ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
השמטות · השמטה לסימן ל
(ד"ה ולענ"ד א"א לומר כן עד א"כ הוי כבעלים ממש על ממון חבירו והוי כשלו דרחמנא אקניא לי']:
ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בסוכה (דף ל"ה) ד"ה אתיא נחם לחם. תימה דבפ' כל שעה (דף ל"ה) דאין יוצאין במצה של טבל מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. יצא מי שאסור משום בל תאכל טבל. תיפוק לי' משום דבעינן מצה שלכם וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא גבי אתרוג. דע"כ לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בדמאי משום דאי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' אבל בטבל כולי מודה עכ"ל ולפמ"ש א"ש דנפקא מינה דאם הוי פיקוח נפש דמותר ליקח של חבירו והוי כשלו. אבל משום היקשא בל תאכל חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דאינו יוצא רק מה דהוי איסורא בל תאכל חמץ ולא בל תאכל טבל א"כ אפי' בפיקוח נפש אינו יוצא ידי חובתו במצה זו וצריך לאכול מצה אחרת (ועי' מש"כ לעיל סי' ט"ו). אלא לפמ"ש המג"א באו"ח (סי' תרל"ז) בשם ספר יראים אע"ג דגזל עכו"ם מותר מ"מ לאו שלו הוא. אפשר לומר דה"נ אינו יכול להפריש תרומה שלא מדעת חבירו. אע"ג דשרי ליקח ממון חבירו במקום פ"נ מ"מ לא הוי שלו להפריש תרומה (ועי' מש"כ לעיל סי' ט"ו) אך לא מסתברא לי במקום פ"נ דהכא רשאי ג"כ להפריש תרומה בלא הבעלים: