ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
השמטות · השמטה לסימן לד
[ד"ה עוד נראה לי לומר עד סופו ע"כ אמר משום דבעינן היתר אכילה דבעינן שיהא כל האתרוג לכם לכל צרכי הנאתו ויהא בו היתר אכילה]:
ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם (בה' לולב פ"ח ה' ב') אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה ואם נטל כשר. א"כ פסק הרמב"ם כהאי מ"ד מפני שמכשירה. ובתשו' נודע ביהודא תנינא (ח' או"ח סי' קל"א) הקשה הגאון ר' ישעי' פיק אמאי פסק הרמב"ם כמ"ד מפני שמכשירה משום דהוי לחומרא דאפילו קרא שם חוץ מקליפתה החיצונה נמי אסור. הא התוס' ד"ה מפני שמכשירה. דהוי מצי למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר. א"כ גם למ"ד מפני שמפסידה הוי לחומרא היכי שכבר הוכשר. עי"ש מה שהשיב לו הגאון נודע ביהודא בזה:
ולכאורה יש לומר הא דלא אמר הש"ס האי איכא בינייהו היכי שכבר הוכשר. למ"ד מפני שמפסידה איכא ולמ"ד מפני שמכשירה ליכא. דיש להבין במאי פליגי רבי אמי ורבי אסי דחד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה. דאין לומר דפליגי בהא דאמרינן בחולין (דף קיח) אמר רב חייא בר אשי אמר רב יש יד לטומאה ואין יד להכשר. ורבי יוחנן אמר יש יד לטומאה ויש יד להכשר. ואיבעית אימא סברא. מר סבר הכשר תחילת טומאה. ומר סבר הכשר לאו תחילת טומאה. דזה אינו דהתוס' בפסחים (דף כ') ד"ה ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח עלי' כתבו דבחולין (דף קיח) פליגי רק אם יש יד להכשר. אבל לכולי עלמא יש שומר להכשיר. א"כ הכא דקליפה החצונה הוי שומר להכשיר. א"כ גם למ"ד שמפסידה איכא משום שמכשירה. וע"כ צ"ל דהאי מ"ד מפני שמפסידה ס"ל דוקא לטמא את התרומה דהוי דאורייתא אסור אפילו ע"י גרמא כמבואר בפסחים (דף נ') ולטמא בידים אפילו בתלוי' אסור אבל גבי הכשר בתרומה הוי רק דרבנן ע"כ לא חיישינן שמא יכשירנה. ע"כ קאמר דהטעם שלא יטול תרומה טהורה מפני שמפסידה. אבל קשה למ"ד מפני שמכשירה אמאי לא קאמר מפני שמפסידה דהיכי קפליג על מ"ד מפני שמפסידה דלכ"ע אסור להפסיד תרומה. כמ"ש הרמב"ם (פ' י"ב מה' תרומות ה' א'). אסור לטמא את התרומה של א"י כשאר קדשים. ולא יביאנה לידי טומאה ולא יפסידנה אלא אוכל את הטהורה ומדליק הטמאה. וכן במעשר שני כתב הרמב"ם (פ"ג מה' מעשר שני ה' ט'), מעשר שני אסור לאבד אפילו מיעוטו בדרכים אלא מוליכו כל שהוא או מוליך דמיו לירושלים עי"ש:
לכן נראה דכ"ע ס"ל האי טעמא מפני שמפסידה. וגם הך מ"ד שאמר מפני שמכשירה אסור ג"כ משום שמפסידה אלא דס"ל כשם שאסור לגרום טומאה לתרומה. ה"ה יש לחוש שלא להכשירה דהוי גרם לטומאה. דע"י זה ראוי לקבל טומאה וכיון דהך מ"ד מפני שמכשירה ס"ל ג"כ מפני שמפסידה. א"כ אפילו היכי דכבר הוכשר האתרוג דליכא הטעם מפני שמכשירה מ"מ אכתי אסור מפני שמפסידה. וכ"ש היכי דקרא שם חוץ מקליפתה החיצונה דיש ג"כ חשש מפני שמכשירה. א"כ ע"כ פסק הרמב"ם לחומרא כהך מ"ד מפני שמכשירה כיון דס"ל גם כן איסור מפני שמפסידה:
אך אפשר לומר דרבי אמי ורבי אסי פליגי בזה והך מ"ד מפני שמכשירה לא ס"ל כלל האי טעמא מפני שמפסידה. כדאמרינן בפסחים (דף נה) דמר סבר להפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו. ומר סבר להפסד מועט נמי חששו. ועי' פסחים (דף כ') וכ"ש הכא מה דנמאסת במישמוש יד מה שקרא שם תרומה חוץ מקליפתה חיצונה הוי הפסד מועט. א"כ אכתי תקשי אמאי פסק הרמב"ם כהך מ"ד מפני שמכשירה לחומרא. דהא גם למ"ד מפני שמפסידה איכא חומרא היכי שכבר הוכשר:
ולפמ"ש אפשר לומר טעמא דרמב"ם בזה שפסק כהאי מ"ד מפני שמכשירה משום דסוגיא דגמ' כוותי' אזלא דפריך מהא דתנן של תרומה טמאה פסול בשלמא למ"ד שאין בה היתר אכילה שפיר. אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו. דקשה דהא אסור משום כתית מכתת שיעורו. כיון דמצותה בשריפה כמ"ש התוס'. וע"כ כמ"ש היכי דקרא שם חוץ מקליפתה חיצונה רק לבשר האתרוג מבפנים ולא נשפכה כולה כקיתון דמשום מכתת כתית שיעורו כשר כה"ג אע"ג דליתא דמי כיון דלא נשפכה כולה כקיתון ואפ"ה פסול משום דלית בהו היתר אכילה דבעינן שיהא כל האתרוג לכם לכל צרכי הנאתו שיהא בו היתר אכילה. ובמתניתין תנן דשל תרומה טמאה לעולם פסול. וכה"ג מותר למ"ד שאין בו דין ממון אי לא בעי היתר אכילה. וא"כ כיון דשל תרומה טמאה מיירי אפי' היכי דקרא שם רק לבשר האתרוג מבפנים חוץ מקליפתה חיצונה. א"כ הא דתני אח"כ של תרומה טהורה לא יטול מיירי ג"כ דאפי' קרא שם תרומה לבשר אתרוג מבפנים חוץ מקליפתה חיצונה ג"כ לא יטול. וע"כ הוי טעמא משום מפני שמכשירה. דלמ"ד מפני שמפסידה מותר כה"ג ליטול לכתחילה היכי שקרא שם חוץ מקליפתה חיצונה וע"כ קאי הך סוגיא כמ"ד מפני שמכשירה ע"כ פסק הרמב"ם כהך מ"ד מפני שמכשירה:
שם ד"ה אך המג"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ') הביא דעת הש"ג דערלת חוץ לארץ כשר באתרוג דהוי היתר אכילה שיכול להאכילו לחבירו שאינו מכיר בה. עד סופו. אך מגמרא דקידושין דאמר רבי יוחנן אבד ודאו לא משמע הכי דהא יכול ליתן לחבירו שאינו יודע בו. [ואפשר דר"י אע"ג דס"ל דערלה בחו"ל הללמ"ס וספיקו מותר לא קאמר אבד ודאו רק להני חריפי דפומבדיתא דסברי דאין ערלה בחו"ל כלל. ועי' בב"י ביו"ד (סי' רצ"ד) שכתב דהני רבנן רב אויא ורבה בר רב תנן דספוקי מספקי להדדי סברי כשמואל דערלה בחו"ל הוי מדרבנן הילכתא מדינה אבל לר"י דס"ל דערלה בחו"ל הללמ"ס אסור לספק לחבירו עי"ש ועי' במג"א שם באו"ח:
גם לפמ"ש לקמן דבאתרוג דכתיב לכם בעינן שיהי' לאחריני היתר אכילה. וגם לדידי' יהי' היתר אכילה משום מגו. והכא בערלה חו"ל אע"ג דיכול לספק לחבירו מ"מ לדידי' ליכא היתר אכילה אפי' ע"י מגו. ע"כ ערלת חו"ל לא הוי לכם]: