מנחות ורשאין הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש מאי טעמא אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם. א"כ אפילו במנחות שייך בהם למשחה. א"כ היאך כתבו הכא בבכורות דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר. והא שכתבו בזבחים (דף ע"ה) כיון דלא מתנות כהונה לא בעינן למשחה. יש לומר דגם מנחה הוי מתנות כהונה]. וא"כ לרש"י ורשב"ם גם בקרבן פסח ושלמים הנאכלים לבעלים אינו יוצא בזה שלא כדרך אכילתן משום דבעינן למשחה:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה